שְׁמוֹת כ״ט · ט׳

והיתה להם. מִלּוּי יָדַיִם זֶה לִכְהֻנַּת עוֹלָם:

ומלאת. עַל יְדֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

יד אהרן ויד בניו. בְּמִנּוּי וּפְקֻדַּת הַכְּהֻנָּה:

וּתְזָרֵז יָתְהוֹן הֶמְיָנִין אַהֲרֹן וּבְנוֹהִי וְתַתְקֵן לְהוֹן כּוֹבָעִין וּתְהֵי לְהוֹן כְּהֻנְתָּא לִקְיַם עָלָם וּתְקָרֵב קֻרְבָּנָא דְאַהֲרֹן וְקֻרְבָּנָא דִבְנוֹהִי:

וחגרת אתם אבנט. כולל אבנט אהרן ובניו וכן המכנסים ואחר שהזכיר אותם, הוסיף לבאר אהרן ובניו, כמו ותפתח ותראהו את הילד (למעלה ב ו):

ומלת וחבשת. כמו לא אהיה חובש (ישעי' ג ז):

ומלאת. דעת המתרגם ארמית כמו ומלאו יָדָו (יחז' מג כו) רק מה נעשה במלת מלאו ידכם היום (למטה לב כט) והגאון פי' יד חיוב, ואחרים אמרו כי מלואים להיותם שלמים מלאים ורגילים והנה מה יעשו במלת ומלאו יָדָו (יחז' מג כו):

וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו - בזה נחלקו במסכת יומא, לפי שאין סדר לבישתן הכתוב כאן כסדר לבישתן בפ' צו את אהרן ולפי הפשט אין לדקדק.

וּמִלֵּאתָ יַד אַהֲרֹן וְיַד בָּנָיו. פֵּרוּשׁ, שֶׁיִּמְשַׁח אַהֲרֹן וּבָנָיו כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה (שמות כח:מא) ״וּמָשַׁחְתָּ אוֹתָם וּמִלֵּאתָ אֶת יָדָם״, וְכָאן לֹא הִזְכִּיר הַמְּשִׁיחָה וּרְמָזָהּ בְּאָמְרוֹ ״וּמִלֵּאתָ אֶת יָדָם״.