א֣וֹ נוֹדַ֗ע כִּ֠י שׁ֣וֹר נַגָּ֥ח הוּא֙ מִתְּמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם וְלֹ֥א יִשְׁמְרֶ֖נּוּ בְּעָלָ֑יו שַׁלֵּ֨ם יְשַׁלֵּ֥ם שׁוֹר֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְהַמֵּ֖ת יִֽהְיֶה־לּֽוֹ׃ {ס}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
או נודע. אוֹ לֹא הָיָה תָם, אֶלָּא נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא, הַיּוֹם וּמִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם הֲרֵי שָׁלֹשׁ נְגִיחוֹת:
שלם ישלם שור. נֶזֶק שָׁלֵם:
והמת יהיה לו. לַנִּזָּק; וְעָלָיו יַשְׁלִים הַמַּזִּיק עַד שֶׁיִּשְׁתַּלֵּם נִזָּק כָּל נִזְקוֹ:
אוֹ אִתְיְדַע אֲרֵי תוֹר נַגַח הוּא מֵאִתְּמַלֵי וּמִדְקַמוֹהִי וְלָא נָטְרֵהּ מָרֵהּ שַׁלָמָא יְשַׁלֵם תּוֹרָא חֲלַף תּוֹרָא וּמֵיתָא יְהֵא דִילֵהּ:
או נודע. ואם היה השור מועד ישלם הנזק שלם והזכיר הכתוב דבר השור עד שיגיע אל כי יגנב איש שור או שה, וכל זה בעבור העבד שהוא נמכר בגנבתו, כי כן החל כי תקנה עבד עברי:
[או נודע אשר נודע], ולא ישמרנו הלא דברים ק״ו ומה אם כששמרו ויצא והזיק חייב על שלא שמרו לא כ״ש. ומה ת״ל ולא ישמרנו אלא הוסיף הכתוב עוד שמירה אחרת על שמירתו וזו היא נשיכה. ד״א ללמדך שאין עונשין מן הדין. ד״א ולא ישמרנו בעליו להביא שומר חנם.
וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בְּפֶרֶק אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה (בבא קמא מה:): רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵין לוֹ שְׁמִירָה אֶלָּא סַכִּין. אָמַר רַבָּה: מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא ״וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ״ - שׁוּב אֵין לוֹ שְׁמִירָה לָזֶה. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה ״וְלֹא יְכַסֶּנּוּ״ נַמִּי שׁוּב אֵין לוֹ וְכוּ׳ עַד כָּאן. וְנִרְאֶה כִּי דִּיּוּקָא דְּרַבָּה קָאֵי וְקָאֵי, כִּי יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין ״וְלֹא יְכַסֶּנּוּ״ שֶׁהַכָּתוּב לֹא שִׁנָּה שִׁעוּר הַדִּבּוּר שֶׁהִתְחִיל לוֹמַר ״כִּי יִפְתַּח״ לְשׁוֹן עָתִיד, ״כִּי יִכְרֶה״ וְגוֹ׳ ״וְלֹא יְכַסֶּנּוּ״ לְשׁוֹן עָתִיד, מַה שֶׁאֵין כֵּן ״וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ״ שֶׁהִתְחִיל הַכָּתוּב לוֹמַר לְשׁוֹן עָבָר ״אוֹ נוֹדַע״ וְגוֹ׳ וְגָמַר אוֹמֶר לְשׁוֹן עָתִיד ״וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ״, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְלֹא שְׁמָרוֹ״ וְנָכוֹן. וְהָתָם לֹא חָשׁ רַבָּה לְהָשִׁיב לְאַבַּיֵי, וְלִסְבָרַת רַבִּי יְהוּדָה שֶׁפּוֹטְרוֹ בִּשְׁמִירָה אֲפִלּוּ פְּחוּתָה אָמַר הַכָּתוּב כְּסֵדֶר זֶה ״וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ״ לִדְרוֹשׁ לָזֶה וְלֹא לְאַחֵר, וְעַיֵּן שָׁם בְּסוֹף הַפֶּרֶק.
יְשַׁלֵּם שׁוֹר. אוּלַי שֶׁהֲגַם שֶׁאָמְרוּ (בבא קמא ה.) מוּעָד יְשַׁלֵּם מֵעִידִית שֶׁבִּנְכָסָיו, אִם הָיָה לְבַעַל הַמַּזִּיק עִדִּית יוֹתֵר בִּנְכָסָיו יָכוֹל לְסַלְּקוֹ בְּשָׁוֶה כְּשׁוֹרוֹ, וְלֹא אָמְרוּ עִדִּית אֶלָּא לְאַפּוֹקֵי פָּחוֹת מִזֶּה.
