שְׁמוֹת כ״ה · ד׳

ותכלת. צֶמֶר צָבוּעָ בְּדַם חִלָּזוֹן וְצִבְעוֹ יָרֹק (מנחות מ"ד):

וארגמן. צֶמֶר צָבוּעַ מִמִּין צֶבַע שֶׁשְּׁמוֹ אַרְגָּמָן:

ושש. הוּא פִּשְׁתָּן.

ועזים. נוֹצָה שֶׁל עִזִּים, לְכָךְ תִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס וּמְעַזֵּי - הַבָּא מִן הָעִזִּים - וְלֹא עִזִּים עַצְמָם, שֶׁתַּרְגּוּם שֶׁל עִזִּים עִזַּיָּא:

וְתִכְלָא וְאַרְגְוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי וּבוּץ וּמֵעַזֵי:

ותכלת. אמר יפת שהוא כדמות שחרות, כי הוא תכלית כל הצבעים והכל ישובו אליו, והוא לא ישוב במעשה אדם לעולם, ואנו נסמוך על רז"ל שאמרו שהוא ירוק והוא צמר:

וארגמן. כדמות אדום, ובדברי הימים ארגון (דה"ב ב ו), ובלשון ערבי ארגואן, וזה הצבע לא יהיה כי אם בצמר או במשי:

ותולעת שני. וכתוב ושני התולעת (ויקרא יד ו) כמו מצור החלמיש (דבר' ח טו) חלמיש צור (שם לב יג) והגאון אמר בו קרימ"ז כי הוא אדום, רק איננו כצבע הארגמן, ובעבור תולעת אמרו רבים כי הוא משי:

ושש. הוא הבד מין ממיני פשתים ימצא במצרים לבדו, רק הוא לבן ואינו צבוע, שש ורקמה ממצרים (יחז' כז ז) והגאון תרגמו בלשון ערבי עושר, וידוע הוא עד היום:

ועזים. שער העזים:

ותולעת שני - צמר הצבוע בצבע אדום קרוי תולעת והצבע קרוי שני. כדכתיב: (נחום ב׳:ד׳) אנשי חיל מתולעים. מלבושים בגדים צבועים. וכן: האמונים עלי תולע. בגד צבוע. וכן מוכיח: אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. אם יאדימו כתולע כצמר יהיו, השני והשלג שם של צבעים זה אדום וזה לבן. אבל תולע והצמר שניהם צמר, אלא שהתולע צמר צבוע והצמר הוא לבן בלא צבע.

ושש - פשתן, אבל שאר המינים הם צמר צבוע.

ועזים - מטוה של שער עזים.

ועזים פרש״‎י נוצה של עזים לכך תרגם אונקלוס ומעזי וכו׳‎ לפיכך טועה המתרגם ומעזי.