התחילו ללמודאהיה אשר אהיה. אֶהְיֶה עִמָּם בְּצָרָה זוֹ אֲשֶׁר אֶהְיֶה עִמָּם בְּשִׁעְבּוּד שְׁאָר מַלְכֻיּוֹת. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָה אֲנִי מַזְכִּיר לָהֶם צָרָה אַחֶרֶת? דַּיָּם בְּצָרָה זוֹ, אָמַר לוֹ יָפֶה אָמַרְתָּ, כה תאמר וגו' (ברכות ט'):
וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַאֲמַר כִּדְנַן תֵּימַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שַׁלְחַנִי לְוָתְכוֹן:
ויאמר. אהיה. פירושו אשר אהיה כמו "ובית דוד כאלהים" ואחריו "כמלאך ד' לפניהם" (זכרי' יב ה) והוא פירוש כאלהים:
ויאמר אלהים אל משה - אם אינך יודע שמי אני אומר לך, כי שמי אהיה לעולם ויכול אני לקיים מה שאני מבטיחך. ומעתה שאמרתי לך כי שמי אהיה. כה תאמר לישראל אהיה שלחני אליכם.
אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה. הַהֹוֶה תָּמִיד עַל עִנְיָן אֶחָד מִצַּד עַצְמוֹ, וּמִזֶּה יִתְחַיֵּב שֶׁיֹּאהַב הַמְּצִיאוּת וְיִשְׂנָא כָּל הֶפְסֵד מִנֶּגֶד לַמְּצִיאוּת, כְּאָמְרוֹ "כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת" (יחזקאל יח:לב). וּמִזֶּה יִתְחַיֵּב שֶׁיֹּאהַב מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, אֲשֶׁר תַּכְלִיתָם מְצִיאוּת, וְיִשְׂנָא הָעָוֶל וְהָאַכְזָרִיּוּת, הַמַּטִּים עֲקַלְקְלוֹת אֶל הֶעְדֵּר וְהֶפְסֵד, וּבָזֶה שָׂנֵא חָמָס וְאַכְזָרִיּוּת הַמִּצְרִים נֶגְדְּכֶם:
אהיה אשר אהיה הראשון שם, והשני פירוש השם, כלומר שמי אהיה לפי שאהיה ואעמוד לעולמי עולמים בלי תכלה ושאהיה עמהם שאגאלם מסבלות מצרים ושם זה של הויה מסר יעקב לבניו כדכתיב והיה ה׳ עמכם והשיב אתכם וגו׳ כל מי שיבשר לכם גאולת מצרים בלשון הויה עם בשורת הפקידה תאמינו לדבריו. וכן עשו כיון שבאו משה ואהרן והזכירו להם שם זה של הויה מיד ויאמן העם כי פקד.
אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה. וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם״, וְעוֹד מַהוּ שֶׁאָמַר ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה״, הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו״, שֶׁהֲרֵי עִם מֹשֶׁה הוּא מְדַבֵּר. וְנִרְאֶה לְפִי שֶׁלְּשׁוֹן ״אֶהְיֶה״ מוֹרֶה עַל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִהְיֶה עִמָּהֶם, וּמֹשֶׁה הָיָה יָרֵא שְׁנֵי מִינֵי יִרְאָה: הָאַחַת שֶׁלֹּא יִנָּזֵק בִּשְׁלִיחוּת זֶה, הַשְּׁנִיָּה הִיא פֶּן לֹא יַנִּיחוּם הַמִּצְרִים לָלֶכֶת. אֲבָל יִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ יְרֵאִים כִּי אִם פֶּן לֹא יַנִּיחֵם פַּרְעֹה לָלֶכֶת. עַל כֵּן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה ״אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה״, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר לוֹ לְמַעְלָה (שמות ג:יב) ״כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ״, גַּם בִּכְלַל כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יַזִּיקוּם הַמִּצְרִים וְיַנִּיחוּם לָצֵאת. אֲבָל לְיִשְׂרָאֵל תֹּאמַר ״אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם״, כִּי אֵין צֹרֶךְ לְהוֹדִיעָם שֶׁ״אֶהְיֶה עִמְּךָ״ בִּשְׁלִיחוּת זֶה, אֲבָל מֹשֶׁה הָיָה צָרִיךְ לִשְׁנֵיהֶם.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁמַּאֲמַר ״אֲשֶׁר אֶהְיֶה״ הוּא נְתִינַת טַעַם עַל שֵׁם ״אֶהְיֶה״, כִּי לְכָךְ אֲנִי נִקְרָא בְּשֵׁם ״אֶהְיֶה״ לְפִי שֶׁאֲנִי אֶהְיֶה וְהֹוֶה בְּכָל הַזְּמַנִּים, בֶּעָבָר וּבַהֹוֶה וּבֶעָתִיד. לְכָךְ אָמַר ״כֹּה תֹאמַר אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי״, כִּי אֵין צָרִיךְ כָּל כָּךְ בִּנְתִינַת טַעַם לְיִשְׂרָאֵל. וּמַה שֶּׁאָמַר עוֹד ״כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם״ וְגוֹ׳, כִּי לֹא יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה נִזְכָּר בְּשֵׁם הָעֶצֶם הַזֶּה, כִּי אִם בְּשֵׁם ״אֱלֹהֵי אַבְרָהָם״ כוּ׳. זֶהוּ שֶׁאָמַר (שמות ג, טו) ״זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם״, הַיְינוּ ״אֶהְיֶה״, ״וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר״, זֶהוּ שֵׁם ״אֱלֹהֵי אַבְרָהָם״, שֶׁבּוֹ יִהְיֶה נִזְכָּר תָּמִיד, לֹא בְּשֵׁם הָעֶצֶם.
וְלִי נִרְאֶה לְפָרֵשׁ, כִּי לְפִי שֶׁשֵּׁם אֶהְיֶה נִגְזָר מִלְּשׁוֹן הֲוָיָה וּמוֹרֶה עַל נִצְחִיּוּתוֹ, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה, עַל כֵּן אָמַר ״זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם״ (שמות ג:טו), רוֹצֶה לוֹמַר זֶה שְׁמִי מוֹרֶה שֶׁאֲנִי לְעוֹלָם, רוֹצֶה לוֹמַר מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם מְצִיאוּתִי שָׁוָה. וְ״זֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר״ (שמות ג:טו), זֶהוּ שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁאֲנִי נִקְרָא ״אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב״ (שמות ג:טו), לִהְיוֹת נִזְכָּר בְּשֵׁם זֶה תָּמִיד, מוֹרֶה שֶׁלֹּא לְבַד שֶׁאֲנִי שָׁוֶה בִּמְצִיאוּת מִצַּד עַצְמִי בְּכָל הַזְּמַנִּים, אֶלָּא אֲפִלּוּ שֶׁבְּכָל הַזְּמַנִּים יִזָּכֵר שְׁמִי עַל יִרְאֵי ה׳ וְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר שָׁוֶה בְּשָׁוֶה, כְּשֶׁהַבָּנִים אוֹחֲזִין מַעֲשֵׂה יְדֵי אֲבוֹתָם הַקְּדוֹשִׁים, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשִׂיתִי לְאַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב שֶׁנִּקְרֵאתִי בִּשְׁמִי עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כָּךְ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר יִזָּכֵר שְׁמִי עַל כָּל הַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה׳ קוֹרֵא (יואל ג:ה). זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר״.
וְלְפִי נְבוּאַת יְחֶזְקֵאל, אֲשֶׁר מִשָּׁם מַשְׁמָע שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ בְּמִצְרַיִם רָעִים וְחַטָּאִים, אִם כֵּן לֹא הָיָה בְּיָדָם שׁוּם זְכוּת, וְלֹא נִגְאֲלוּ כִּי אִם בִּזְכוּת שְׁנֵי דְבָרִים: א׳ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר הוּא עִמָּהֶם בַּגָּלוּת כִּבְיָכוֹל, כְּמַרְגִּישׁ בְּצָרוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ג יט) ״כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאוֹבָיו״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (יהושע ז ט) ״וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל״. ב׳ בִּזְכוּת הָאָבוֹת. עַל כֵּן אָמַר ״כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם״ (שמות ג יד), נָקַט שֵׁם זֶה דַּוְקָא הַמּוֹרֶה עַל ״עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה״ (תהלים צא טו). ״וַיֹּאמֶר עוֹד כֹּה תֹאמַר וְגוֹ׳ ה׳ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם״ וְגוֹ׳ (שמות ג טו), הַיְינוּ זְכוּת אָבוֹת. שְׁתַּיִם אֵלּוּ חָבְרוּ לְהוֹצִיאָם מִצָּרָה לִרְוָחָה.
וַיֹּאמֶר אֶהְיֶה וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, הוֹדִיעוֹ מִדָּה שֶׁבָּהּ מְדַבֵּר עִמּוֹ, וְשֵׁם זֶה יִתְיַחֵס לְמִדַּת הָרַחֲמִים וַאֲשֶׁר הִיא בְּחִינַת הַמּוֹצִיא מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, וְצֵא וּלְמַד מַה שֶׁאָמְרוּ בְּסֵפֶר הַתִּקּוּנִים (תיקון ל׳) סוֹד חֲמִשִּׁים פְּעָמִים שֶׁנִּזְכְּרָה יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּתּוֹרָה, וְגַם הוּא טַעַם שֶׁלָּקוּ הַמִּצְרִיִּים חֲמִשִּׁים מַכּוֹת כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה פ״ה). וְשֵׁם זֶה כְּבָר רָמְזוֹ אֵל עֶלְיוֹן בְּנֹעַם דְּבָרָיו בְּאָמְרוֹ לוֹ ״כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ״. וְאוּלַי כִּי לָזֶה סָמַךְ וְאָמַר וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ, פֵּרוּשׁ, בְּחִינַת ״אָנֹכִי״, וְהוּא שֶׁהִזְכִּיר ה׳ בְּהַר סִינַי פֶּתַח דְּבָרָיו ״אָנֹכִי וְגוֹ׳ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ״ וְגוֹ׳, אֶלָּא שֶׁמֹּשֶׁה לֹא הֵבִין עָמְקָן שֶׁל דְּבָרִים כִּי ה׳ יָדַע כִּי יָבֹא מֹשֶׁה לִשְׁאֹל עַל הַדָּבָר וְנָתַן אוֹמֶר הַמְבַשֵּׂר צָבָא רַב בְּחִינָה הַמְדַבֶּרֶת וְסוֹדָהּ.
וְאוּלַי כִּי מֹשֶׁה הִשְׂכִּיל וְהֵבִין, אֶלָּא שֶׁשּׁוֹאֵל אִם יַזְכִּיר שֵׁם זֶה לְיִשְׂרָאֵל. וְאָמְרוֹ אֲשֶׁר אֶהְיֶה הוּא טַעַם הַשֵּׁם שֶׁנִּקְרָא כֵּן לְצַד שֶׁיִּהְיֶה עִם יִשְׂרָאֵל בְּצָרָתָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה יב,א) טַעַם שֵׁם שַׁדַּי - שֶׁאָמַר לְעוֹלָמוֹ דַּי, טַעַם צְבָאוֹת - שֶׁהוּא אוֹת בִּצְבָאוֹ (חגיגה טז,א), טַעַם שֵׁם הֲוָיָה - לְצַד שֶׁהָיָה וְהֹוֶה וְיִהְיֶה (זהר ח״ג רצז,א), כְּמוֹ כֵן אֶהְיֶה - לְצַד שֶׁיִּהְיֶה, וְהוּא אָמְרוֹ אֲשֶׁר אֶהְיֶה וְכָאן הוֹדִיעוֹ לְמֹשֶׁה סוֹד הַשֵּׁם הַגָּדוֹל. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ט,א) דָּרְשׁוּ אֶהְיֶה עִמָּם בְּצָרָה זוֹ אֲשֶׁר אֶהְיֶה עִמָּם בְּצָרָה אַחֶרֶת. גַּם יֵשׁ בָּזֶה סוֹד שְׁלֹשָׁה כְּתָרִים, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין:
וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁגִּלָּה אֶל מֹשֶׁה עַבְדּוֹ סוֹד הַשֵּׁם כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״אֲשֶׁר אֶהְיֶה״, חָזַר לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ בָּאָמוּר אֶלָּא הַזְכָּרַת הַשֵּׁם, וְהוּא גַּם כֵּן אָמְרוֹ אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם, אֲבָל מַה שֶׁהוֹסַפְתִּי לְגַלּוֹת לְךָ ״אֲשֶׁר אֶהְיֶה״ הוּא בְּבַל תֹּאמַר.
וְרַזַ״ל אָמְרוּ (ברכות ט,א) שֶׁהֶחְזִיר מֹשֶׁה לְקוֹנוֹ בְּטַעֲנַת ״דַּיָּהּ לְצָרָה בִּשְׁעָתָהּ״, וְהִצַּצְתִּי וְרָאִיתִי כִּי דְּבַר חָכְמָה וְצֶדֶק דִּבְּרוּ מִכֹּחַ הַכָּתוּב עַצְמוֹ, כִּי אִם סוֹף דִּבּוּר כִּתְחִלַּת דִּבּוּר וְלֹא הָיְתָה חֲזָרָה מִדִּבּוּר רִאשׁוֹן אֶלָּא שֶׁגּוֹמֵר דְּבָרָיו לִנְבִיאוֹ נֶאֱמַן בַּיִת - לֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וַיֹּאמֶר״ בְּאֶמְצַע דִּבּוּר רִאשׁוֹן, לָזֶה אָמְרוּ כִּי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא בְּאָמְרוֹ ״אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה״ גָּמַר אוֹמֶר הָעִנְיָן, וּלְצַד סִבָּה חָזַר לוֹמַר אֲמִירָה אַחֶרֶת. וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין הַהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין דִּבּוּר רִאשׁוֹן לְדִבּוּר שֵׁנִי וְהַמְדַבֵּר אֵלָיו, וְיֵדַע הַמְּנִיעָה וְהַמּוֹנֵעַ.
וְאִם תֹּאמַר, אֵיךְ מִתְּחִלָּה לֹא חָשׁ ה׳ עַל הַדָּבָר עַד שֶׁהֻצְרַךְ מֹשֶׁה לוֹמַר לְפָנָיו וְכוּ׳? הִנֵּה בְּמַה שֶׁנְּדַקְדֵּק דְּבָרָיו יִתְבָּרַךְ תֵּדַע כִּי יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת חָכְמָה הִשְׂכִּיל עַל דָּבָר, וְהוּא שֶׁהָיָה צָרִיךְ לוֹמַר בִּתְחִלַּת דְּבָרָיו כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְצַד שֶׁתְּשׁוּבָה זוֹ בָּא עַל טַעֲנַת מֹשֶׁה ״וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ״, הָיָה צָרִיךְ לַהֲשִׁיבוֹ ״כֹּה תֹאמַר״. אֶלָּא לְצַד שֶׁיָּדַע כִּי לֹא יַעֲמֹד הַדָּבָר הַזֶּה כֵּן בְּמַה שֶׁיִּטְעֹן מֹשֶׁה כְּמוֹ שֶׁטָּעַן אַחַר כָּךְ, דַּיָּהּ לְצָרָה, לָזֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ דְבָרָיו לְבַטָּלָה לֹא אָמַר ״כֹּה תֹאמַר״, וְאָמַר דְּבָרָיו שְׁקוּלִים שֶׁיֵּשׁ בְּמַשְׁמָעוּתָם שֶׁהַכֹּל הוּא תְּשׁוּבַת ״מָה אֹמַר אֲלֵיהֶם״. וּכְשֶׁבָּא מֹשֶׁה וְטָעַן, אָמַר כִּי לֹא יֹאמַר אֶלָּא ״אֶהְיֶה״, וּמַה שֶׁאָמַר ״אֲשֶׁר אֶהְיֶה״ הוּא הוֹדָעָה לְמֹשֶׁה, גַּם הוֹדָעָה לְדוֹרוֹת כְּדֵי שֶׁיִּתְמְכוּ לִבָּם בִּרְאוֹת כִּי שׁוֹכֵן סְנֶה יִהְיֶה עִם יִשְׂרָאֵל בְּכָל צָרָתָם. וְאִם הָיָה מְפָרֵשׁ דְּבָרָיו מִתְּחִלָּה וְאוֹמֵר ״כֹּה תֹאמַר וְגוֹ׳ אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם״, הָיְתָה נֶעְדֶּרֶת יְדִיעָה זוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, בְּאֹפֶן כִּי תְּחִלַּת הַמַּחְשָׁבָה הָיְתָה סוֹף הַדִּבּוּר. אֶלָּא מֹשֶׁה חָסֵר מְעַט מֵאֱלֹהִים, וְאוּלַי שֶׁיָּדַע וְהִבְחִין אֶלָּא שֶׁלֹּא סָמַךְ עַל עִיּוּנוֹ וְרָצָה שֶׁיְּגַלֶּה לוֹ ה׳ דַּעְתּוֹ בְּפֵרוּשׁ.