שְׁמוֹת כ״ה · ז׳

אבני שהם. שְׁתַּיִם הֻצְרְכוּ שָׁם לְצֹרֶךְ הָאֵפוֹד הָאָמוּר בִּוְאַתָּה תְּצַוֶּה:

מלאים. עַל שֵׁם שֶׁעוֹשִׂין לָהֶם בַּזָּהָב מוֹשָׁב כְּמִין גֻּמָּא, וְנוֹתְנִין הָאֶבֶן שָׁם לְמַלֹּאות הַגֻּמָּא, קְרוּיִים אַבְנֵי מִלּוּאִים, וּמְקוֹם הַמּוֹשָׁב קָרוּי מִשְׁבֶּצֶת:

לאפד ולחשן. אַבְנֵי הַשֹּׁהַם לָאֵפוֹד וְאַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לַחֹשֶׁן; וְחֹשֶׁן וְאֵפוֹד מְפֹרָשִׁים בִּוְאַתָּה תְּצַוֶּה וְהֵם מִינֵי תַכְשִׁיט:

אַבְנֵי בוּרְלָא וְאַבְנֵי אַשְׁלָמוּתָא לְשַׁקָעָא בְאֵפוֹדָא וּבְחוּשְׁנָא:

אבני שהם. כוללת כל האפוד ואחד מהחשן:

מלואים. עוד אפרש:

מלאים - שהאבן ממלא עומק המשבצות כעין אבני הטבעות.

אבני שהם לאפד ואבני מלאים לחשן דוגמא המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ.

אַבְנֵי שֹׁהַם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּתַב אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים בַּסֵּדֶר אַחַר כָּל הָאַחַד עָשָׂר מִינִים, וּמִן הָרָאוּי הָיָה לוֹ לְסַדְּרָם קוֹדֶם זָהָב וָכֶסֶף כִּי הֵם מְעֻלִּים מֵהֶם. וְאוּלַי כִּי לְצַד שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהַנְּשִׂיאִים הֵבִיאוּ אוֹתָם בָּאַחֲרוֹנָה כְּשֶׁרָאוּ שֶׁהֵבִיאוּ יִשְׂרָאֵל כָּל הַצּוֹרֶךְ לַמִּשְׁכָּן, וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה פי״ב) שֶׁהִקְפִּיד ה׳ עַל זֶה וְחִסֵּר אוֹת אַחַת מֵהֶם, ״וְהַנְּשִׂאִם״ כְּתִיב, לָזֶה סִדְּרָם ה׳ בָּאַחֲרוֹנָה לוֹמַר כִּי הֵם לְמַטָּה מִכֻּלָּם, וּמֵהַטַּעַם עַצְמוֹ שֶׁהֵם בָּאַחֲרוֹנָה, וְהָבֵן:

עוֹד נִרְאֶה לוֹמַר עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בְּיוֹמָא פֶּרֶק בָּא לוֹ (יומא סט.) שֶׁבִּגְדֵי כְּהוּנָּה מֻתָּרִים לֵהָנוֹת מֵהֶם, וּמַשְׁמַע שֶׁאֵין מוֹעֲלִין בָּהֶם. וְשׁוּב רָאִיתִי לָרַמְבַּ״ם שֶׁכָּתַב כֵּן בְּפֶרֶק ה׳ מֵהִלְכוֹת מְעִילָה, וּלְפִי זֶה בִּגְדֵי כְּהוּנָּה אֵינָם בְּהַשְׁוָאָה עִם כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן וַעֲבוֹדָתוֹ שֶׁכֻּלָּן קְדֻשָּׁתָן לְמַעְלָה מִבִּגְדֵי כְּהוּנָּה וּמוֹעֲלִין בָּהֶם. וּמֵעַתָּה בְּדִין הוּא לְסַדֵּר בָּאַחֲרוֹנָה אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים אַחַר כָּל הָאַחַד עָשָׂר דְּבָרִים, לְצַד שֶׁכָּל הָאַחַד עָשָׂר הַדְּבָרִים כֻּלָּם הֵם צָרְכֵי הַמִּשְׁכָּן וַעֲבוֹדָתוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן הָאֲבָנִים שֶׁאֵינָם אֶלָּא לְבִגְדֵי כְּהוּנָּה. וַהֲגַם שֶׁבְּהָאַחַד עָשָׂר דְּבָרִים יֵשׁ גַּם כֵּן בִּקְצָת מֵהֶם שֶׁהֵם לְצָרְכֵי בִּגְדֵי כְּהוּנָּה, אַף עַל פִּי כֵן אֵין לְךָ מִין וָמִין מֵהָאַחַד עָשָׂר שֶׁאֵין בּוֹ צָרְכֵי מִשְׁכָּן וַעֲבוֹדָתוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן הָאֲבָנִים שֶׁאֵינָם אֶלָּא לְבִגְדֵי כְּהוּנָּה.

עוֹד נִרְאֶה עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ בְּיוֹמָא (יומא עה.) שֶׁהָעֲנָנִים הָיוּ מְבִיאִים אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְכוּ׳, אִם כֵּן מִשֻּׁלְחָן גָּבוֹהַּ הָיוּ מְבִיאִים בְּלֹא טוֹרַח וִיגִיעָה וְלֹא חֶסְרוֹן כִּיס, אֲשֶׁר עַל כָּרְחוֹ סִדֵּר נְדָבָתָם אַחַר כָּל הַנְּדָבוֹת שֶׁמְּבִיאִין מִכִּיסָם וְעַל יְדֵי טוֹרַח.