רְאֵ֖ה קָרָ֣אתִֽי בְשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃

קראתי בשם -. לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתִּי - אֶת בְּצַלְאֵל:

חֲזֵי דְרַבֵּיתִי בְשׁוּם בְּצַלְאֵל בַּר אוּרִי בַּר חוּר לְשִׁבְטָא דִיהוּדָה:

ראה. בעין כבוד:

והקרוא הוא בצלאל והטעם קראתי בשמו שאין כמוהו לעשות המשכן:

ועל דרך הפשט כלב בן יפונה איננו כלב בן חצרון בראיות גמורות והמשכילים יבינום:

רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם. רְאֵה וְהָבֵן כִּי לֹא אֶל חִנָּם קְרָאתִיו, כִּי דָּבָר עִקָּרִי הוּא בִּמְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ שֶׁתִּהְיֶה נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי בְּחִיר ה' הַמְכַוֵּן בִּפְעֻלָּתוֹ שֶׁיּוּשַׂג תַּכְלִית הַמִּצְוָה.

בצלאל בן אורי בן חור נזכר זקנו של בצלאל מה שאין כן באהליאב בן אחיסמך לפי שנהרג במעשה העגל, ומלאכת המשכן באה לכפר על אותו עון לכך נזכר חור עליה.

רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל. רְאֵה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָלֶיךָ כִּי בְצַלְאֵל הָגוּן לָזוֹ הַמְּלָאכָה, וְאַתָּה תֶּחֱזֶה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָלֶיךָ. וּמִדְּקָאָמַר ״בְשֵׁם״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁשְּׁמוֹ מוֹכִיחַ עָלָיו שֶׁהָיָה בְּצֵל אֵל. לְכָךְ אָמַר מֹשֶׁה בִּגְמַר מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן ״יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן״ (תהלים צא, א), כִּי עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה בְּצֵל אֵל הָיוּ. וְזֶהוּ שֶׁמְּסַיֵּם וְאָמַר ״כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ יַעֲשׂוּ״. לֹא אָמַר שֶׁיַּעֲשׂוּ כְּכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּה לָהֶם, אֶלָּא יַעֲשׂוּ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אוֹתְךָ, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהָיוּ בְּצֵל אֵל. וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת פְּקוּדֵי עַל פָּסוּק ״וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי עָשָׂה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה״ (שמות לח, כב). וְתָמֵהַּ אֲנִי לָמָּה לֹא פֵּרַשׁ רַשִׁ״י זֶה עַל פָּסוּק ״כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ יַעֲשׂוּ״.

רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם. אוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר שֶׁיִּרְאוּ רֶמֶז הָעִנְיָן בִּשְׁמוֹ וְשֵׁם אֲבוֹתָיו, בְּצַלְאֵל שֶׁעָשָׂה צֵל לָאֵל, בֶּן אוּרִי שֶׁעָשָׂה מָקוֹם לַאֲשֶׁר אוֹר לוֹ, בֶּן חוּר שֶׁעָשָׂה יִשְׂרָאֵל בְּנֵי חוֹרִין מֵעֲוֹן הָעֵגֶל, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה נא,ד) בְּפָסוּק ״מִשְׁכַּן הָעֵדוּת״ - עֵדוּת לַכֹּל שֶׁנִּמְחַל לָהֶם עֲוֹן הָעֵגֶל, הֲרֵי שֶׁנִּרְשַׁם בּוֹ הַדָּבָר בִּשְׁמוֹ וְשֵׁם אֲבוֹתָיו. וּבָזֶה יָבֹא עַל נָכוֹן אָמְרוֹ וָאֲמַלֵּא בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, לוֹמַר מִלְּבַד זוֹ עוֹד אֲנִי מוֹסִיף בּוֹ מְלַאי מֵהַחָכְמָה. וְאָמְרוֹ בְּחָכְמָה וְלֹא אָמַר חָכְמָה, וְאוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות נה,א) בְּפָסוּק (דניאל ב:כא) ״יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין״, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן חָכְמָה אֶלָּא לְמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָכְמָה וְכוּ׳, וְהוּא אָמְרוֹ וָאֲמַלֵּא וְגוֹ׳ בְּחָכְמָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אוֹסִיף לְמַלְּאוֹתוֹ יוֹתֵר, וְכֵן בִּתְבוּנָה וְגוֹ׳.