שְׁמוֹת ג׳ · י״א

מי אנכי. מָה אֲנִי חָשׁוּב לְדַבֵּר עִם הַמְּלָכִים?

וכי אוציא את בני ישראל. וְאַף אִם חָשׁוּב אֲנִי, מַה זָּכוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּעָשֶׂה לָהֶם נֵס וְאוֹצִיאֵם מִמִּצְרַיִם?:

וַאֲמַר משֶׁה קֳדָם יְיָ מָן אֲנָא אֲרֵי אֵזִיל לְוָת פַּרְעֹה וַאֲרֵי אַפֵּיק יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִצְרָיִם:

ויאמר מי אנכי. אין הפרש בין אני ובין אנכי, כמו עמי עמדי ככה מצאנו דרך הלשון גם אני, גם אתה, ואתם, בהתבלע הנו"ן, מגזרת "אָן הלכתם" (ש"א י יד) כי המקום יכיר המדבר, אולי אנכי על זה הדרך מגזרת אנך (עמוס ז ז) על דרך נחושתך (יהו' טז לו), ובעבור שאמר לו "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה" השיב הנה אני רועה, והוא מלך גדול, ובעבור שאמר והוציא השיב מי אנכי שאוכל להוציא גוי גדול שהם בני ישראל:

ויאמר משה מי אנכי - מי שרוצה לעמוד על עיקר פשוטו של מקראות הללו ישכיל בפירושי זה, כי הראשונים ממני לא הבינו בו כלל. משה השיב על שני דברים שאמר לו הקב"ה: ללכת אל פרעה וגם להוציא את בני ישראל ע"י מצות פרעה. ומשה השיב על ראשון ראשון.

מי אנכי כי אלך אל פרעה - אפילו להביא לו מנחה ודורון וכי ראוי אני ליכנס בחצר המלך איש נכרי כמוני?!

וכי אוציא את בני ישראל ממצרים - כלומר: ואפילו ראוי אני ליכנס אל פרעה, שוטה אני לשאר דברים. איזה דבר המתקבל לפרעה שאומר לו? וכי שוטה הוא פרעה לשמוע לי לשלוח עם רב שהם עבדיו חפשי מארצו?! ואיזה דבר המתקבל אומר לו, שע"י אותו הדיבור אוציאם ממצרים ברשות פרעה?! והקב"ה השיב לו על ראשון ראשון ואמר:

מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ. אֵיךְ יַחְשֹׁב אֶת הַתְרָאָתִי:

וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. שֶׁאֶזְכֶּה לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם עַתָּה בִּלְתִּי רְאוּיִים לְכָךְ:

מי אנכי משה השיבו להקב״‎ה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. כי אהיה עמך - כנגד מי אנכי , כי אנכי שלחתיך - כנגד כי אלך אל פרעה , בהוציאך את העם הזה - כנגד וכי אוציא את בנ״‎י.

מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. נִרְאֶה לִי שֶׁמֹּשֶׁה אָמַר, מִשְּׁנֵי צְדָדִים אֵין אֲנִי רָאוּי לִשְׁלִיחוּת זֶה, הֵן מִצַּד שִׁפְלוּת הַשָּׁלִיחַ, הֵן מִצַּד גֹּדֶל מַעֲלַת יִשְׂרָאֵל. כִּי מֹשֶׁה הָיָה עָנָו מִכָּל הָאָדָם, וּבְעֵינָיו הָיָה הוּא שְׁפַל אֲנָשִׁים, לְפִיכָךְ אָמַר ״מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה״, וְכִי שְׁפַל אֲנָשִׁים כָּמוֹנִי יְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ? וְהֵן מִצַּד מַעֲלַת יִשְׂרָאֵל אָמַר ״וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי אֻמָּה גְּבוֹהָה וְרָמָה כָּזֹאת, בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, עַם גָּדוֹל וָרָם, אֵיךְ יֵלְכוּ אַחֲרֵי שָׁפָל וּבָזוּי כָּמוֹנִי? וְעַל שְׁתֵּיהֶם הֵשִׁיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ״, וְלֹא אַתָּה תְּדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה אֶלָּא אֲנִי הַמְדַבֵּר וּפִיךָ כְּפִי, גַּם לֹא אַחֲרֶיךָ יֵלְכוּ יִשְׂרָאֵל כִּי אִם אַחֲרֵי ה׳ יֵלְכוּ, שֶׁהֲרֵי אֶהְיֶה עִמָּךְ. וְאִם תֹּאמַר מֵעִקָּרָא דְּדִינָא פִּירְכָא, לָמָּה יִהְיֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמְּךָ דַּוְקָא, וְלָמָּה לֹא יִהְיֶה עִם אֵיזֶה נִכְבָּד גָּדוֹל בְּמַעֲלָה, וְלָמָּה יִתְחַבֵּר לִשְׁפַל אֲנָשִׁים דַּוְקָא לְמַנּוֹתוֹ שָׁלִיחַ? עַל זֶה נָתַן לוֹ אוֹת שֶׁכָּךְ מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא בּוֹחֵר בְּיוֹתֵר לְהִתְחַבֵּר אֶל הַנְּמוּכִים, וְ״יִשְׁכּוֹן אֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ״ (ישעיהו נז:טו), וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ״, כִּי אִם יֹאמְרוּ לְךָ לָמָּה בָּחַר ה׳ בְּךָ לִהְיוֹת שָׁלִיחַ יוֹתֵר מִזּוּלָתְךָ, תֹּאמַר לָהֶם שֶׁכָּךְ מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהֲרֵי ״בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה״, הַר סִינַי הַנָּמוּךְ שֶׁבֶּהָרִים. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ הָרִים גְּבוֹהִים מִמֶּנּוּ, מִכָּל מָקוֹם לֹא בָּחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּי אִם בְּזֶה סִינַי, וּמִזֶּה תִּקַּח רְאָיָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹחֵר יוֹתֵר בַּנְּמוּכִים, וְזֶה גַּם כֵּן מוֹפֵת עַל שְׁלִיחָתְךָ.

אָמְנָם צָרִיךְ יִשּׁוּב. מַה שֶּׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר (שמות כ ב) ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״, וְכָאן לֹא הִזְכִּיר ״אֶרֶץ״, אֶלָּא אָמַר ״וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם״. גַּם מִלַּת ״עַמִּי״ נִרְאֶה מְיוּתָּר. עַל כֵּן נִרְאֶה לִי שֶׁהוֹצָאָה זוֹ אֵינָהּ מְדַבֶּרֶת בַּיְּצִיאָה מִן הָאָרֶץ, אֶלָּא שֶׁיֵּצְאוּ מִן הַמַּעֲשִׂים שֶׁל הַמִּצְרִים. כִּי יִשְׂרָאֵל נִטְמְאוּ בְּגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, כִּדְאִיתָא בִּיחֶזְקֵאל (כ ה) ״וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם״ וְגוֹ׳, וּמִכָּל הָעִנְיָן הַהוּא מַשְׁמַע שֶׁשָּׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲלֵיהֶם כַּמָּה פְּעָמִים לְהַתְרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִטַּמְּאוּ בְּגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, וְהֵם לֹא אָבוּ שְׁמֹעַ. עַל כֵּן גַּם בַּפַּעַם זֶה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה ״וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם״ - לְהוֹצִיאָם מִן מַעֲשֵׂה הַמִּצְרִים שֶׁלֹּא יִטַּמְּאוּ עוֹד בְּגִלּוּלֵיהֶם. אַף עַל פִּי שֶׁנִּטְמְאוּ בָּהֶם כְּבָר, מִכָּל מָקוֹם עֲדַיִן הֵמָּה ״עַמִּי״, וְאַף עַל פִּי שֶׁחָטָא יִשְׂרָאֵל הוּא (סנהדרין מד.). זֶהוּ שֶׁאָמַר ״עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל״. וְדָבָר זֶה הָיָה קָשֶׁה בְּעֵינֵי מֹשֶׁה מְאֹד, כִּי יָדַע שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֶל הַשְּׁלוּחִים אֲשֶׁר הָלְכוּ אֲלֵיהֶם כְּבָר לְהוֹצִיאָם מִן גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם. לְכָךְ אָמַר ״וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, מִצַּד אֵיזוֹ סִבָּה יָבֹאוּ לַעֲזֹב הַהֶרְגֵּל שֶׁלָּהֶם?״ וְעַל זֶה הֵשִׁיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת ה׳ עַל הָהָר הַזֶּה״. עַל יְדֵי שֶׁיְּקַבְּלוּ הַתּוֹרָה תִּפְסֹק זֻהֲמָתָן, כִּדְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קמו.) ״יִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי פָּסְקָה זֻהֲמָתָן״, כִּי מַעֲמַד הַר סִינַי הָיָה מוֹפֵת גָּדוֹל לְיִשְׂרָאֵל עַל אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל יְדֵי זֶה יָצְאוּ מִכֹּל וָכֹל מִן גִּלּוּלֵי מִצְרָיִם.

מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, אֲפִילּוּ בִּשְׁלִיחוּת שֶׁאֵינָהּ הֵפֶךְ רְצוֹנוֹ, כִּי אֵינִי חָשׁוּב לְדַבֵּר לִפְנֵי מֶלֶךְ, וּמֵאֶמְצָעוּת כֵּן לֹא יֵאָמֵן בִּשְׁלִיחוּתוֹ וְיִסְתַּכֵּן, שֶׁהָאָדָם בַּעַל בְּחִירָה וְרָצוֹן. וְצֵא וּלְמַד מִמַּאֲמַר שְׁמוּאֵל (שמואל א טז:ב) ״אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי״, וְתִמְצָא שֶׁלֹּא יֵאָמֵן אָדָם בִּנְבוּאָה לְצַד בְּחִינַת הַשִּׁפְלוּת, כָּאָמוּר בִּנְבוּאַת עָמוֹס (קהלת רבה א א ב) שֶׁהָיוּ מְזַלְזְלִין בּוֹ בְּנֵי דּוֹרוֹ וְכוּ׳. וְעוֹד כִּי אוֹצִיא וְגוֹ׳, כִּי לָזֶה צָרִיךְ אָדָם גָּדוֹל בְּמַעֲשִׂים שֶׁיִּזְכֶּה לִזְכוּת גָּדוֹל כָּזֶה, וְחָשׁ שֶׁמָּא יֶאֱרַע תַּקָּלָה לְיִשְׂרָאֵל בְּאֶמְצָעוּת מְנִיעַת זְכוּתוֹ, וְזֶה מֵהָעֲנָוָה וְהַשִּׁפְלוּת.