שְׁמוֹת כ״א · ט׳

ואם לבנו ייעדנה. הָאָדוֹן; מְלַמֵּד שֶׁאַף בְּנוֹ קָם תַּחְתָּיו לְיַעֲדָהּ אִם יִרְצֶה אָבִיו, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדְּשָׁהּ קִדּוּשִׁין אֲחֵרִים, אֶלָּא אוֹמֵר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מְיֹעֶדֶת לִי בַּכֶּסֶף שֶׁקִּבֵּל אָבִיךְ בְּדָמַיִךְ:

כמשפט הבנות. שְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה (מכילתא):

וְאִם לִבְרֵהּ יְקַיְמִנַהּ כְּהִלְכַת בְּנַת יִשְׂרָאֵל יַעְבֵּד לַהּ:

ואם לבנו ייעדנה. על משקל יירשנה מועד כמו מוקד:

וטעם כמשפט הבנות בנות ישראל הבתולות שלא נמכרו:

יעשה לה. גם הבן גם האב אם הוא יקחנה:

כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ. בְּנוֹ, שֶׁהֵם שְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לֹא קָנָה אוֹתָהּ וְלֹא קִדְּשָׁהּ:

כמשפט הבנות לקוחין ונשואין יפין ובית חתנות יפה כדין בנות הארץ אבל לא כעין נשואי שפחה.

וְאִם לִבְנוֹ. פֵּרוּשׁ - לֹא יְעָדָהּ הוּא וְיַחְפֹּץ בָּהּ לִבְנוֹ, מוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי יָכוֹל לְיַעֲדָהּ, וְהוּא אוֹמֵר יִיעָדֶנָּה, פֵּרוּשׁ, בְּכֶסֶף קְנִיָּתָהּ בּוֹ יִהְיֶה יִעוּדֶיהָ אוֹ לוֹ אוֹ לִבְנוֹ וְאֵין צָרִיךְ כֶּסֶף קִדּוּשִׁין.

וְאָמְרוֹ כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת, פֵּרוּשׁ, בֵּין אִם יְעָדָהּ לוֹ אוֹ לִבְנוֹ, צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת, שֶׁהוּא מַה שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ ״שְׁאֵרָהּ״ וְגוֹ׳: