שְׁמוֹת כ״ג · ל״ב

לָא תִגְזַר לְהוֹן וּלְּטַעֲוָתְהוֹן קְיָם:

בין כך ובין כך לא תכרות להם ברית:

וטעם לאלהיהם. שתשחיתם:

לֹא תִכְרֹת וְגוֹ׳. קָשֶׁה, אִם כְּבָר צִוָּה שֶׁיַּהַרְסוּ וִישַׁבְּרוּ אוֹתָם, מַה מָקוֹם לְצַוּוֹת עַל כְּרִיתַת בְּרִית עִמָּהֶם? וְעוֹד, אֵיךְ יֻצְדַּק לִכְרוֹת בְּרִית לֵאלֹהֵיהֶן? וְאִם עַל עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה זָרָה הוּא אוֹמֵר, מַאי אִירְיָא בִּכְרִיתַת בְּרִית?

אָכֵן כַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא לוֹמַר שֶׁאֵין אוֹסֵר כְּרִיתַת בְּרִית עִם הָאֻמּוֹת, אֶלָּא כָּל עוֹד שֶׁהֵם וֵאלֹהֵיהֶן עִמָּהֶם, אֲבָל אִם כָּפְרוּ בֵּאלֹהֵיהֶן אֵין אִסּוּר. לָזֶה אָמַר לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם, פֵּרוּשׁ כְּשֶׁיִּהְיוּ לָהֶם אֱלֹהֵיהֶן בְּרִית.

וְנִתְכַּוֵּן גַּם לוֹמַר כִּי הַכּוֹרֵת בְּרִית לְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כְּאִלּוּ כָּרַת בְּרִית לַעֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ מִשְּׁנֵי טְעָמִים: הָאֶחָד, כִּי סוֹפוֹ לִכָּשֵׁל, כַּמַּאֲמָר הַסָּמוּךְ: ״פֶּן יַחֲטִיאוּ וְגוֹ׳ כִּי תַעֲבֹד״. וְהַשֵּׁנִי, כִּי בְּחִינַת הָעֲבוֹדָה זָרָה תִּתְלַבֵּשׁ בְּעוֹבְדֶיהָ, וּבָזֶה נִמְצָא שֶׁכּוֹרֵת בְּרִית גַּם לֵאלֹהֵיהֶן רַחְמָנָא לִיצְלַן. וְאֵין לוֹמַר כִּי לָזֶה לְבַד נִתְכַּוֵּן, שֶׁאִם כֵּן הָיָה לוֹ לוֹמַר ״לֹא תִכְרוֹת לָהֶם בְּרִית וְלֵאלֹהֵיהֶן״, וְאָז הָיִינוּ אוֹמְרִים שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא אִם כָּרַת לָהֶם בְּרִית מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ וְכוּ׳. אָכֵן מֵאָמְרוֹ הַזְכָּרַת הַבְּרִית אַחַר הַזְכָּרַת אֱלֹהֵיהֶן יַגִּיד גַּם מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, שֶׁלֹּא אָסַר אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁלֹּא קִבֵּל שֶׁלֹּא לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, אֲבָל אִם אֵין לוֹ אֱלוֹהַּ מֻתָּר לִכְרוֹת לוֹ בְּרִית כְּמוֹ שֶׁכָּרְתוּ בְּרִית לַגִּבְעוֹנִים. וְטַעַם שֶׁהִקְפִּידוּ יִשְׂרָאֵל אַחַר כָּךְ, לְצַד שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי שביעית ו,א) שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיוּ מֵהַמּוֹרְדִים בְּיִשְׂרָאֵל בִּשְׁלִיחוּת אִגֶּרֶת יְהוֹשֻׁעַ וְנִתְחַיְּבוּ כְּלָיָה כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ ״לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה״ (דברים כ:טז).