וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂ֖ה עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה שְׁנַ֥יִם לַיּ֖וֹם תָּמִֽיד׃

הכתוב עובר לקרבן התמיד: ״וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה שניים ליום תמיד״. אבן עזרא מבאר שהטעם ״זה הקרבן״, כמו ״זה יתנו״ שפירושו זה השיעור, ושמשה יעשה כך שבעת ימי המילואים ואחר כך אהרן ובניו. חזקוני מבאר בדומה שמשה יעשה שבעת ימי המילואים ואחר כך אהרן ובניו, ודבר זה יהא נוהג לדורות. קרבן התמיד, שני כבשים בכל יום, הוא עבודה קבועה על המזבח לדורות.