אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא וְגוֹ׳. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּקִדּוּשִׁין (קידושין כ.) אָמְרוּ: יְחִידִי נִכְנָס יְחִידִי יֵצֵא, מִכָּאן שֶׁאֵין רַבּוֹ רַשַּׁאי לִמְסֹר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית אֶלָּא אִם הוּא נָשׂוּי. וְנִרְאֶה כִּי הֻקְשָׁה לָהֶם יִתּוּר הַכָּתוּב, לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר כֵּן? מִמָּה נַפְשָׁךְ, אִם לוֹמַר כִּי דַּוְקָא כְּשֶׁיִּכָּנֵס בְּגַפּוֹ הוּא שֶׁיֵּצֵא בְּגַפּוֹ, אֲבָל כְּשֶׁיִּכָּנֵס עִם אִשְׁתּוֹ לֹא יֵצֵא בְּגַפּוֹ - פְּשִׁיטָא, כִּי מִי הִכְנִיסָהּ שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר כֵּן? וְתִמְצָא שֶׁדִּקְדְּקוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קדושין כב.) בְּמַאֲמַר ״וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ״ כִּי לֹא הָיָה צָרִיךְ לְאָמְרָהּ, וּפֵרְשׁוּהָ לְחַיֵּב מְזוֹן אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו. וְאִם עַל שִׁפְחָה הַנּוֹתֵן לוֹ רַבּוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּסָמוּךְ ״הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ״. אֶלָּא וַדַּאי לִדְרָשָׁה בָּא, לוֹמַר ״אִם בְּגַפּוֹ״ - פֵּרוּשׁ, בְּלֹא אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית, מִמַּה שֶׁגִּלָּה בְּסוֹף דְּבָרָיו ״אִם בַּעַל אִשָּׁה״ וְגוֹ׳. בְּגַפּוֹ יֵצֵא - פֵּרוּשׁ, יְחִידִי יֵצֵא, פֵּרוּשׁ, יִשָּׁאֵר בְּכַמּוּת שֶׁהוּא יְחִידִי עַד יְצִיאָתוֹ. אוֹ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ מַקִּישׁ יְצִיאָה לְהַכְנָסָה, כְּשֵׁם שֶׁכְּשֶׁנִּכְנָס נִכְנָס יְחִידִי מַמָּשׁ בְּלֹא אִשָּׁה וּבָנִים, בֵּין הַיּוֹצְאִים עִמּוֹ בֵּין הַנִּשְׁאָרִים בְּבֵית הָאָדוֹן, כְּמוֹ כֵן בִּיצִיאָתוֹ. וְאִם הָיְתָה לוֹ אִשָּׁה וְלֹא הָיוּ לוֹ בָנִים גַּם כֵּן אֵין רַבּוֹ מוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה שֶׁאָנוּ קוֹרְאִים בּוֹ ״בְּגַפּוֹ״, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הָיוּ לוֹ בָנִים וְלֹא הָיְתָה לוֹ אִשָּׁה.
וְרָאִיתִי לְהָרַב רַבִּי אֵלִיָּהוּ מִזְרָחִי שֶׁדִּיֵּק שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״אִם בְּגַפּוֹ וְגוֹ׳ כֵּן יֵצֵא״. וְאֵין דְּבָרָיו נִרְאִים, כִּי אַדְרַבָּה אִם הָיָה אוֹמֵר כֵּן יִהְיֶה נִשְׁמָע יוֹתֵר שֶׁלֹּא יִתֵּן לוֹ שִׁפְחָה וְיִשָּׁאֵר כְּמוֹת שֶׁהוּא. וְהָאֱמֶת כִּי טַעַם שֶׁלֹּא אָמַר כֵּן, כִּי יֵשׁ לָחוּשׁ לִדְרָשׁוֹת אֲחֵרִים הַנִּשְׁמָעִים מִמֶּנָּה, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין.
וְאִם תֹּאמַר מִנַּיִן לָהֶם לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין כ.) שֶׁהוֹסִיפוּ הַבָּנִים, וַהֲגַם כִּי דְּבָרִים אֵלּוּ הֲלָכָה הֵם, יֵשׁ לוֹמַר כִּי אִם יִכָּנֵס בְּאִשָּׁה בְּלֹא בָנִים הֲרֵי אֲנִי קוֹרֵא עָלָיו ״בְּגַפּוֹ יֵצֵא״, שֶׁלֹּא יִתֵּן לוֹ שִׁפְחָה וְיִהְיוּ לוֹ בָּנִים מִמֶּנָּה, שֶׁאָז אֵינוֹ דוֹמֶה גַּפּוֹ שֶׁל יְצִיאָה לְגַפּוֹ שֶׁל הַכְנָסָה, כִּי אָז לֹא הָיוּ לוֹ בָנִים וְעַתָּה יֵשׁ לוֹ בָּנִים. וְאִם בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס הָיְתָה לוֹ אִשָּׁה וְלֹא בָנִים וְאַחַר כָּךְ הָיוּ לוֹ בָּנִים, נִכְנַס בְּגֶדֶר הֶתֵּר. וְאוּלַי כִּי לָזֶה תָּלְתָה הַתּוֹרָה הַדָּבָר בָּאִשָּׁה שֶׁהִיא צְרִיכָה לִהְיוֹת בִּשְׁעַת בִּיאָתוֹ לְעַבְדוּת, אֲבָל הַבָּנִים הֲגַם שֶׁיִּהְיוּ אַחַר כָּךְ. וְאִם הָיְתָה לוֹ אִשָּׁה כְּשֶׁקְּנָאוֹ וּמֵתָה, מַשְׁמַע שֶׁמֻּתָּר, כִּי לֹא הִקְפִּיד הַכָּתוּב אֶלָּא עַל שְׁעַת בִּיאָה ״בְּגַפּוֹ יָבֹא״. וְזוּלַת דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הָיִיתִי אוֹמֵר כִּי הַכָּתוּב שָׁלַל דִּין זֶה מֵאָמְרוֹ ״אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא״, צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ עַד שְׁעַת יְצִיאָה, וּבָזֶה אֲנִי מַתִּיר לְךָ - אִם אֲדוֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה.
אִם בַּעַל אִשָּׁה וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא אחריתי דר״ש) שֶׁאֵין הָאָדוֹן חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת אִשְׁתּוֹ שֶׁל עֶבֶד, אֶלָּא אִם תִּהְיֶה אִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ לַעֲמֹד עִמּוֹ וְלֹא אִשָּׁה הָאֲסוּרָה לוֹ מֵאִסּוּרֵי לָאוִין. וְהִנֵּה בְּדִין מְסִירַת שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית מַשְׁמַע מֵהַשַּׁ״ס וְהוּבָא בְּדִבְרֵי רַמְבַּ״ם (הלכות עבדים פ״ג ה״ד) שֶׁכָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים, וַאֲפִלּוּ הָאִשָּׁה מֵאִסּוּרֵי לָאוִין, יָכוֹל לִיתֵּן לוֹ וְכוּ׳. וְהוּא אָמְרוֹ אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא, פֵּרוּשׁ, אֵין צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה אִשְׁתּוֹ הָרְאוּיָה לוֹ לְגַבֵּי מַה שֶׁאָסַרְתִּי לְךָ בְּסָמוּךְ ״אִם בְּגַפּוֹ״ שֶׁאֵין רַבּוֹ מוֹסֵר לוֹ, אֲבָל לְגַבֵּי מְזוֹנוֹת וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ, פֵּרוּשׁ, הָרְאוּיָה לוֹ הוּא שֶׁחַיָּב הָאָדוֹן בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ.
עוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא) וְזֶה לְשׁוֹנָם: יָכוֹל יְהֵא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִשְׁתּוֹ״ - לְהוֹצִיא שׁוֹמֶרֶת יָבָם, ״עִמּוֹ״ - לְהוֹצִיא אֲרוּסָתוֹ. וְהִנֵּה עֶבֶד שֶׁהָיְתָה לוֹ אִשָּׁה שׁוֹמֶרֶת יָבָם אוֹ אֲרוּסָה מֻתָּר לָתֵת לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית, וְהוּא אָמְרוֹ אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא - פֵּרוּשׁ בְּלֹא תְּנַאי, הֲגַם שֶׁתִּהְיֶה אֲרוּסָה אוֹ שׁוֹמֶרֶת יָבָם יָצָא מִכְּלַל בְּגַפּוֹ שֶׁאָסַרְתִּי לְךָ נְתִינַת שִׁפְחָה. וּלְדִבְרֵי הַשַּׁ״ס (קידושין כ.) שֶׁדִּקְדְּקוּ הַבָּנִים גַּם כֵּן יִהְיֶה הַדִּין בְּהֵיכָא שֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת וּמֵתָה וְאֵרַס אִשָּׁה - יֶשְׁנוֹ בִּמְסִירַת שִׁפְחָה.
וְיָצְאָה. אָמְרוֹ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, כִּי לְצַד שֶׁצִּוָּה ה׳ עַל מְזוֹנוֹת הָאִשָּׁה, יֻצְדַּק לוֹמַר וָא״ו, כִּי מִלְּבַד שֶׁחַיָּב בִּמְזוֹנוֹתָיו גַּם כוּ׳.
