שְׁמוֹת כ״ו · ט״ו

וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים עֹמְדִֽים׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

מכאן עובר הכתוב מן היריעות אל שלד המשכן: הקרשים למשכן, מעצי שיטים, עומדים. רש״י שואל מדוע נאמר ״הקרשים״ בה״א הידיעה ולא ״קרשים״ סתם, ומביא את המדרש שיעקב אבינו נטע ארזים במצרים, וציווה לבניו להעלותם עמם בצאתם, כדי שיהיו מוכנים ומיוחדים למלאכת המשכן. אבן עזרא מבאר שהמשכן אינו אלא היריעות והקרשים, ושהמילה ״עומדים״ מורה שהקרשים ניצבים לפי גובה גדילת העץ, שאורכו הוא גובהו, כדרך אדם העומד. הקרשים מהווים את הדפנות היציבות שעליהן נפרשות היריעות.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ועשית את הקרשים. הָיָה לוֹ לוֹמַר וְעָשִׂיתָ קְרָשִׁים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּכָל דָּבָר וְדָבָר, מַהוּ הַקְּרָשִׁים? מֵאוֹתָן הָעוֹמְדִין וּמְיֻחָדִין לְכָךְ; יַעֲקֹב אָבִינוּ נָטַע אֲרָזִים בְּמִצְרַיִם, וּכְשֶׁמֵּת צִוָּה לְבָנָיו לְהַעֲלוֹתָם עִמָּהֶם כְּשֶׁיֵּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, וְאָמַר לָהֶם שֶׁעָתִיד הַקָּבָּ"ה לְצַוּוֹת אוֹתָן לַעֲשׂוֹת מִשְׁכָּן בַּמִּדְבָּר מֵעֲצֵי שִׁטִּים, רְאוּ שֶׁיִּהְיוּ מְזֻמָּנִים בְּיֶדְכֶם; הוּא שֶׁיִּסֵּד הַבַּבְלִי בַּפִּיּוּט שֶׁלּוֹ, "טָס מַטַּע מְזֹרָזִים קוֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים", שֶׁנִּזְדָּרְזוּ לִהְיוֹת מוּכָנִים בְּיָדָם מִקֹּדֶם לָכֵן:

עצי שטים עומדים. איתשט"נביש בְּלַעַז; שֶׁיְּהֵא אֹרֶךְ הַקְּרָשִׁים זָקוּף לְמַעְלָה בְּקִירוֹת הַמִּשְׁכָּן, וְלֹא תַעֲשֶׂה הַכְּתָלִים בִּקְרָשִׁים שׁוֹכְבִים, לִהְיוֹת רֹחַב הַקְּרָשִׁים לְגֹבַהּ הַכְּתָלִים קֶרֶשׁ עַל קֶרֶשׁ:

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְתַעְבֵּד יָת דַפַּיָא לְמַשְׁכְּנָא דְאָעֵי שִטִין קָיְמִין:

Onkelos Exodus

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ועשית. המשכן אינו רק היריעות והקרשים, וכאשר הודיע המשכן כן הקרשים:

ומלת עומדים. כפי תולדות העץ, כי האורך הוא הגובה, וככה האדם כאשר הוא עומד, והפך זה בשכבו, או מלת עומדים על זויות נצבות:

Piotrkow, 1907-1911

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

עצי שטים עומדים - זקופים נותנים אותה ולא שוכבים.

Rashbam on Torah -- Daat

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים. לֹא שׁוֹכְבִים זֶה עַל זֶה כְּשׁוּרוֹת הַבִּנְיָן.

Vocalized Edition

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

עצי שטים עמדים שלא יקחו עצי שטים נופלים והקצוצים מימים רבים שכבר נרקבו אלא מן העומדים והמחוברים לקרקע דרך גדלתן, ולמדתך תורה דרך ארץ לעשות בנין מאילן שאינו עושה פרי.

Chizkuni

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן וְגוֹ׳. הַקְּרָשִׁים בְּהֵ״א הַיְדִיעָה, הַיְינוּ אוֹתָן אֲרָזִים שֶׁנָּטַע לָהֶם יַעֲקֹב בְּמִצְרַיִם. סִימָן לַדָּבָר: ״הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן״ עוֹלֶה לְמִסְפַּר ״יַעֲקֹב אָבִינוּ נָטַע לָהֶם אֲרָזִים בְּמִצְרַיִם״, כִּי מִסְפַּר שְׁנֵיהֶם תתרצ״ה. כִּי אָמַר יַעֲקֹב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בַּמֶּה תִּתְרַצֶּה עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל? וְהֵשִׁיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בַּעֲצֵי שִׁטִּים. וְכֵן אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ: עֲצֵי שִׁטִּים לְכַפֵּר עַל שְׁטוּת מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, וְנִרְצָה לָהֶם לְכַפָּרָה לִפְנֵי ה׳. וְכֵן מַסִּיק בְּתַנְחוּמָא (תרומה י). וּבְמַסֶּכֶת יוֹמָא (עב.) דָּרְשׁוּ מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים״ - שֶׁעוֹמְדִים לְעוֹלָם. אַךְ כְּפִי הַפְּשָׁט, שֶׁיַּעֲקֹב הֵכִין אוֹתָם לַעֲבוֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ, נוּכַל לוֹמַר שֶׁלְּכָךְ אָמַר ״עֹמְדִים״, לוֹמַר שֶׁיִּקְחוּ מֵאוֹתָן עֲצֵי שִׁטִּים הָעוֹמְדִים מוּכָנִים לְכָךְ, כִּי זֶהוּ מַשְׁמָעוּת לְשׁוֹן ״עֹמְדִים״ בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת בְּדָבָר הַמּוּכָן וְעוֹמֵד לְכָךְ. וּבָא הָרֶמֶז בַּאֲרָזִים אֵלּוּ לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר (תהלים צב, יג) ״צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה״. וּמֵאַחַר שֶׁגּוּף הַצַּדִּיק נִמְשָׁל לְאֶרֶז זֶה, עַל כֵּן הִשְׁכִּין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁכִינָתוֹ תּוֹךְ מְחִצַּת עֲצֵי אֲרָזִים, לִלְמוֹד בְּקַל וָחוֹמֶר שֶׁהוּא שׁוֹכֵן גַּם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשְׁלוּ כַּאֲרָזִים עַל מַיִם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כה, ח) ״וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״ - ״בְּתוֹכוֹ״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״בְּתוֹכָם״, לוֹמַר שֶׁעִקַּר הַשְּׁכִינָה בַּעֲבוּר יִשְׂרָאֵל. וּבַעַל הַטּוּרִים פֵּרֵשׁ: אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה קְרָשִׁים כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה נְבִיאִים וְאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה מִשְׁמְרוֹת כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה, וּמַה עִנְיָנָם אֶל הַקְּרָשִׁים אִם לֹא לְפִי שֶׁהַצַּדִּיק נִמְשָׁל לְאֶרֶז כָּאָמוּר.

וְעוֹד כָּתַב רַבֵּנוּ יַעֲקֹב בַּעַל הַטּוּרִים, שֶׁבַּפָּרָשָׁה מָצִינוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע פְּעָמִים שִׁטִּים כְּנֶגֶד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף שֶׁנָּפְלוּ בַּשִּׁטִּים (במדבר כה:ט). וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁתִּמְצָא גֶּדֶר עֶרְוָה שָׁם תִּמְצָא קְדֻשָּׁה. וְיַעַן כִּי בַּשִּׁטִּים הָיוּ פְּרוּצִים בָּעֲרָיוֹת וְלֹא זָכְרוּ בִּקְדֻשַּׁת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה שִׁטִּים אֵלּוּ, עַל כֵּן נָפְלוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף. וּבְפָרָשַׁת בָּלָק בע״ה יִתְבָּאֵר טַעַם יָקָר עַל מִסְפַּר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף, בַּפָּסוּק (במדבר כג:ג) ״וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה״, יְבֻקַּשׁ מִמְּקוֹמוֹ.

Vocalized Edition

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן. פֵּרוּשׁ, כִּי הַמִּשְׁכָּן יִקָּרֵא הָאֹהֶל שֶׁעַל הַקְּרָשִׁים, וְאֵין הַקְּרָשִׁים נִקְרָאִים מִשְׁכָּן אֶלָּא קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן.

עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּיוֹמָא (עב.) אָמְרוּ שֶׁעוֹמְדִין דֶּרֶךְ גְּדִילָתָן. וְנִרְאֶה שֶׁדִּיְּקוּ לָהּ מִמַּה שֶׁלֹּא אָמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עוֹמְדִים עֲצֵי שִׁטִּים״ אוֹ ״וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים עֲצֵי שִׁטִּים לַמִּשְׁכָּן עוֹמְדִים״, שֶׁאָז יִהְיֶה נִשְׁמָע שֶׁהַהַעֲמָדָה הִיא בְּמִצְוַת הַמִּשְׁכָּן שֶׁלֹּא יִהְיוּ שׁוֹכְבִים. וּמֵאָמְרוֹ עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים רָמַז כִּי חוֹזֶרֶת תֵּיבַת עוֹמְדִים גַּם לִתְכוּנַת הָעֵצִים מֵעַצְמָם, שֶׁיִּהְיוּ כְּסֵדֶר הַעֲמָדָתָם בִּשְׁעַת גְּדִילָתָם.

רֶמֶז הַמִּשְׁכָּן - קְרָשִׁים, אֵין קְרָשִׁים אֶלָּא קְשָׁרִים, שֶׁבְּאֶמְצָעוּתוֹ יִתְקַשְּׁרוּ וְיִתְיַחֲדוּ כָּל בְּחִינוֹת הַקְּדֻשָּׁה, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְכֻלָּן רְמוּזִים בּוֹ. ״עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ״ - אֵין לְךָ בְּחִינָה מִבְּחִינַת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁאֵין בָּהּ כְּלָלוּת עֲשָׂרָה.

וְאָמְרוֹ וְאַמָּה וַחֲצִי, כָּאן רָמַז יִחוּד מַצָּה שְׁלֵמָה וּמַצָּה פְּרוּסָה, וְהוּא סוֹד ה״א וְדל״ת. אוֹ יִרְצֶה סוֹד הַיְּסוֹד חַי הָעוֹלָמִים הוּא רֶמֶז הָאַמָּה, וַעֲטֶרֶת הַיְּסוֹד הוּא בְּחִינַת חֲצִי הָאַמָּה, נִמְצֵאתָ אוֹמֵר כִּי כָל קֶרֶשׁ יֵשׁ בּוֹ רֶמֶז עֲשָׂרָה שֶׁיֶּשְׁנָם בְּכָל סְפִירָה, וְיֵשׁ בָּהֶם רֶמֶז צַדִּיק וְצֶדֶק מְיֻחָדִים בָּרֹחַב.

מִנְיַן הַקְּרָשִׁים מ״ח, וְהוּא סוֹד (ישעיהו נד:יב) ״וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹּד שִׁמְשֹׁתַיִךְ״.

הָאֲדָנִים שְׁמָם יַגִּיד וּמַעֲשֵׂיהֶם יַצְדִּיק בְּחִינָתָם, כִּי הֵם בְּחִינַת הַשְּׁכִינָה אֲשֶׁר תִּתְכַּנֶּה בְּשֵׁם אדנ״י, וַאֲשֶׁר תְּקַבֵּל הַיְּסוֹד בְּתוֹכָהּ. וּמִסְפָּרָם מֵאָה, וְהוּא סוֹד הַקָּטֹן לְמֵאָה, גַּם הִיא הָעֲשִׂירִי לַמַּדְרֵגוֹת וְכוֹלֶלֶת כָּל הָעֲשִׂירִיּוֹת הֲרֵי מֵאָה.

Vocalized Edition