שְׁמוֹת ל״ב · ח׳

סָטוּ בִּפְרִיעַ מִן אוֹרְחָא דִי פַקֶדְתִּנוּן עֲבָדוּ לְהוֹן עֵגֶל מַתְּכָא וּסְגִידוּ לֵהּ וְדַבָּחוּ לֵהּ וַאֲמָרוּ אִלֵין דַחַלְתָּךְ יִשְׂרָאֵל דִי אַסְקוּךְ מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם:

סָרוּ מַהֵר. קֹדֶם שֶׁאֶגְמוֹר לָתֵת לְךָ מַה שֶּׁיָּעַדְתִּי לָתֵת, וְהֵם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי (שמות כד:יב).

סרו מהר שנתתיך להם למנהיג ודבר והם העמידו אחר במקומך, וגם עברו על לא תעשה לך פסל וגו׳‎ אפילו לזכרני לעבדו ולהשתחוות לו לשמי, שאע״‎פ שלא כוונו לעבודת כוכבים עברו על מצותי.

סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ. יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם (חולין ה.) שֶׁאָמְרוּ הַמּוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה כְּכוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְהוּא אָמְרוֹ סָרוּ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם הֲרֵי כָּל מַה שֶׁצִּוָּה בִּכְלָל.

עוֹד יִרְצֶה לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ כִּי יִשְׂרָאֵל עוֹדָם בֶּאֱמוּנַת ה׳ הַשְּׁלֵמָה, אֶלָּא חָשְׁבוּ לִהְיוֹת לִפְנֵיהֶם כֹּחַ אֶחָד מֵאֵל עֶלְיוֹן, לָזֶה אָמַר סָרוּ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם, פֵּרוּשׁ, לְבַל עֲשׂוֹת אֶמְצָעִיִּים וְעָשׂוּ דֶּרֶךְ אֶמְצָעִיִּים, וְלָזֶה לֹא אָמַר מָרְדוּ בִּי אוֹ כָּפְרוּ בִּי כִּי עוֹדָם בֶּאֱמוּנָתָם.

עָשׂוּ לָהֶם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ אֲחֵרִים עָשׂוּ לָהֶם הָעֵגֶל, כִּי הֵם נָתְנוּ הַזָּהָב וְיָצָא הָעֵגֶל מֵעַצְמוֹ, וְהוֹדִיעַ ה׳ כִּי לֹא מֵעַצְמוֹ יָצָא כְּמַאֲמַר אַהֲרֹן (שמות לב:כד) ״וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה״, אֶלָּא עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה, וְהוּא מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא) כִּי יוֹנוֹס וְיִמְבְּרוּס עָשׂוּ וְגוֹ׳:

וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה וְגוֹ׳. קָשֶׁה לָמָּה [הִפֵּךְ] סֵדֶר הֶעָשׂוּי שֶׁהָיָה לוֹ לְהַקְדִּים אֲמִירַת ״אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ״ קוֹדֶם הַזְּבִיחָה, שֶׁכֵּן מָצִינוּ שֶׁבְּיוֹם רִאשׁוֹן אָמְרוּ ״אֵלֶּה״ וְגוֹ׳ וּמִמָּחֳרָת זָבְחוּ וְגוֹ׳. וְהִנֵּה לְפִי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה מב,ו) שֶׁעֵרֶב רַב הֵם הָעוֹשִׂים כָּל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל וְלֹא יִשְׂרָאֵל, יְסַדֵּר הַכָּתוּב הַדְרָגוֹת הֶעָוֹן בְּעֵרֶךְ יִשְׂרָאֵל לֹא בְּעֵרֶךְ עֵרֶב רַב, וְאָמַר הַדְרָגָה אֶחָד עָשׂוּ לָהֶם, פֵּרוּשׁ, עֵרֶב רַב עָשׂוּ עֵגֶל מַסֵּכָה לְעַצְמָן וְלֹא מִחוּ יִשְׂרָאֵל. עוֹד הִשְׁתַּחֲווּ וְזָבְחוּ עֵרֶב רַב וְלֹא מִחוּ יִשְׂרָאֵל, וְזֶהוּ הַדְרָגָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵהָרִאשׁוֹנָה. וְעוֹד אָמְרוּ בְּפֵרוּשׁ ״אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל״ וְשָׁתְקוּ יִשְׂרָאֵל, וְזוֹ קָשָׁה מִכּוּלָּם.

וּלְפִי פְּשַׁט הַכָּתוּב, טַעַם שֶׁאִחֵר אָמְרוֹ ״אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ״, הֲגַם שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם הַדִּבּוּר וְהוּא מַדְרֵגָה מְמֻצַּעַת בֵּין הַמַּחְשָׁבָה לַמַּעֲשֶׂה, לְצַד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בִּבְחִינַת דִּבּוּר זֶה הַדְרָגָה גְּדוֹלָה שֶׁקִּבְּלוּהוּ לֶאֱלוֹהַּ לְעוֹלָם בְּאָמְרָם ״אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ״, וְטַעַם זֶה יַגִּיד הַהַתְמָדָה לִבְנֵי בָנִים וְהוּא פְּגָם מֻפְלָא, לָזֶה סִדְּרוֹ בָּאַחֲרוֹנָה כְּדֶרֶךְ ״לֹא זוֹ אַף זוֹ״.

עוֹד נִרְאֶה כִּי טַעְמוֹ הוּא, לְפִי מַה שֶׁמַּגִּיד מַשְׁמָעוּת ״אֱלֹהֶיךָ״ לְנֹכֵחַ כִּי לֹא יִשְׂרָאֵל הֵם הַמְּדַבְּרִים, אִם כֵּן הַדְּבָרִים שְׁקוּלִים הֵם, אִם הַשּׁוֹמְעִים מַאֲמַר ״אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ״ הִסְכִּימוּ לָזֶה אוֹ לֹא. לָזֶה לֹא אָמַר בַּתְּחִלָּה אֶלָּא ״עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל״, וְאַחַר שֶׁהִשְׁתַּחֲווּ וְזָבְחוּ לוֹ נִתְגַּלָּה לְמַפְרֵעַ כִּי שָׁמְעוּ וְהִסְכִּימוּ עַל הַדָּבָר, וְלָזֶה אַחַר שֶׁהִזְכִּיר ה׳ ״וַיִּשְׁתַּחֲווּ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ״, אָמַר וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה וְגוֹ׳, לוֹמַר כִּי הַצְדָּקַת הַדָּבָר שֶׁהֵם הִסְכִּימוּ הוּא מִמַּה שֶׁהִשְׁתַּחֲווּ וְגוֹ׳: