שְׁמוֹת כ״א · כ״ט

וְאִ֡ם שׁוֹר֩ נַגָּ֨ח ה֜וּא מִתְּמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֗ם וְהוּעַ֤ד בִּבְעָלָיו֙ וְלֹ֣א יִשְׁמְרֶ֔נּוּ וְהֵמִ֥ית אִ֖ישׁ א֣וֹ אִשָּׁ֑ה הַשּׁוֹר֙ יִסָּקֵ֔ל וְגַם־בְּעָלָ֖יו יוּמָֽת׃

במילים פשוטות

אם היה השור נגחן מתמול שלשום, והתרו בבעליו בעדים ולא שמרו, והמית איש או אישה, השור ייסקל וגם בעליו יומת. רש״י מבאר ש״מתמול שלשום״ הרי שלוש נגיחות, ״והועד בבעליו״ הוא לשון התראה בעדים. אבן עזרא מבאר שאין ספק שאין כופר למחויבי מיתת בית דין, ולכן אמרו מעתיקי הדת ש״וגם בעליו יומת״ פירושו מיתה בידי שמים, ולדעתו הכתוב רומז שראוי שימות אם לא ייתן כופר נפשו, שכן נאמר ״יומת״ ולא ״ימות״. הכתוב מלמד שאם התרשל בעל השור המועד לשמור עליו והמית השור אדם, נושא הבעלים באחריות כבדה על מות האדם שנגרם מחמת רשלנותו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

מתמל שלשם. הֲרֵי שָׁלֹשׁ נְגִיחוֹת (מכילתא):

והועד בבעליו. לְשׁוֹן הַתְרָאָה בְעֵדִים, כְּמוֹ הָעֵד הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ (בראשית מ"ג):

והמית איש וגו'. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר כִּי יִגַּח אֵין לִי אֶלָּא שֶׁהֱמִיתוֹ בִנְגִיחָה, הֱמִיתוֹ בִנְשִׁיכָה, דְּחִיפָה, בְּעִיטָה, מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר וְהֵמִית:

וגם בעליו יומת. בִּידֵי שָׁמַיִם. יָכוֹל בִּידֵי אָדָם? תַּלְמוּד לוֹמַר מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה רוֹצֵחַ הוּא, עַל רְצִיחָתוֹ אַתָּה הוֹרְגוֹ וְאִי אַתָּה הוֹרְגוֹ עַל רְצִיחַת שׁוֹרוֹ (סנהדרין ט"ו):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאִם תּוֹר נַגַח הוּא מֵאִתְּמַלֵי וּמִדְקַמוֹהִי וְיִתַּסְהֵד בְּמָרֵהּ וְלָא נַטְרֵהּ וְיִקְטוֹל גַבְרָא אוֹ אִתְּתָא תּוֹרָא יִתְרְגֵם וְאַף מָרֵהּ יִתְקְטֵל:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ואם. אין ספק כי אין כופר למומתי ב"ד על כן אמרו מעתיקי הדת כי וגם יומת, מיתתו בידי שמים הנה יהיה זה יומת לפי דעתי כמו עין תחת עין, שהוא ראוי שימות אם לא יתן כופר נפשו וכל זה, בעבור שהוא כתוב יומת ולא ימות:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

וגם בעליו יומת - בידי שמים ואם יתן כופר, פטור ממיתה בידי שמים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת. בְּדִינֵי שָׁמַיִם חַיָּב, כְּשֶׁאֵין שָׁם עֵדִים שֶׁיְּחַיְּבוּהוּ בְּכֹפֶר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

וגם בעליו יומת לפי הפשט דין מיתה עליו שהרי יודע היה שהיה שורו נגחן והוא לא נזהר לשמרו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְהוּעַד בִּבְעָלָיו. אָמַר לְשׁוֹן רַבִּים, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁאִם הָיוּ לוֹ שְׁנֵי בְּעָלִים - חַיָּבִים שְׁנֵיהֶם מִיתָה, וְלֹא יִהְיוּ כִּשְׁנַיִם שֶׁהָרְגוּ אָדָם כְּאַחַת שֶׁפְּטוּרִין לְמַאן דְּאָמַר (בבא קמא כו:), כִּי הָתָם פְּטוּרִין מִמִּיתָה בִּידֵי אָדָם וְחַיָּבִים בִּידֵי שָׁמַיִם וְכָאן פְּטוּרִין מִמִּיתָה בִּידֵי אָדָם וְחַיָּבִים בִּידֵי שָׁמַיִם. וּבְכוֹפֶר, לֶהֱיוֹתוֹ מָמוֹן, חַיָּבִין אֲפִילוּ בִּידֵי אָדָם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל