שְׁמוֹת כ״ח · ל״א

את מעיל האפוד. שֶׁהָאֵפוֹד נָתוּן עָלָיו לַחֲגוֹרָה:

כליל תכלת. כֻּלּוֹ תְכֵלֶת, שֶׁאֵין מִין אַחֵר מְעֹרָב בּוֹ:

וְתַעְבֵּד יָת מְעִילָא דְאֵפוֹדָא גְמִיר תִּכְלָא:

ועשית. הגאון תרגם מעיל ממטר כדמות הנקרא סרבל, רק פי ראשו בתוך המעיל וקדמונינו ז"ל אמרו, כי רמון סביב המעיל, ופעמון בין שני רמונים, כי אחרים אמרו כי הפעמונים אינם נראים, רק הם בתוך הרמונים, ושם ישמיעו קול:

מעיל האפוד - שלובש עליו את האפוד.

כליל תכלת - כולה תכלת. ונראה בעיני, לפי שהיא נראית תחת האפוד והחשן שבאים לזכרון וגם התכלת שדומה לרקיע הרי הוא לזכרון כמו שכתבו רבותינו אצל תכלת שבציצית: שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד, לפיכך הוא תכלת כולו ולא ארגמן ולא תולעת השני.

וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת. לְפִי שֶׁהַמְּעִיל מְכַפֵּר עַל לָשׁוֹן הָרָע, עַל כֵּן הָיָה כֻּלּוֹ תְּכֵלֶת, כִּי תְּכֵלֶת דּוֹמָה לַיָּם, וְעַל יְדֵי הַתְּכֵלֶת יִסְתַּכֵּל בַּיָּם וּמִמֶּנּוּ יִרְאֶה וְכֵן יַעֲשֶׂה, כִּי בַּיָּם נֶאֱמַר (איוב לח, י-יא) ״וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי וָאָשִׂים בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם״, וְאוֹמֵר ״עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תוֹסִיף״ וְגוֹ׳. וְכָךְ נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶל הַלָּשׁוֹן חוֹמָה וּבְרִיחַ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין טו:) ״וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהִקַּפְתִּי לְךָ שְׁנֵי חוֹמוֹת, אַחַת שֶׁל עֶצֶם וְאַחַת שֶׁל בָּשָׂר״. וּמַה יִּתֵּן וּמַה יּוֹסִיף לָךְ שְׁמִירָה לָשׁוֹן רְמִיָּה, כִּי יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר, יִשְׁלַח חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנוֹ לְכָל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, וְיַעֲבֹר בְּרִיחַ וּדְלָתַיִם. וְהָיָה מִן הָרָאוּי שֶׁיִּלְמַד הָאָדָם מִן הַיָּם אֲשֶׁר אֵינוֹ עוֹבֵר דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ וְאֵינוֹ פּוֹרֵץ גְּדֵרוֹ. וְזֶהוּ טַעַם הַתְּכֵלֶת שֶׁדּוֹמָה לַיָּם, כִּי בְּהִסְתַּכְּלוֹ בַּתְּכֵלֶת יִהְיֶה נִזְכָּר אֶל הַיָּם שֶׁדּוֹמֶה לוֹ בַּצֶּבַע, וּמִמֵּילָא יִתְבּוֹנֵן אָז בְּמַעֲשֵׂה הַיָּם וּמִמֶּנּוּ יִרְאֶה וְכֵן יַעֲשֶׂה.

וּבְפָרָשַׁת שְׁלַח לְךָ בְּעֶזְרַת ה׳ יִתְבָּאֵר בְּעִנְיָן זֶה גַּם עִנְיַן תְּכֵלֶת שֶׁל צִיצִית, כִּדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ (תתקמב) אָמַר מֹשֶׁה: הִסְתַּכְּלוּ בַּשָּׁמַיִם שֶׁבָּרָאתִי לְשַׁמְּשְׁכֶם, שֶׁמָּא שִׁנּוּ מִדָּתָם כוּ׳. וְכֵן לְעִנְיַן הַיָּם שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ה כב) ״הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם ה׳, אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם״ כוּ׳. וְזֶה טַעַם הַתְּכֵלֶת לִזְכִירַת כָּל מִצְווֹת ה׳, כִּי עַל יְדֵי שֶׁיִּסְתַּכֵּל בַּתְּכֵלֶת הַדּוֹמָה לַיָּם, יִהְיֶה נִזְכָּר לְמַעֲשֵׂה הַיָּם שֶׁאֵינוֹ פּוֹרֵץ גְּדֵרוֹ וְעוֹמֵד בִּגְזֵרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כָּךְ יַעֲשֶׂה גַּם הוּא. וְעַל יְדֵי שֶׁיִּסְתַּכֵּל בַּיָּם הַדּוֹמֶה לָרָקִיעַ, יִהְיֶה נִזְכָּר גַּם לְמַעֲשֵׂה הָרָקִיעַ שֶׁאֵינוֹ מְשַׁנֶּה מִדָּתוֹ, וּמִמֶּנּוּ יִרְאֶה וְכֵן יַעֲשֶׂה בְּקַל וָחֹמֶר. וְעַל יְדֵי שֶׁיִּסְתַּכֵּל בָּרָקִיעַ הַדּוֹמֶה לְכִסֵּא כָבוֹד, בְּעֵינָיו יִרְאֶה מְקוֹם חָצְבּוֹ וְיִהְיֶה נִכְסָף לַחֲזוֹר וּלְהִתְדַּבֵּק שָׁם, כִּי הַנְּשָׁמָה נִכְסְפָה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלָהּ בַּתְּחִלָּה. וְעַיֵּן לְקַמָּן פָּרָשַׁת שְׁלַח לְךָ (במדבר טו לח) כִּי שָׁם מְקוֹמוֹ. וְכָאן עִקַּר הַטַּעַם שֶׁל הַתְּכֵלֶת לִלְמוֹד מִן הַיָּם לְבַד כָּאָמוּר. גַּם נוּכַל לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ תּוֹעֶלֶת גַּם בְּהִסְתַּכְּלוֹ בַּשָּׁמַיִם וּבְכִסֵּא כָבוֹד, כִּי בְּסִבָּה זוֹ יְמַעֵט בַּדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ה א) ״כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ, עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים״.

וְעַל עִנְיַן הַקָּפַת שְׁנֵי הַחוֹמוֹת אָמַר, ״וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו״ (שמות כח:לב), כִּי גַּם הַלָּשׁוֹן צָרִיךְ לִהְיוֹת כֵּן שֶׁיִּהְיֶה פִּי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ תּוֹךְ הַחוֹמָה הַסְּמוּכָה לוֹ וְהִיא שֶׁל עֶצֶם, וְכְנֶגֶד הַחוֹמָה שֶׁל בָּשָׂר דְּהַיְנוּ הַשְּׂפָתַיִם אָמַר ״שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו לֹא יִקָּרֵעַ״, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקָּרַע שְׁנֵי הַחוֹמוֹת כְּאֶחָד. וְלֹא נֶאֱמַר בּוֹ ״מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב״, כִּי חֵטְא הַלָּשׁוֹן הוּא בְּדִבּוּר דַּוְקָא וְלֹא בְּמַחֲשָׁבָה. וְהָיוּ בּוֹ רִמּוֹנִים וּפַעֲמוֹנִים הַמַּשְׁמִיעִים קוֹל לְכַפֵּר עַל הַלָּשׁוֹן שֶׁבְּתוֹךְ הַפֶּה, כְּעִנְבָּל שֶׁבְּתוֹךְ הַזּוֹגִים. וְהַתִּקּוּן אֶל הַלָּשׁוֹן הוּא שֶׁלֹּא יַחֵל דְּבָרוֹ עוֹד, וְלֹא יְדַבֵּר כִּי אִם בִּדְבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְלֹא יָמוּת״ (שמות כח:לה). כִּי לָשׁוֹן הָרַע תְּלָתָא קָטִיל (ערכין טו:), מִכְּלָל שֶׁהַנִּזְהָר בּוֹ לֹא יָמוּת, כְּמַעֲשֶׂה שֶׁל הַהוּא רוֹכֵל שֶׁהָיָה מַכְרִיז ״מַאן בָּעֵי לְמִזְבַּן סַם חַיֵּי״ כוּ׳, בְּדֶרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּפָרָשַׁת מְצוֹרָע בְּעֶזְרַת ה׳.