שְׁמוֹת כ״ה · י״ב

וְיָצַ֣קְתָּ לּ֗וֹ אַרְבַּע֙ טַבְּעֹ֣ת זָהָ֔ב וְנָ֣תַתָּ֔ה עַ֖ל אַרְבַּ֣ע פַּעֲמֹתָ֑יו וּשְׁתֵּ֣י טַבָּעֹ֗ת עַל־צַלְעוֹ֙ הָֽאֶחָ֔ת וּשְׁתֵּי֙ טַבָּעֹ֔ת עַל־צַלְע֖וֹ הַשֵּׁנִֽית׃

במילים פשוטות

ויצקת לו ארבע טבעות זהב, ונתת על ארבע פעמותיו, שתי טבעות על צלעו האחת ושתי טבעות על צלעו השנית. רש״י מבאר ש״ויצקת״ הוא לשון התכה, ״פעמותיו״ כתרגומו זוויותיו, ובזוויות העליונות סמוך לכפורת היו נתונות. אבן עזרא מבאר שחיפש בכל המקרא ולא מצא ״פעם״ שהוא זווית אלא מלשון רגל, ולכן הוצרך לפרש שרגליים היו לארון, שכן דרך ביזיון הוא שיישב הארון על הארץ. הכתוב מצווה ליצוק ארבע טבעות זהב ולקבען בפינות הארון. בכך מתחילה ההכנה לנשיאת הארון: הטבעות ישמשו להכנסת הבדים שבהם יישאו את הארון. מיקום הטבעות בפינות הארון נדרש כדי לאפשר את נשיאתו בכתף. הכנה זו מבטאת את ייעודו של הארון להיות נישא בדרך, שכן ישראל היו במסע במדבר, והמשכן וכליו נדרשו להיות ניידים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ויצקת. לְשׁוֹן הַתָּכָה, כְּתַרְגּוּמוֹ:

פעמותיו. כְּתַרְגוּמוֹ זִוְיָתֵיהּ; וּבַזָּוִיּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת סָמוּךְ לַכַּפֹּרֶת הָיוּ נְתוּנוֹת, שְׁתַּיִם מִכָּאן וּשְׁתַּיִם מִכָּאן לְרָחְבּוֹ שֶׁל אָרוֹן, וְהַבַּדִּים נְתוּנִים בָּהֶם, וְאָרְכּוֹ שֶׁל אָרוֹן מַפְסִיק בֵּין הַבַּדִּים, אַמָּתַיִם וָחֵצִי בֵּין בַּד לְבַד, שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי בְנֵי אָדָם הַנּוֹשְׂאִין אֶת הָאָרוֹן מְהַלְּכִין בֵּינֵיהֶם; וְכֵן מְפֹרָשׁ בִּמְנָחוֹת בְּפ' שְׁתֵּי הַלֶּחֶם (מנחות דף צ"ח):

ושתי טבעת על צלעו האחת. הֵן הֵן אַרְבַּע טַבָּעוֹת שֶׁבִּתְחִלַּת הַמִּקְרָא, וּפֵרֵשׁ לְךָ הֵיכָן הָיוּ; וְהַוָּי"ו זוֹ יְתֵרָה הִיא, וּפִתְרוֹנוֹ כְּמוֹ שְׁתֵּי טַבָּעוֹת, וְיֵשׁ לְךָ לְיַשְּׁבָהּ כֵּן: וּשְׁתֵּי מִן הַטַּבָּעוֹת הָאֵלּוּ עַל צַלְעוֹ הָאַחַת:

צלעו. צִדּוֹ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְתַתִּיךְ לֵהּ אַרְבַּע עִזְקָן דִדְהַב וְתִתֵּן עַל אַרְבַּע זִוְיָתֵהּ וְתַרְתֵּין עִזְקָן עַל סִטְרֵהּ חַד וְתַרְתֵּן עִזְקָן עַל סִטְרֵהּ תִּנְיֵתָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

פעמותיו. חפשתי בכל המקרא ולא מצאתי פעם שהוא זויות, רק מלשון רגל, רגלי עני פעמי דלים (ישעי' כו ו) וישם לדרך פעמיו (תה' פה יד) מה יפו פעמיך (ש"ה ז ב) ורבים ככה על כן הוצרכתי לפרש כי רגלים היו לארון, כי דרך בזיון הוא שישב הארון בארץ, ועוד מה טעם לומר, ושתי טבעות זהב בתוספת הוי"ו, ואלו היו הראשונות היה כתוב שתי טבעות להודיע שהם ארבע טבעות זהב שהזכיר כמשפט הלשון ויש מחכמי דורינו שהבין זה, ואמר כי הבדים היו מושמים בארון בטבעות שהיו על הפעמונים וכאשר יצטרכו לשאת את הארון יוסרו מהטבעות השפליות ויושמו בטבעות העליונות, וכן כתוב ושמו בדיו (במד' ד ו), ולפי דעתי שהבדים אחר שהושמו בטבעות העליונות לא הוסרו משם, כי כן כתוב לא יסורו ממנו (למטה פ' טו) ופירוש ושמו בדיו על הכהנים שהיו משימים בדי הארון בכתפות הקהתים וכאשר הושם הארון בדביר, הוצרך להיותו סמוך אל הקיר שיסוכו הכרובים על הארון ועל בדיו, על כן האריכו קצה כל אחד מהבדים, וזהו ויאריכו הבדים (מ"א ח ח) והנה הד' הטבעות השפלים היו ליופי ותפארת כמשפט הארונים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ויצקת לו - בולטין מגוף הארון ולא מחוברות.

ושתי טבעות - מן הארבע טבעות.

על צלעו האחת - מצד רחבו, שהרי בולטין היו הבדים לצד ההיכל ובעל כורחך ארכו של ארון מצפון לדרום והבדים ממזרח למערב.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

פַּעֲמֹתָיו. זָוִיּוֹת שׁוּלָיו.

וּשְׁתֵּי טַבָּעוֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת. הַצַּד הָאָרֹךְ יִקָּרֵא צֵלָע. צִוָּה אִם כֵּן שֶׁאַרְבַּעְתָּם תִּהְיֶינָה עַל אַרְבַּע זָוִיּוֹת הַשּׁוּלַיִם, וְצִוָּה גַם כֵּן שֶׁלֹּא תּוּשַׁמְנָה עַל הַצְּדָדִים הַצָּרִים, אֲבָל תּוּשַׁמְנָה עַל הָאֲרֻכִּים הַנִּקְרָאִים צְלָעוֹת, שְׁתַּיִם מֵהֶן עַל צַלְעוֹ הָאַחַת וּשְׁתַּיִם מֵהֶן עַל הַשֵּׁנִית:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ויצקת לו ארבע טבעת זהב לפי פשוטו הם טבעות קטנות שהיו מן הארון עצמו.

על ארבע פעמתיו משני צדי רחבו, ויש מפרשים פעמתיו רגלו כמו מה יפו פעמיך בנעלים רגלי עני פעמי דלים. אין נאה להיות הארון מונח סמוך על גבי קרקע. ושתי טבעות אחרים גדולים להיות בתים לבדים ושתי טבעות אלו קבועים בטבעות קטנים וכשהיו מניחים את הארון היו הטבעות הגדולים נשפלים עם הבדים ונתלין שם, שלא היה רוצה הקב״‎ה שימששו הארון כשיהיו הבדים בטבעות.

על צלעו האחת ושתי טבעות על צלעו השנית היינו על ארבע פעמותיו וארכו של ארון היה מצפון לדרום בין הבדים שמשך ארכו ממזרח למערב.

מקור: ספריא · נחלת הכלל