שְׁמוֹת ל״ב · ל״א

אלהי זהב. אַתָּה הוּא שֶׁגָּרַמְתָּ לָהֶם, שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ לָהֶם זָהָב וְכָל חֶפְצָם, מַה יַּעֲשׂוּ שֶׁלֹּא יֶחֶטְאוּ? מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה אֶת בְּנוֹ וּמְקַשְּׁטוֹ וְתוֹלֶה לוֹ כִּיס בְּצַוָּארוֹ וּמַעֲמִידוֹ בְּפֶתַח בֵּית זוֹנוֹת, מַה יַּעֲשֶׂה הַבֵּן שֶׁלֹּא יֶחֱטָא:

וְתַב משֶׁה לִקֳדָם יְיָ וַאֲמָר בְּבָעוּ חַב עַמָא הָדֵין חוֹבָא רַבָּא וַעֲבָדוּ לְהוֹן דַחֲלָן דִדְהָב:

וישב. אמר הנגיד כי אנא מבולע הלמ"ד, כמו אל נא, ופי' אל מגזרת הואיל, וזה רחוק, רק אנא, אל נא תעשה ככה ופי' אנא כמו פיוס או דרך הודאה כמו זה וככה אנא ד' כי אני עבדך (תה' קטז טז):

וישב משה אל וגו׳‎ באותו יום עצמו י״‎ח בתמוז.

אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב. יֵשׁ בְּבַקָּשָׁה זוֹ כַּמָּה סְפֵקוֹת, כִּי מָה רָאָה מֹשֶׁה לְהַגְדִּיל הַחֵטְא כְּשֶׁבִּקֵּשׁ עַל הַמְּחִילָה, כִּי אֵין זֶה דֶּרֶךְ שֶׁל כָּל מֵלִיץ יֹשֶׁר. וְעוֹד שֶׁנִּרְאִין דְּבָרָיו סוֹתְרִין, כִּי מִדְּקָאָמַר וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב אַתָּה גָּרַמְתָּ לָהֶם כוּ׳, אִם כֵּן הָיָה דַּעְתּוֹ לְהַקְטִין הַחֵטְא. וְעוֹד מַהוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּוָא״ו, מַשְׁמַע כְּאִלּוּ הִפְסִיק הָעִנְיָן, וּפְשׁוּטוֹ מַשְׁמַע כִּי הוּא פֵּרוּשׁ עַל חֲטָאָה גְדֹלָה. וְעוֹד לָמָּה פֵּרֵט חֵטְא זֶה יוֹתֵר מִן חֵטְא גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁעָבְרוּ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י בְּפָסוּק וַיָּקוּמוּ לְצַחֵק.

וְהִנֵּה כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים מַמָּשׁ. וְהָרְאָיָה עַל זֶה, כִּי מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ שֶׁהָרְגוּ אֶת חוּר לֹא יִתָּכֵן, כִּי הֲרָגוּהוּ קֹדֶם עֲשִׂיַּת הָעֵגֶל וּפָסוּק וַיָּקוּמוּ לְצַחֵק נֶאֱמַר אַחַר עֲשִׂיָּתוֹ. אֶלָּא לְפִי שֶׁכָּל הַדִּבְּרוֹת הָיוּ חֲמִשָּׁה מוּל חֲמִשָּׁה, אָנֹכִי כְּנֶגְדּוֹ לֹא תִרְצָח, לֹא יִהְיֶה לְךָ כְּנֶגְדּוֹ לֹא תִנְאָף. וּכְשֶׁעָבְרוּ עַל אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ דּוֹמֶה כְּאִלּוּ עָבְרוּ גַּם עַל לֹא תִרְצָח וְלֹא תִנְאָף, כִּי מָאן דְּעָבֵיד הָא נָפֵיל בְּהָא. וּכְבָר מָצִינוּ שֶׁשְּׁפִיכוּת דָּמִים וְגִלּוּי עֲרָיוֹת שְׁנֵיהֶם נִקְרְאוּ חֲטָאָה גְדוֹלָה, כִּי בִּשְׁפִיכוּת דָּמִים נֶאֱמַר (בראשית ד יג) גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא, וּבְגִלּוּי עֲרָיוֹת נֶאֱמַר (שם לט ט) וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת. וְאִם כֵּן כְּשֶׁאָמַר מֹשֶׁה אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדוֹלָה רָמַז לִשְׁתֵּי עֲבֵרוֹת אֵלּוּ, גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְאַחַר כָּךְ הִתְוַדָּה גַּם עַל עֲוֹן הָעֵגֶל וְאָמַר וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב. וְלֹא רָצָה לְכָלְלוֹ בִּכְלַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים לְהוֹרוֹת דַּוְקָא שְׁנַיִם אֵלּוּ גְּדוֹלִים, אֲבָל חֵטְא הָעֵגֶל אֵינוֹ גָּדוֹל כָּל כָּךְ, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָהֶם הִתְנַצְּלוּת, כִּי אַתָּה גָּרַמְתָּ לָהֶם בַּעֲבוּר רֹב זָהָב שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ לָהֶם, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁנַיִם אֵלּוּ, כִּי אֵין לָהֶם שַׁיָּכוּת אֶל הִתְנַצְּלוּת זֶה. וְכָל עִקַּר כַּוָּנַת מֹשֶׁה הָיְתָה לְהַקְטִין עֲוֹן הָעֵגֶל אֲשֶׁר בַּעֲבוּרוֹ אָמַר ה׳ לְכַלּוֹתָם, אֲבָל בַּעֲבוּר גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, אַף אִם תֹּאמַר שֶׁמִּקְצָת עָבְרוּ עֲלֵיהֶם, מִכָּל מָקוֹם אֵין כֻּלָּם רְאוּיִים לִכְלָיָה בַּעֲבוּרָם, וְכָל שֶׁכֵּן לְפִי מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים מַמָּשׁ, כַּמּוּבָן מִלְּשׁוֹן לְצַחֵק וְלֹא אָמַר וַיָּקוּמוּ וַיְצַחֲקוּ, אֶלָּא שֶׁעָשׂוּ עָוֹן הַמֵּבִיא לִידֵי צְחוֹק.

וְאָמַר ״וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ״. לְפִי שֶׁאָמַר ״אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם״, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״אוּלַי יְכַפֵּר ה׳ בְּעַד חַטַּאתְכֶם״, כִּי מֹשֶׁה אֵין בְּיָדוֹ לְכַפֵּר. וְ״עַל חַטַּאתְכֶם״ מִבָּעֵי לֵיהּ לְמֵימַר, מַהוּ ״בְּעַד״? אֶלָּא לְפִי שֶׁמֹּשֶׁה מָסַר נַפְשׁוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָמַר ״אֲכַפְּרָה״, הִנְנִי כַּפָּרָה בַּעַדְכֶם, כִּי רָאשֵׁיהֶם קָרְבַּן אָשָׁם שֶׁל הָעָם. עַל כֵּן אָמַר אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן, בֵּין תִּשָּׂא בֵּין לֹא תִּשָּׂא מְחֵנִי נָא, כְּלוֹמַר, אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְתִקַּח אוֹתִי כַּפָּרָה בַּעֲדָם, אִם כֵּן מְחֵנִי. וְאִם לֹא תִּשָּׂא, אֲזַי גַּם כֵּן מְחֵנִי, כִּי אֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי.

וּכְפִי פְשׁוּטוֹ נִרְאֶה לִי שֶׁעִקַּר הַכַּוָּנָה בְּמִלַּת ״וְעַתָּה״, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בַּמְרַגְּלִים כְּתִיב גַּם כֵּן (במדבר יד יז) ״וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה׳״, כִּי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה לְכַלּוֹתָם וְלַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ לְגוֹי גָּדוֹל, וּמֹשֶׁה אָמַר ״פֶּן יֹאמְרוּ מִבְּלִי יְכֹלֶת ה׳״ וְגוֹ׳, וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁיִּהְיֶה זַרְעוֹ שֶׁל מֹשֶׁה לְגוֹי גָּדוֹל וְיָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ לֹא יוּכְלוּ הָאֻמּוֹת לוֹמַר מִבְּלִי יְכֹלֶת, מִכָּל מָקוֹם בֵּינֵי וּבֵינֵי יִתְחַלֵּל הַשֵּׁם, וַאֲנִי חָפֵץ ״וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה׳״ גַּם בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ. כָּךְ בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה כָּאן ״וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם״, וּמִקְרָא מְסֹרָס הוּא כְּמִשְׁפָּטוֹ בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת, כְּאִלּוּ אָמַר: אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם אָז וְעַתָּה, תַּעֲשֶׂה זֶה עַתָּה וְתֵכֶף וְאַל תִּדְחֵנִי בְּלֵךְ וְשׁוּב וְזַרְעָם יָבֹאוּ לָאָרֶץ אוֹ זַרְעִי, כִּי סוֹף סוֹף בֵּינֵי וּבֵינֵי יִתְחַלֵּל הַשֵּׁם.

וְעוֹד נִרְאֶה לִי שֶׁלֹּא בִּקֵּשׁ לִמְחוֹת הֶעָוֹן לְגַמְרֵי, אֶלָּא שֶׁלֹּא יִגְבֶּה חוֹבוֹ עַתָּה בְּבַת אַחַת לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כְּלָיָה עַתָּה כְּרֶגַע, אֲבָל לֹא הָיָה חוֹשֵׁשׁ אִם יִגְבֶּה חוֹבוֹ מְעַט מְעַט בְּדוֹר וָדוֹר. וְנֶעְתַּר לוֹ ה׳ וְאָמַר: ״וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם וְגוֹ׳, וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם אֶת חַטָּאתָם״, לְהִפָּרַע מֵהֶם מְעַט מְעַט, כִּי זֶה חֶסֶד אֱלֹהִים.

חָטָא הָעָם וְגוֹ׳. אוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ג,א) אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, וְזֶה הוּא חֶסְרוֹן הַנֶּפֶשׁ, וְהוּא אָמְרוֹ חָטָא, פֵּרוּשׁ, נֶחְסַר מֵהֶאָרַת נַפְשׁוֹ, וּבָזֶה ״עָשׂוּ לָהֶם״ וְגוֹ׳, וְזֶה הוּא אֶחָד מִטְּעָנוֹת שֶׁבָּהֶם יִזְכֶּה הָאָדָם לְיוֹם הַדִּין, כִּי בַּעֲשׂוֹתוֹ הַחֵטְא לֹא הָיָה דַּעְתּוֹ שָׁלֵם, וַהֲגַם שֶׁיֵּעָנֵשׁ עַל אֲשֶׁר גָּרַם לְעַצְמוֹ הַחִסָּרוֹן בְּמַחְשְׁבוֹת הַכִּעוּר, אַף עַל פִּי כֵן לֹא יִדְמֶה לְאִם יִהְיֶה נִדּוֹן עַל מַעֲשֵׂה הָרַע בְּדַעְתּוֹ הַשְּׁלֵמָה.

עוֹד יִרְצֶה עַל פִּי מַה שֶׁקָּדַם לָנוּ (קידושין מ,א) כִּי בַּעֲבוֹדָה זָרָה יֵעָנֵשׁ הָאָדָם גַּם עַל הַמַּחְשָׁבָה לְבַד, וְהוּא אָמְרוֹ כְּנֶגֶד הַמַּחְשָׁבָה חָטָא הָעָם הַזֶּה, וּכְנֶגֶד הַמַּעֲשֶׂה אָמַר וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם וְגוֹ׳: