מְלֵאָתְךָ֥ וְדִמְעֲךָ֖ לֹ֣א תְאַחֵ֑ר בְּכ֥וֹר בָּנֶ֖יךָ תִּתֶּן־לִֽי׃

מלאתך. חוֹבָה הַמֻּטֶּלֶת עָלֶיךָ כְּשֶׁתִּתְמַלֵּא תְבוּאָתְךָ לְהִתְבַּשֵּׁל, וְהֵם בִּכּוּרִים:

ודמעך. הַתְּרוּמָה - וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ לְשׁוֹן דֶּמַע.

לא תאחר. לֹא תְשַׁנֶּה סֵדֶר הַפְרָשָׁתָן לְאַחֵר אֶת הַמֻּקְדָּם וּלְהַקְדִּים אֶת הַמְאֻחָר, שֶׁלֹּא יַקְדִּים תְּרוּמָה לְבִכּוּרִים וּמַעֲשֵׂר לִתְרוּמָה (מכילתא):

בכור בניך תתן לי. לִפְדּוֹתוֹ בְחָמֵשׁ סְלָעִים מִן הַכֹּהֵן; וַהֲלֹא כְּבָר צִוָּה עָלָיו בְּמָקוֹם אַחֵר? אֶלָּא כְּדֵי לִסְמֹךְ לוֹ כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ - מַה בְּכוֹר אָדָם לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם פּוֹדֵהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶה (במדבר י"ח), אַף בְּכוֹר בְּהֵמָה דַּקָּה מְטַפֵּל בּוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם וְאַחַ"כָּ נוֹתְנוֹ לַכֹּהֵן (בכורות כ"ו):

בִּכּוּרָךְ וְדִמְעָךְ לָא תְאַחֵר בּוּכְרָא דִבְנָיךְ תַּפְרֵשׁ קֳדָמָי:

מלאתך. כנוי לתירוש ודמעך כנוי ליצהר והגאון רב סעדיה אמר כי מלת מלאתך כוללת המלאה מן הזרע והמלאה מן היקב ואמר כי דמעך רמז ליצהר, כי כאשר ידרך הזית הוא יורד טפות כמו הדמע והנה פי' זה הכתוב במקום אחר והוא ראשית דגנך תירושך ויצהרך (דבר' יח ד) על כן עמו בכור בניך תתן לי, כי הוא ראשית אונו ובן זוטא אמר כי מלאתך על ההריון, ודמעך כנוי לשכבת זרע והיא הטפה, ואמר לא תאחר שלא יעכב מלקחת לו אשה, על כן אחריו בכור בניך תתן לי וזה שגעון, למה הזכיר מלאתך לפני דמעך, כי דמעך לפי דעתו לשפוך זרע באשה, ואחר כך תבא ההריון, ועוד כי דבר ההריון אינו ביד אדם רק בידי השם לבד, ואמר יפת, הזכיר הפסוק הזה שלא יאחר העני לתת מה שהוא חייב כך תעשה לתת הבכור לכהן:

מלאתך ודמעך לא תאחר - זה הוא שכתוב: ראשית דגנך תירשך ויצהרך. המלאה - תרומת התבואה, כדכתיב: המלאה הזרע.

ודמעך - הוא התירוש, ושמן זית יצהר שהם צלולים וכעין דמעה ומזוקקים. וכן פירש מנחם.

לא תאחר - אלא ראשית ותחלת לכל המעשרות. בכור בניך כן תעשה לשורך וגו' - כל אלו ענייני ראשית הם.

מְלֵאָתְךָ. תְּרוּמַת הַדָּגָן, כְּעִנְיַן "מְלֵאוֹת וְטֹבוֹת" (בראשית מא:כב).

וְדִמְעֲךָ. תְּרוּמַת הַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר הַנּוֹזְלִים.

בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי. לְכָל עֲבוֹדַת קֹדֶשׁ, לַעֲבוֹדַת הַמִּקְדָּשׁ וּלְתַלְמוּד תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁהָיָה אַחַר כָּךְ בַּכֹּהֲנִים, כַּאֲמָרוֹ (מלאכי ב:ז) "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת, וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ".

מלאתך תרומת תבואתך כמו פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע. ודמעך דבר הלח בתרומתך כמו תרוש ויצהר על שם שזבין טפות טפות כעין דמע מן הגת. גבי תרומה שייך לשון משקה כדכתיב כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ולא כתיב כל חלב זית וכל חלב ענבים, אבל בבכורים שהפרי בא כמות שהוא גדל לא שייך בהו לשון משקה.

לא תאחר לעשות חלקי מאוחר לשלך אלא הראשית תתן לי ואחר כך לעצמך כדכתיב ראשית בכורי אדמתך ראשית עריסותיכם. ד״‎א לא תאחר מה שאתה חייב אפי׳‎ אתה עני. פי׳‎ מצוה זו הרי הוא במקום ראשית דגנך תירושך ויצהרך לפיכך סמך לו בכור בניך תתן לי כי הוא ראשית אונו.

בכור בניך וגו׳‎ ולא מן המאוחר כמו שאני אומר לך במלאתך ודמעך כן תעשה לשורך לצאנך לתת לי הבכור, ומ״‎מ אל תמהר להקריבו רק לאחר שבעה ויטהר ממקום הטנופת שיצא, שכן זמן טהרת טמאה ועוד שמא נפל הוא.