שְׁמוֹת כ״ג · כ״א

אל תמר בו. לְשׁוֹן הַמְרָאָה, כְּמוֹ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ (יהושע א'):

כי לא ישא לפשעכם. אֵינוֹ מְלֻמָּד בְּכָךְ, שֶׁהוּא מִן הַכַּת שֶׁאֵין חוֹטְאִין, וְעוֹד שֶׁהוּא שָׁלִיחַ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶלָּא שְׁלִיחוּתוֹ:

כי שמי בקרבו. מְחֻבָּר לְרֹאשׁ הַמִּקְרָא - השמר מפניו כי שמי מְשֻׁתָּף בּוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ זֶה מְטַטְרוֹן שֶׁשְּׁמוֹ כְשֵׁם רַבּוֹ, מְטַטְרוֹן בְּגִימַטְרִיָּא שַׁדַּי (סנהדרין ל"ח):

אִסְתַּמַּר מִן קֳדָמוֹהִי וְקַבֵּל לְמֵימְרֵהּ לָא תְסָרֵב לְקִבְלֵהּ אֲרֵי לָא יִשְׁבּוֹק לְחוֹבֵיכוֹן אֲרֵי בִשְׁמִי מֵימְרֵהּ:

השמר. כל מלאך עושה דבר השם לא יוסיף ולא יגרע, וככה שטן איוב מלאך היה, וככה היוצא לקראת בלעם, לשטן לו, והנה השומע בקול המלאך הוא שומע בקול השם הנכבד:

ומלת אל תמר בו. קשה, והנה נראה הטעם כמו וימרו בי (יחז' כ, ח) רק היה ראוי להיות תמרה על כן הוצרכו חכמי ספרד לאמר בו כי הוא מפעלי הכפל, ועל דרך ויסב אלהים את העם (למעלה יג יח) כי כל הגזרה היא מפעלי הכפל, כי ורחבה ונסבה (יחז' מא ז) מבנין נפעל כמו ונבלה שם (ברא' יא ז) מגזרת בלל, ונבקה רוח מצרים (ישעי' יט ג) מגזרת בוקק (שם כד א), ואל תתמה בעבור שהם שנים שרשים והטעם אחד, כי הנה שורר בביתו (אסתר א כב) כי שרית עם אלהים (ברא' לב כט) וכמוהו אל תמר בו, וממר ליולדתו (משלי יז כה) על משקל מכס (במד' לא כח) שהוא מגזרת תכוסו על השה (למעלה יב ד) מפעלי הכפל:

ודע כי שמי בקרבו דבק עם השמר מפניו ושמע בקולו, כמו, ואף לאמתך תעשה כן (דבר' טו, יז) וכבר פירשתי כי השם הנכבד הוא שם העצם, כי הוא לבדו, גם ימצא תאר השם כי הוא הכל ומאתו הכל:

וטעם בקרבו. משל לעגול שהנקודה היא קרובה אל כל מרחק, על כן היה כבוד השם בקרב המחנה, ונוסע בתוך המחנות, וכן כתוב כי אתה ה' בקרב העם הזה (במד' יד יד) וכתוב, ויוצר רוח אדם בקרבו (זכריה יב א), ואל תשתומם בעבור שהוא כתוב כי אם שמוע תשמע בקולו, ואחר כן, ועשית כל אשר אדבר והנה אתן לך משל, כל חכמי המדות הביאו ראיות גמורות, כי עצם הלבנה גוף מקבל אור השמש, כי הוא בעצמו אין נוגה לו, ובעבור זה תקדר השמש בהתחבר הלבנה עמה ביום ושניהם בגלגלים הדומים לגלגל המזלות, ואין הקדרות רק שתכנס הלבנה תחת השמש ושתיהן עגולות, והנה פני הלבנה שהם לצד השמש כלם אור, ופניה שהם למעלה ממנו חשך ולא אור, והנה תסתיר אור השמש גם במחצית חדש הלבנה בהכנס צל הארץ בין השמש ובין הלבנה לא ישאר ללבנה אור והנה ידענו כי אור הלבנה בלילה תאיר האויר, והנה אם אמר ראובן זה אור הלבנה יאמר אמת ואם אמר שמעון זה אור החמה יאמר אמת:

אל תמר בו - מגזירת אם המר ימירנו. ואם הוא דגש. הרי הוא מן וריחו לא נמר. כמו: אל תפל דבר מגזירת נפל. אבל אינו מגזירת סרבנות מן מרה מריתם, שא"כ היה לו לומר אל תמרה. כמו: כל איש אשר ימרה את פיך.

כי שמי בקרבו - בשמי הוא מצוה לכם. אבל לשאת לפשעכם אין בידו רשות.

הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו. שֶׁלֹּא לְחַלֵּל כְּבוֹדוֹ, כְּעִנְיַן "שַׁל נְעָלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ" הָאָמוּר בִּיהוֹשֻׁעַ (יהושע ה:טו).

וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ. לָצֵאת בְּעִקְּבוֹתָיו, הֵפֶךְ מַה שֶּׁאָמְרוּ "אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים" (דברים א:כח).

אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם. אִם אִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא יִלְקוּ הָרַבִּים, כְּמוֹ שֶׁהָיָה הָעִנְיָן בְּעָכָן, כְּאָמְרוֹ (יהושע כב:כ) "הֲלֹא עָכָן בֶּן זֶרַח מָעַל מַעַל בַּחֵרֶם, וְהוּא אִישׁ אֶחָד לֹא גָוַע בַּעֲוֹנוֹ".

כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ. וְאֵין לְאֵל יָדוֹ לִמְחוֹל עַל כְּבוֹדִי.

כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו אף כי שמי בקרבו לא ישא לפשעכם. דוגמא וסלחת לעוני כי רב הוא, כי מנשה הבכור, כי מלאו מחשכי ארץ.

כי שמי בקרבו רשאי הוא לומר אני ה׳‎ הוא מטטרון ששמו כשם רבו ה׳‎ אך נקרא ה׳‎ הקטן. וכן יסד הפייט בפזמון אל נא שאומרים בארץ אשכנז בראש השנה.

הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וְגוֹ׳. כָּאן צִוָּה עַל מִצְווֹת עֲשֵׂה וּמִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, כְּנֶגֶד מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה אָמַר הִשָּׁמֶר וְגוֹ׳, כִּי כָל הִשָּׁמֶר וְגוֹ׳ לֹא תַעֲשֶׂה, וּכְנֶגֶד מִצְווֹת עֲשֵׂה אָמַר וּשְׁמַע בְּקוֹלוֹ:

אַל תַּמֵּר בּוֹ. כָּאן רָמַז לִפְעֻלַּת הָאָדָם אֲשֶׁר תְּסוֹבֵב תְּמוּרַת טוֹב בְּרַע וְעֶבֶד מוֹלֵךְ וְשִׁפְחָה יוֹרֶשֶׁת גְּבִרְתָּהּ (משלי ל:כג), וְעַל יְדֵי זֶה יִתְנַקֵּם נָקָם מֵהָעוֹשֶׂה תְּמוּרָה וְלֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם. גַּם מַלְאָךְ זֶה יָדוּעַ הוּא כִּי הוּא בְּחִינַת הַמִּשְׁפָּט וְלֹא יִשָּׂא עָוֹן כְּאָמְרוֹ לֹא יִשָּׂא וְגוֹ׳, וְאָמְרוֹ כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ הִשְׂכִּילוּ בַּדָּבָר הַזֶּה כִּי בְּאֶמְצָעוּת חֵטְא הָאָדָם יְסוֹבֵב פְּרֵדַת אַלּוּף מִקִּרְבּוֹ. וְאַשְׂכִּילְךָ כִּי מטט״רון הַקָּדוֹשׁ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין לח:) שְׁמוֹ כְּשֵׁם רַבּוֹ, וְהוּא שד״י, כִּי עוֹלֶה מִסְפַּר עַצְמוֹ שֶׁל הַשֵּׁם, וּבְחֵטְא הָאָדָם יִסְתַּלֵּק שֵׁם שד״י מִמֶּנּוּ, וְהוּא סוֹד אָמְרוֹ (ישעיהו יט:ה) ״וְנָהָר יֶחֱרַב״ וְגוֹ׳, וְהִשְׂכִּיל לֵב מַשְׂכִּיל בַּדְּבָרִים בְּאָמְרוֹ כִּי אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹלוֹ כִּמְדַבֵּר עַל זוּלַת, וְגָמַר אָמְרוֹ וְעָשִׂיתָ אֶת אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְלֹא אָמַר אֲשֶׁר יְדַבֵּר, לוֹמַר כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ וְהָבֵן: