וַיִּתְפָּֽרְקוּ֙ כׇּל־הָעָ֔ם אֶת־נִזְמֵ֥י הַזָּהָ֖ב אֲשֶׁ֣ר בְּאׇזְנֵיהֶ֑ם וַיָּבִ֖יאוּ אֶֽל־אַהֲרֹֽן׃

כל העם מתפרק מנזמי הזהב אשר באזניהם ומביא אותם אל אהרן. רש״י מבאר ש׳ויתפרקו׳ הוא לשון פריקת משא, שכן כאשר נטלו את הנזמים מאזניהם נמצאו מפורקים ומשוחררים מהם. אבן עזרא מבאר שהמילים ׳אשר באזניהם׳ מוסבות על אזני הבנים, הבנות והנשים שהוזכרו בפסוק הקודם. הפסוק מתאר את מהירות היענות העם לבקשת אהרן, בניגוד לתקוותו שיתמהמהו מתוך חיבתם לתכשיטיהם. מהירות זו מדגישה את להיטות העם אחר עשיית ה׳אלהים׳ שביקשו, ואת חומרת המהלך שהוליך לבסוף אל עשיית העגל.