שְׁמוֹת כ״ו · א׳

וְאֶת־הַמִּשְׁכָּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה עֶ֣שֶׂר יְרִיעֹ֑ת שֵׁ֣שׁ מׇשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י כְּרֻבִ֛ים מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֖ב תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃

במילים פשוטות

הפסוק פותח בציווי על בניית המשכן עצמו מעשר יריעות אריג, העשויות משזירה של שֵׁש (פשתן) יחד עם חוטי תכלת, ארגמן ותולעת שני, ובהן צורות כרובים במלאכת ״מעשה חושב״. רש״י מבאר שהיריעות שימשו כגג וכמחיצות מבחוץ לקרשים, ותלויות היו מאחוריהם לכסותם, וכל חוט מחוטיהן היה שזור מארבעה מינים יחד. אבן עזרא מבאר ש״מעשה חושב״ הוא אריג שבו הצורה נראית משני צדי הבד, ולפי חכמים היו בו שני פרצופים. מכאן ואילך מפרט הכתוב את המבנה כולו, לאחר שכבר נרמז דגם המשכן בהר.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ואת המשכן תעשה עשר יריעת. לִהְיוֹת לוֹ לְגַג וְלִמְחִצּוֹת מִחוּץ לַקְּרָשִׁים, שֶׁהַיְרִיעוֹת תְּלוּיוֹת מֵאֲחוֹרֵיהֶן לְכַסּוֹתָן:

שש משזר ותכלת ותלעת שני. הֲרֵי אַרְבָּעָה מִינִין יַחַד חוּט וְחוּט - אֶחָד שֶׁל פִּשְׁתָּן וּשְׁלֹשָׁה שֶׁל צֶמֶר - וְכָל חוּט וְחוּט כָּפוּל ו' הֲרֵי אַרְבָּעָה מִינִין כְּשֶׁהֵן שְׁזוּרִין יַחַד כ"ד כְּפָלִים לַחוּט (יומא ע"א):

כרבים מעשה חשב. כְּרוּבִים הָיוּ מְצֻיָּרִין בָּהֶם בַּאֲרִיגָתָן, וְלֹא בִרְקִימָה שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה מַחַט, אֶלָּא בַאֲרִיגָה בִשְׁנֵי כְּתָלִים, פַּרְצוּף אֶחָד מִכָּאן וּפַרְצוּף אֶחָד מִכָּאן - אֲרִי מִצַּד זֶה וְנֶשֶׁר מִצַּד זֶה - כְּמוֹ שֶׁאוֹרְגִין חֲגוֹרוֹת שֶׁל מֶשִׁי שֶׁקּוֹרִין בְּלַעַז פיישי"שא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְיָת מַשְׁכְּנָא תַּעְבֵּד עֲשַׂר יְרִיעָן דְבוּץ שְׁזִיר וְתִכְלָא וְאַרְגְּוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי צוּרַת כְּרוּבִין עוֹבַד אֳמָן תַּעְבֵּד יָתְהוֹן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ואת המשכן. כאשר הודיעו בתחלה את תבנית המשכן:

מעשה חשב. אמרו חכמים כי מעשה חשב שנים פרצופים, ורוקם פרצוף אחד ונכון הוא, ועל דרך הפשט מעשה חושב אינו רוקם ולא אורג, רק על דרך שעושין היום בגדי משי, כי הצורה שעלתה בלב היא חשבון, ומחשבתה, ויציירנה בלוח וישים שני חוטין בחשבון למשוך מרחוק:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ואת המשכן תעשה עשר יריעות - עשר יריעות תחתונות קרוי משכן, כי תחתיהם הארון מקום שהשכינה שורה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה. קָרָא הַיְרִיעוֹת בְּשֵׁם מִשְׁכָּן, כִּי בְתוֹכָם הָיוּ כִּסֵּא שֻׁלְחָן וּמְנוֹרָה לְמִשְׁכַּן שְׁכִינָה, וְהָיוּ עֲשׂוּיוֹת כְּרוּבִים כְּעִנְיַן "שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ" (ישעיהו ו:ב), וּכְעִנְיַן "וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמְדִים עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ" (מלכים א כב:יט), הַנִּרְאִים לַנְּבִיאִים בְּמַרְאוֹת הַנְּבוּאָה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ואת המשכן תעשה עשר יריעת הם התחתונות הקרואות משכן ע״‎י שהלוחות והארון וכלי הקדש ששכינה שורה בהן מונחות תחתיהם.

שש משזר פרש״‎י וכל מין ומין חוטו כפול ששה, במסכת יומא בפרק בא לו יליף להו מקראי.

מעשה חשב זהו מעשה אריגה שצריך מחשבה אבל מעשה רוקם הוא מעשה מחט ואין צריך מחשבה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת. הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְעָשִׂיתָ מִשְׁכָּן״, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר ״וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן״ וְ״עָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב״. לְפִי שֶׁמִּשְׁכָּן הוּא עַל שֵׁם ״וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״, עַל כֵּן אֵין נָכוֹן לוֹמַר לְשׁוֹן עֲשִׂיָּה עַל שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי דָּבָר זֶה אֵין לְיַחֵס בִּלְתִּי לַה׳ לְבַדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, יא) ״וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם״. וְלֹא רָצָה לְהַזְכִּיר לְשׁוֹן עֲשִׂיָּה כִּי אִם עַל עֶשֶׂר יְרִיעוֹת, וְלֹא עַל מִשְׁכָּנוֹ יִתְבָּרַךְ. וְכָךְ פֵּרוּשׁוֹ: ״וְאֶת הַמִּשְׁכָּן״ שֶׁכְּבָר אָמַרְתִּי ״וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״, הוּא עַל יְדֵי שֶׁתַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעוֹת וְגוֹ׳. וְאוּלָם עַל תַּבְנִית עֲשִׂיָּתוֹ הִסְכִּימוּ כָּל הַמְפָרְשִׁים שֶׁהָיָה בָּנוּי עַל תַּבְנִית שְׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת, לְהוֹרוֹת שֶׁהָעוֹלָם קַיָּם עַל יְסוֹד בִּנְיָן זֶה. וְעַל כֵּן נַעֲשָׂה מִן עֶשֶׂר יְרִיעוֹת כְּנֶגֶד הָעוֹלָמוֹת בִּכְלָלָם שֶׁנִּבְרְאוּ בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְכֻלָּם הָיוּ תְּלוּיִין עַד יוֹם שִׁשִּׁי בְּסִיוָן, עַל מְנָת שֶׁיְּקַבְּלוּ יִשְׂרָאֵל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. וְשֶׁל בְּרִיאַת הָעוֹלָם נִקְרְאוּ ״מַאֲמָרוֹת״, כִּי כָל אֲמִירָה לְשׁוֹן רַכָּה, וְכֵן כָּל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בְּצִבְיוֹנָם נִבְרְאוּ, בַּצּוּרוֹת אֲשֶׁר בָּחֲרוּ לָהֶם בְּלֹא כְּפִיָּה. אֲבָל הַדִּבְּרוֹת דִּבֶּר אִתָּנוּ אֲדוֹן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ קָשׁוֹת לֵאמֹר: ״אִם תְּקַבְּלוּ הַתּוֹרָה מוּטָב, וְאִם לָאו שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם״. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר (תהלים כט, ד) ״קוֹל ה׳ בַּכֹּחַ״, כִּי כָּפָה אוֹתָם בְּכֹחַ עַל קַבָּלַת הַתּוֹרָה. עַל כֵּן הָיָה אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים בָּאַמָּה, כְּמִסְפַּר ״כֹּחַ״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיא, ו) ״כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ״, כִּי הַלּוּחוֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה, וְהִגִּיד לָהֶם דְּבָרִים קָשִׁים כְּגִידִין, אֵלּוּ הָעֳנָשִׁים כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י, וְהַיְינוּ ״כֹּחַ״. וְהָיוּ הַיְרִיעוֹת חָמֵשׁ מוּל חָמֵשׁ כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁהָיוּ חָמֵשׁ דִּבְּרוֹת מוּל חָמֵשׁ. וְהִנֵּה חָמֵשׁ דִּבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת הֵם בֵּין אָדָם לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וְחָמֵשׁ דִּבְּרוֹת אַחֲרוֹנוֹת בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. וְכֵן פֵּרֵשׁ בַּעַל הַטּוּרִים גַּם כֵּן שֶׁהָיוּ כְּנֶגֶד עֶשֶׂר דִּבְּרוֹת, חָמֵשׁ מוּל חָמֵשׁ, וַחֲמִשִּׁים קְרָסִים כְּנֶגֶד חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִינָה.

וַאֲנִי מוֹסִיף נוֹפֶךְ מִשֶּׁלִּי, לוֹמַר כִּי עַל יָדָם יוּכַל הָאָדָם לְהִתְחַבֵּר לָעֶלְיוֹנִים, לְפִי שֶׁכֻּלָּם נִמְסְרוּ לְמֹשֶׁה חָסֵר אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ח ו) ״וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים״, מַשְׁמָע שֶׁאִם הָיָה שָׁלֵם בְּכֻלָּם לֹא הָיָה חָסֵר מֵאֱלֹהִים. וְלִרְמֹז עַל זֶה נֶאֱמַר ״חֲמִשִּׁים לוּלָאוֹת תַּעֲשֶׂה״ וְגוֹ׳ וְעָשִׂיתָ חֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב וְגוֹ׳ וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד״, כִּי עַל יְדֵי מִסְפַּר חֲמִשִּׁים יִהְיוּ הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים לַאֲחָדִים. כִּי אוֹתָן חָמֵשׁ יְרִיעוֹת שֶׁהֵם כְּנֶגֶד דִּבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת, יֵשׁ בָּהֶם רֶמֶז אֶל הָעֶלְיוֹנִים הַיּוֹשְׁבִים רִאשׁוֹנָה בְּמַלְכוּת שָׁמַיִם, וְאוֹתָן חָמֵשׁ יְרִיעוֹת שֶׁכְּנֶגֶד דִּבְּרוֹת אַחֲרוֹנוֹת הֵם כְּנֶגֶד הַתַּחְתּוֹנִים, וּמִסְפַּר חֲמִשִּׁים מְצָרְפָם כָּאָמוּר. וְתָבִין וְתַשְׂכִּיל, כִּי הַפָּרֹכֶת שֶׁהָיָה מַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, הָיָה נָתוּן תַּחַת הַקְּרָסִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כו לג) ״וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים״. וְהַטַּעַם, לְפִי שֶׁהַפָּרֹכֶת וְהַקְּרָסִים מוֹרִים עַל עִנְיָן אֶחָד, כִּי הַפָּרֹכֶת הָיָה מַבְדִּיל בֵּין הַמָּקוֹם הַמְיוּחָד לִשְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ הַנִּקְרָא קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וּבֵין הָאֹהֶל אֲשֶׁר שָׁם הָיוּ הַכֵּלִים הַקְּדוֹשִׁים הַמּוֹרִים עַל הַהַצְלָחוֹת שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם. כִּי הַמְּנוֹרָה גְּבֹהָה י״ח טְפָחִים כְּקוֹמַת אָדָם בֵּינוֹנִי, וְהַשֻּׁלְחָן הוּא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר מִשָּׁם יִזּוֹנוּ. וּכְדֵי שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁבְּשׁוּם אוֹפֶן אֵין מָקוֹם שֶׁיִּדְבַּק הָאָדָם בַּה׳ אֱלֹהָיו, עַל כֵּן בָּאוּ קְרָסִים אֵלּוּ בַּמָּקוֹם הַהוּא לְחַבְּרָם, לְהוֹרוֹת שֶׁעַל יְדֵי שֶׁיַּשְׂכִּיל הָאָדָם בַּחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה, יִדְבַּק הָאָדָם בֵּאלֹהָיו. וּמִכָּאן תִּלְמוֹד גַּם כֵּן שֶׁהַחֲמִשָּׁה יְרִיעוֹת שֶׁהָיוּ מְכַסִּים הַקֹּדֶשׁ קָדָשִׁים הֵם כְּנֶגֶד חָמֵשׁ דִּבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת, כִּי הֵם לִכְבוֹד הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וְחָמֵשׁ הַיְרִיעוֹת שֶׁהָיוּ מְכַסִּים הָאֹהֶל מוֹעֵד הֵם כְּנֶגֶד חָמֵשׁ דִּבְּרוֹת אַחֲרוֹנוֹת הַשַּׁיָּכִים לַבְּרִיּוֹת לְבַד, וְצֵרוּף חֲמִשִּׁים קְרָסִים מוֹרֶה שֶׁמִּסְפַּר חֲמִשִּׁים מְצָרְפָם. וְאֵלּוּ דְּבָרִים בְּרוּרִים וְעַתִּיקִים וּנְכוֹנִים.

וְהִנֵּה מָקוֹם אִתִּי לְפָרֵשׁ חֲמִשָּׁה מוּל חֲמִשָּׁה, כְּנֶגֶד מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (י) הָנֵי חֲמִשָּׁה ״בָּרְכִי נַפְשִׁי״ אָמַר דָּוִד כְּנֶגֶד הַנְּשָׁמָה שֶׁנִּמְשְׁלָה בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְחִבּוּרָם וְדִבּוּקָם עַל יְדֵי חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה כָּאָמוּר. וְהַבֵּט יָמִין וּרְאֵה, כִּי כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֵשׁ בְּכֻלָּם אֵיזוֹ אֶמְצָעִי הַמְחַבֵּר שְׁנֵי הַקְּצָווֹת. וְהִסְכִּימוּ כָּל הַמְפָרְשִׁים לוֹמַר שֶׁהָאָדָם, מִצַּד הֱיוֹת בּוֹ חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מְחֻבָּר אֶל הַגּוּף הַנָּגוּף, הִנֵּה הוּא הָאֶמְצָעִי הַמְצָרֵף עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְעוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּין פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה לְבִלְתִּי הֱיוֹת בָּהֶם הִתְנַגְּדוּת. וּכְשֵׁם שֶׁהָאָדָם אֶמְצָעִי, כָּךְ יְצִירָתוֹ שֶׁל אָדָם מִמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״ (שמות כ:כא), כִּי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ גַּם כֵּן מֶרְכַּז הָעוֹלָם וְהַמָּקוֹם הַמְצָרֵף עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, כִּי שָׁם עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָדוֹר בַּתַּחְתּוֹנִים, כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה׳ לְיַעֲקֹב בַּסֻּלָּם שֶׁהָיָה מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה, וְאֶמְצַע שִׁפּוּעוֹ כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. כִּי הָיָה הַסֻּלָּם מְחַבֵּר אֶרֶץ לַשָּׁמַיִם עַל יְדֵי הַמִּקְדָּשׁ שֶׁבָּאֶמְצַע, כִּי הַמָּקוֹם הַהוּא הַמְיֻחָד לִהְיוֹת מָדוֹר לְעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים הוּא הָאֶמְצָעִי הַמְצָרְפָם. וְעַל כֵּן מָצִינוּ בְּבִנְיָן זֶה הַמְקֻדָּשׁ עִנְיָנִים הַמְצָרְפִים הַקְּצָווֹת, וְהוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ, שֶׁחֲמִשִּׁים קְרָסִים הָיוּ מְחַבְּרִים הַיְרִיעוֹת, אֲשֶׁר הָיוּ חָמֵשׁ מֵהֶם נְתוּנִים עַל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים חֵלֶק הָעֶלְיוֹנִים, וְחָמֵשׁ מֵהֶם נְתוּנִים עַל הַקֹּדֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵלֶק תַּחְתּוֹנִים, וְהַקְּרָסִים מְצָרְפִים אוֹתָם. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי מגילה א יב) ״נִרְאִים הַקְּרָסִים בַּמִּשְׁכָּן כְּכוֹכָבִים בָּרָקִיעַ״, כִּי הַכּוֹכָבִים הֵם הָעוֹלָם הָאֶמְצָעִי שֶׁבֵּין הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן לְבֵין הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן. וּכְמוֹ שֶׁהַכּוֹכָבִים אֶמְצָעִים וְיֵשׁ גַּם בָּהֶם חֵלֶק מִן הַצֵּרוּף לְצָרֵף עֶלְיוֹנִים לַתַּחְתּוֹנִים, כָּךְ הַקְּרָסִים שֶׁבַּמִּשְׁכָּן בָּאוּ עַל כַּוָּנָה זוֹ. וּכְתִיב (דניאל יב ג) ״וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד״, וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים הֵם צַדִּיקִים יְסוֹדֵי עוֹלָם הַמְשִׂימִים שָׁלוֹם בֵּין פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה, דְּהַיְנוּ רַבִּים, כִּי הֵם אֶמְצָעִים כְּכוֹכָבִים אֵלּוּ, לְאַפּוֹקֵי מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, אֵין בּוֹ חֵלֶק מִן הָעֶלְיוֹנִים כְּלָל וְאֵינוֹ אֶמְצָעִי, לְפִיכָךְ אֵינוֹ בִּכְלַל ״וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים״, כִּי לְשׁוֹן ״מַצְדִּיקֵי״ יֵאָמֵר עַל הַמְבַטֵּל הַהִתְנַגְּדוּת שֶׁבֵּין שְׁנֵי הַקְּצָווֹת.

וּמִטַּעַם זֶה נַעֲשָׂה כָּאן עוֹד נֵס אַחֵר הַמּוֹרֶה עַל עִנְיָן זֶה, וְהוּא הַבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן שֶׁהָיָה מַבְרִיחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה וְאוֹחֵז בִּשְׁנֵי הַקְּצָווֹת וּמְחַבְּרָם. וְלָמָּה דַּוְקָא בְּרִיחַ הַתִּיכוֹן? אֶלָּא וַדַּאי כְּדֵי שֶׁנִּלְמוֹד מִזֶּה שֶׁכָּל תִּיכוֹן וְאֶמְצָעִי מְחַבֵּר הַקְּצָווֹת, כְּמוֹ הַמִּקְדָּש וְהַצַּדִּיק וְהַכּוֹכָבִים כָּאָמוּר. וּבַמִּדְרָשׁ (תנחומא תרומה ט) אָמְרוּ שֶׁיַּעֲקֹב הֵבִיא עִמּוֹ הַבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן לְמִצְרַיִם כוּ׳. וְאוּלַי לָמַד זֶה מִמַּרְאֵה הַסֻּלָּם כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה (בראשית כח:יב). וְעוֹד, שֶׁהַמִּקְדָּש עוֹמֵד בְּאֶמְצַע הָעוֹלָם וְשׁוֹלֵחַ הַשֶּׁפַע לְכָל הָעוֹלָם מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה, עַל כֵּן נַעֲשָׂה בּוֹ נֵס זֶה בַּבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעוֹת. רָמַז בָּזֶה כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם, לוֹמַר שֶׁשָּׁקוּל הַמִּשְׁכָּן כְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, גַּם זְכוּת לְיִשְׂרָאֵל בּוֹ כְּאִלּוּ קִיְּמוּ הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם.

עוֹד נִתְכַּוֵּן בְּסֵדֶר מִצְוָה זוֹ שֶׁל יְרִיעוֹת שֵׁשׁ וְשֶׁל יְרִיעוֹת עִזִּים, שֶׁבְּשֶׁל שֵׁשׁ צִוָּה עֲשָׂרָה וְשֶׁל עִזִּים צִוָּה עַשְׁתֵּי עָשָׂר. עוֹד צִוָּה שֶׁיְּחַבֵּר חָמֵשׁ יְרִיעוֹת לְבַד וְחָמֵשׁ יְרִיעוֹת לְבַד, וְכֵן בְּשֶׁל עִזִּים צִוָּה לְחַבֵּר שֵׁשׁ לְבַד. טַעַם הַדָּבָר הוּא כִּי רָשַׁם ה׳ שְׁמוֹ הַנִּכְבָּד בַּיְרִיעוֹת, וְצִוָּה כִּי כֻלָּן יִהְיוּ רָחְבָּן אַרְבַּע בֵּין שֶׁל שֵׁשׁ בֵּין שֶׁל עִזִּים כְּנֶגֶד אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת שֶׁל שֵׁם הוי״ה. וְכֵן תִּמְצָא שֶׁרָמְזוּ רִאשׁוֹנִים בְּמַאֲמָרָם הַזַּךְ (שבת ו,א) רְשׁוּת הַיָּחִיד רָחְבּוֹ אַרְבָּעָה וְגָבְהוֹ עֲשָׂרָה, שֶׁהוּא עַל שֵׁם הוי״ה, רָחְבּוֹ אַרְבָּעָה וְגָבְהוֹ פֵּרוּשׁ בְּמִלּוּי עֲשָׂרָה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ יו״ד ה״י וא״ו ה״י. וְקִדֵּשׁ הַפְּנִימִי לִהְיוֹתוֹ קָרוֹב לַמָּקוֹם הַמְּקֻדָּשׁ וְצִוָּה לַעֲשׂוֹת עֲשָׂרָה יְרִיעוֹת כְּנֶגֶד אוֹת יו״ד שֶׁל שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, וְצִוָּה שֶׁיְּחַבֵּר חָמֵשׁ לְבַד לִרְמֹז בָּזֶה אוֹת ה״א רִאשׁוֹנָה שֶׁל שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ. וְרָמַז בָּזֶה כִּי אוֹת ה״א רִאשׁוֹנָה הִיא מֻכְלֶלֶת תָּמִיד בְּאוֹת הַיו״ד, וְזֶה הוּא סוֹד קְרִיאָתָהּ כִּי כְּשֶׁאַתָּה קוֹרֵא יו״ד אַתָּה מְחַבֵּר וא״ו וְדל״ת שֶׁהֵם תְּכוּנַת הַה״א עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ה׳ וְאֵין אַתָּה קוֹרֵא אֶלָּא אוֹת אַחַת, כְּמוֹ כֵן הַדָּבָר הַזֶּה, וְהָבֵן. וּבְחִינָה זוֹ הִיא סוֹד הַחָכְמָה, וְהִנֵּה לְךָ רִשּׁוּמָהּ נִכָּר בִּירִיעוֹת אֵלּוּ. חָכְמָה - הַשְּׁתֵּי אוֹתִיּוֹת רִאשׁוֹנִים הֵם שְׁמוֹנָה וְעֶשְׂרִים, כְּנֶגְדָּם צִוָּה אֹרֶךְ הַיְרִיעָה שְׁמוֹנֶה וְעֶשְׂרִים בָּאַמָּה. אוֹת שְׁלִישִׁית מ׳ - אַרְבָּעִים, כְּנֶגְדָּם צִוָּה ה׳ רֹחַב אַרְבַּע בָּאַמָּה שֶׁעוֹלֶה לְמִנְיַן עֶשֶׂר יְרִיעוֹת אַרְבָּעִים, וְאוֹת רְבִיעִית הִיא אוֹת ה׳ שֶׁרָשַׁם בְּמַאֲמַר חָמֵשׁ לְבַד, וְגַם הוּא סוֹד חֲמִשָּׁה חֲסָדִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהַחָכְמָה. וְאַחַר כָּךְ צִוָּה ה׳ כְּנֶגֶד תַּשְׁלוּם הַשֵּׁם שֶׁהוּא ו״ה לַעֲשׂוֹת יְרִיעוֹת עִזִּים אַחַד עָשָׂר, וְרָשַׁם שֶׁיְּחַבֵּר שֵׁשׁ לְבַד שֶׁהוּא כְּנֶגֶד וא״ו וְחָמֵשׁ לְבַד כְּנֶגֶד ה״א, הֲרֵי תַּשְׁלוּם שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ. וְגַם רָשַׁם בְּחֶשְׁבּוֹן רֹחַב עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה מ״ד לְסוֹד הַוא״ו תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא סוֹד יו״ד ה״א וא״ו ה״א שֶׁעוֹלֶה בּוֹ מ״ה. וּכְבָר הוֹדִיעָנוּ ה׳ (בראשית מח:ה) כִּי לֹא יְעַכֵּב אֶחָד לְמִסְפָּר כִּי יַשְׁלִימֶנּוּ הַכְּלָלוּת. וְרָשַׁם בְּחֶשְׁבּוֹן הָאֹרֶךְ שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה כְּנֶגֶד הַדְרָגוֹת ה״א אַחֲרוֹנָה שֶׁבַּשֵּׁם שֶׁמְּאִירָה מִשָּׁלֹשׁ הַכּוֹלְלוֹת עֲשִׂירִיּוֹת וְהֵם שְׁלֹשִׁים. וְעוֹד יֵשׁ לֶאֱלוֹהַּ מִלִּין עִלָּאִין קַדִּישִׁין, וְהַשּׁוֹמֵעַ יִשְׁמַע וּלְבָבוֹ יָבִין.

מקור: ספריא · נחלת הכלל