וְאֶל־מֹשֶׁ֨ה אָמַ֜ר עֲלֵ֣ה אֶל־יְהֹוָ֗ה אַתָּה֙ וְאַהֲרֹן֙ נָדָ֣ב וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם מֵרָחֹֽק׃

ואל משה אמר. פָּרָשָׁה זוֹ נֶאֶמְרָה קֹדֶם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, בְּד' בְּסִיוָן נֶאֱמְרָה לוֹ עֲלֵה (שבת פ"ח):

וּלְמשֶׁה אֲמַר סַק לִקֳדָם יְיָ אַתְּ וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִין מִסָבֵי יִשְׂרָאֵל וְתִסְגְדוּן מֵרָחִיק:

ואל משה אמר. כל מה שהזכיר למעלה עד עתה, הם התנאים שיספרם לישראל ואחר כן אמר למשה אחר שתכרות להם ברית תעלה אלי אתה ואהרן ובניו וע' מזקני ישראל שהם הבכורים הקדושים:

ואל משה אמר - מומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל. כל הפרשיות הללו עד כאן, ביום ששמעו עשרת הדברים. ואל משה אמר - לבדו בשעת ירידתו בו ביום.

עלה אל ה' - למחר.

אתה ואהרן וגו' - ואח"כ מיד ירד משה - ויספר לעם את כל דברי ה' וגו'. ואח"כ ירד ולמחר בנה מזבח והקריב קרבנות ובו ביום עלה - ויכסהו הענן ששת ימים וגו'.

ואל משה אמר - מלאך.

עלה אל ה' - מדלא כתב אלי, כמ"ש לפנינו: עלה אלי ההרה.

וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה. אַחַר שֶׁסִּיֵּם אֲמָרוֹ "כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם" (שמות כ:יח), וּפֵרַשׁ שֶׁלֹּא יַעֲלוּ אֵלָיו בָּאֶמְצָעִיִּים, וְשֶׁיַּסְפִּיק מִזְבַּח אֲדָמָה, עִם שְׁמִירַת מִצְווֹתָיו שֶׁפֵּרַשׁ בַּדִּבְּרוֹת וּבְפָרָשַׁת הַמִּשְׁפָּטִים, אָמַר הַכָּתוּב שֶׁכָּל אֵלֶּה אָמַר וְצִוָּה בִּכְלָל לְיִשְׂרָאֵל, וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר שֶׁיַּעֲלֶה, כְּמוֹ שֶׁיָּעַד אֵלָיו קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה בְּאָמְרוֹ "לֵךְ רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ" (שמות יט:כד).

ואל משה אמר פרשה זו עד את כל דברי ה׳‎ נאמר ביום רביעי לחדש סיון כמו שפרשתי בפרשת יתרו. ולפי פשוטו ואל משה אמר מלאך אחד אבל המקרא חסר ורבים כמוהו.

וְאֶל מֹשֶׁה וְגוֹ׳. מַשְׁמָעוּת הַכְּתוּבִים יַגִּיד כִּי פָּרָשָׁה זוֹ בִּמְקוֹמָהּ נֶאֶמְרָה אַחַר מַתַּן תּוֹרָה, וְאֵין לְהַאֲרִיךְ בְּכִתֵּי הוֹכָחוֹת הַמְּעִידִים עַל הַדָּבָר, וְכֵן רָאִיתִי לְרַאבַ״ע וְרַשְׁבַּ״ם וְרַמְבַּ״ן שֶׁיַּחְדָּיו הָיוּ תַמִּים בְּדַעַת זוֹ.

אֶלָּא שֶׁרָאִיתִי בַּמְּכִילְתָּא סְבָרָא בְּאֵין חוֹלֵק עָלֶיהָ, כִּי בְּיוֹם ה׳ בַּחֹדֶשׁ שֶׁהָיְתָה הַפְסָקָה בָּנָה מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת הַמִּשְׁפָּטִים, וְכָרַת עִמָּהֶם הַבְּרִית עַל כַּמָּה מֵהַמִּצְווֹת אֲשֶׁר כְּבָר קִבְּלוּם עֲלֵיהֶם, לְמָר עַל שֶׁבַע מִצְווֹת וּלְמָר עַל מַה שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּמָרָה, וְיֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ שֶׁאָמְרוּ שָׁם שֶׁעַל מִצְווֹת הַנֶּאֱמָרוֹת בְּפָרָשַׁת בְּהַר סִינַי עַד סוֹף אִם בְּחֻקּוֹתַי, וּמַשְׁמַע מִדְּבָרָיו כִּי אֵלּוּ קָדְמוּ קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה וַעֲלֵיהֶם כָּרַת בְּרִית הָאָמוּר, לְפִי שֶׁלֹּא כָּרְתוּ בְּרִית עַד עַתָּה עַל שׁוּם קַבָּלַת מִצְוָה, וּבָחַן אוֹתָם מֹשֶׁה אִם מֵעַצְמָן יְקַיְּמוּ עֲלֵיהֶם הַבְּרִית עַל מַה שֶׁעָבַר הֲגַם שֶׁלֹּא חִיְּבָם ה׳ עָלָיו. וְאוּלַי כִּי דִּבֵּר מֹשֶׁה כֵּן לְצַד שֶׁרְמָזוֹ ה׳ בְּאָמְרוֹ (שמות יט:ג) ״וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת פז,א) שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר לוֹ מְשׁוֹךְ אוֹתָם בְּדִבְרֵי אַגָּדָה, וְגַם זֶה מִכְּלַל הַמְשָׁכַת הַלֵּב שֶׁמֵּעַצְמָם יִשָּׁבְעוּ עַל הָרִאשׁוֹנוֹת. גַּם מִסּוּגְיַת הַגְּמָרָא (שבת פח, א) שֶׁאָמְרוּ שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה לְנִשְׁמָע כְּשֶׁבָּא מֹשֶׁה אֲלֵיהֶם וְיָרְדוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא מַלְאָכִים וְקָשְׁרוּ לָהֶם שְׁנֵי כְּתָרִים וְכוּ׳, זֶה יַגִּיד שֶׁקּוֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה הָיְתָה פָּרָשָׁה זוֹ.