שְׁמוֹת כ״א · י״ג

וַאֲשֶׁר֙ לֹ֣א צָדָ֔ה וְהָאֱלֹהִ֖ים אִנָּ֣ה לְיָד֑וֹ וְשַׂמְתִּ֤י לְךָ֙ מָק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יָנ֖וּס שָֽׁמָּה׃ {ס}

במילים פשוטות

מי שלא ארב בכוונה להרוג, אלא האלוקים גרם שההרוג בא לידו, יינתן לו מקום לנוס אליו. רש״י מבאר ש״לא צדה״ פירושו שלא ארב ולא נתכוון, והשם ״שמתי לך מקום״ מכוון לערי המקלט. אבן עזרא מבאר ש״אנה לידו״ הוא מלשון סיבה ועלילה, שהשם סיבב שימות זה מיד זה בלא שעלה הדבר במחשבתו, ולעיתים מדובר בעונש נסתר על מעשה קודם. הכתוב מבחין בין רוצח במזיד, שדינו מיתה, לבין ההורג בשוגג בלא כוונה, שהתורה קובעת לו מקלט ומקום מפלט. בכך מבטאת התורה את ההבחנה בין אשמה מלאה למקרה שאירע בלא זדון.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ואשר לא צדה. לֹא אָרַב לוֹ וְלֹא נִתְכַּוֵּן:

צדה. לְשׁוֹן אָרַב, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וְאַתָּה צֹדֶה אֶת נַפְשִׁי" (שמואל א כ"ד); וְלֹא יִתָּכֵן לוֹמַר צָדָה לְשׁוֹן "הַצָּד צַיִד" (בראשית כ"ז), שֶׁצִּידַת חַיּוֹת אֵין נוֹפֵל ה"א בְּפֹעַל שֶׁלָּהּ, וְשֵׁם דָּבָר בָּהּ צַיִד, וְזֶה שֵׁם דָּבָר בּוֹ צְדִיָּה, וּפֹעַל שֶׁלּוֹ צוֹדֶה, וְזֶה הַפֹּעַל שֶׁלּוֹ צָד. וְאוֹמֵר אֲנִי פִּתְרוֹנוֹ כְּתַרְגּוּמוֹ - וּדְלָא כְמַן לֵהּ. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ בְּחֵלֶק צָד צַיִד, וְאֵין אֲנִי מוֹדֶה לוֹ; וְאִם יֵשׁ לְחַבְּרוֹ בְּאַחַת מִמַּחְלָקוֹת שֶׁל צָד, נְחַבְּרֶנּוּ בְחֵלֶק "עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ" (ישעיהו ס"ו), "צִדָּה אוֹרֶה" (שמואל א כ'), "וּמִלִּין לְצַד עִלָּאָה יְמַלֵּל" (דניאל ז'), אַף כָּאן אֲשֶׁר לֹא צָדָה - לֹא צִדֵּד לִמְצֹא לוֹ שׁוּם צַד מִיתָה; וְאַף זֶה יֵשׁ לְהַרְהֵר עָלָיו, מִכָּל מָקוֹם לְשׁוֹן אוֹרֵב הוּא:

והאלהים אנה לידו. זִמֵּן לְיָדוֹ, לְשׁוֹן "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה" (תהילים צ"א), "לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן" (משלי י"ב), "מִתְאַנֶּה הוּא לִי" (מלכים ב ה') - מִזְדַּמֵּן לִמְצֹא לִי עִלָּה:

והאלהים אנה לידו. וְלָמָּה תֵצֵא זֹאת מִלְּפָנָיו? הוּא שֶׁאָמַר דָּוִד "כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע" (שמואל א כ"ד); וּמְשַׁל הַקַּדְמוֹנִי הִיא הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא מְשַׁל הַקָּבָּ"ה שֶׁהוּא קַדְמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם; וְהֵיכָן אָמְרָה תוֹרָה מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע? וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ. בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בִּשְׁנֵי בְנֵי אָדָם, אֶחָד הָרַג שׁוֹגֵג וְאֶחָד הָרַג מֵזִיד, וְלֹא הָיוּ עֵדִים בַּדָּבָר שֶׁיָּעִידוּ, זֶה לֹא נֶהֱרַג, וְזֶה לֹא גָלָה, וְהַקָּבָּ"ה מְזַמְּנָן לְפֻנְדָק אֶחָד, זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד יוֹשֵׁב תַּחַת הַסֻּלָּם וְזֶה שֶׁהָרַג שׁוֹגֵג עוֹלֶה בַּסֻּלָּם וְנוֹפֵל עַל זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד וְהוֹרְגוֹ, וְעֵדִים מְעִידִים עָלָיו וּמְחַיְּבִים אוֹתוֹ לִגְלוֹת, נִמְצָא זֶה שֶׁהָרַג בְּשׁוֹגֵג גּוֹלֶה, וְזֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד נֶהֱרָג (מכות י'):

ושמתי לך מקום. אַף בַּמִּדְבָּר, שֶׁיָּנוּס שָׁמָּה, וְאֵי זֶה מָקוֹם קוֹלְטוֹ? זֶה מַחֲנֵה לְוִיָּה (מכילתא):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּדְלָא כְמַן לֵהּ וּמִן קֳדָם יְיָ אִתִּמְסַר לִידֵהּ וֶאֱשַׁוִי לָךְ אֲתַר דִי יֵעִרוֹק לְתַמָן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ואשר לא צדה. כמו בצדיה (במד' לה כ) ואתה צודה את נפשי (ש"א כד יב) והנה הוא כענין אורב ועושה במזיד:

אנה לידו. כמו כי מתאנה הוא לי (מ"ב ה) מבקש סבות ועלילות והנה טעמו שהשם סבב ותקן עלילות שימות זה מיד זה ולא עלתה במחשבתו והשם סבב לו זה בעבור עון אחר שעשה כדי שיגלה ממקומו, וכתיב לא יאונה לצדיק כל און (משלי יב כא):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ואשר לא צדה - כמו: ואתה צודה את נפשי לקחתה. שלא הערים להרגו.

אנה לידו - כי חייב מיתה בידי שמים היה.

ושמתי לך מקום - כשיהיו ערים לשבת. לפי שאמר להם כבר: לא תרצח וגם: כבד את אביך. לפיכך פירש כאן עונשן. גם - וגונב איש ומכרו - לפי שאמר: לא תגנוב - ופירשוהו חכמים, בגונב נפש דבר הלמד מעניינו, שמדבר בחייבי מיתות ב"ד.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ. שֶׁלֹּא פָּשַׁע לַעֲשׂוֹת דָּבָר גּוֹרֵם זֶה, אֶלָּא שֶׁמְּגַלְגְּלִין חוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּב, כְּאָמְרוֹ "וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה" (משלי טז:ד).

וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס. לְכַפֵּר עֲוֹנוֹ בְּגָלוּתוֹ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

והאלהים אנה לידו שהרי נתחייב מיתה בידי שמים. כאן פרש״‎י מרשעים יצא רשע. כלומר מזה שהרג שוגג שהוא רשע שלא רצה להיות גולה יצא רשע שעולה בסולם ונופל עליו וכו'. כאן פרש״‎י זה שהרג שוגג וכו', צ״‎ל אותו שנופל על חברו אחז בסכין והרגו דאי לא תימא הכי לא נתקיימה בו מיתת סייף שנתחייב בה ודוקא בדרך ירידה דאי דרך עליה לא מיחייב מדנפקא לן מויפל עליו ואין לומר שיתחייב שתי גלויות דהא גברא קטילא קטיל.

ושמתי לך מקום כשיהיו לכם ערים לשבת כאן רמז לערי מקלט.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל ״לֹא צָדָה״ ״וְהָאֱלֹהִים״ וְגוֹ׳? וְעוֹד קָשֶׁה, לָמָּה יְאַנֶּה ה׳ לָאָדָם אָוֶן זֶה? וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ בַּמְּכִילְתָּא וּבְהַגּוֹלִין (מכות י,א) זֶה הוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע״ וְגוֹ׳ (שמואל א כד,יד), הָא כֵּיצַד? הָיָה יוֹרֵד בַּסֻּלָּם וְנָפַל עָלָיו וַהֲרָגוֹ וְכוּ׳ - הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה, הָיָה עוֹלֶה בַּסֻּלָּם וְנָפַל עָלָיו וַהֲרָגוֹ - הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גּוֹלֶה וְכוּ׳, בָּא מֵזִיד וְנָפַל בְּיַד שׁוֹגֵג עַד כָּאן. וְקָשֶׁה, הֵן אֱמֶת כִּי מֵזִיד זֶה נָטַל שְׂכָרוֹ מֻשְׁלָם כִּי בֶן מָוֶת הוּא וַהֲרֵי הוּא נֶהֱרָג, אֶלָּא שׁוֹגֵג זֶה שֶׁגּוֹלֶה - גָּלוּת זֶה הוּא עַל מַה שֶׁשָּׁגַג עַתָּה בַּפַּעַם הַזֹּאת, וְעַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגַג בָּרִאשׁוֹן אֵין לוֹ פֵּרָעוֹן עָלֶיהָ. וְאִם אֲשֶׁר הִזְמִין לְיָדוֹ ה׳ לֹא יִתְחַיֵּב עָלֶיהָ כִּי ה׳ הִזְמִינָהּ לְיָדוֹ, אִם כֵּן מֻכְרָח לוֹמַר כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת לֹא אִנָּה ה׳ לְיָדוֹ וְהַנֶּהֱרָג עַל יָדוֹ לֹא הָיָה מְחֻיָּב מִיתָה, שֶׁאִם מְחֻיָּב הֲרֵי זֶה יִכָּנֵס גַּם כֵּן בְּגֶדֶר כִּי ה׳ אִנָּה לְיָדוֹ, וְזֶה דֹּחַק, כִּי הַכָּתוּב יַגִּיד עִנְיַן שִׁגְגַת הֲרִיגַת נֶפֶשׁ בְּלֹא צְדִיָּה וְלֹא חִלֵּק בִּקְצָת מֵהֶם.

וְהַנָּכוֹן כִּי גַּם נֶהֱרַג רִאשׁוֹן נִתְחַיֵּב מִיתָה, וַהֲרָגוֹ זֶה בְּמַאֲמָרוֹ יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר אִנָּה לְיַד זֶה הַהוֹרֵג בְּשׁוֹגֵג. וְהִנֵּה זֶה שֶׁנֶּהֱרַג נִלְכַּד בְּפִשְׁעוֹ וְנֶהֱרַג עַל אֲשֶׁר הָרַג בְּמֵזִיד, אֲבָל הָיָה ה׳ יָכוֹל לְהַפִּיל עָלָיו מַפֹּלֶת בְּלֹא אֶמְצָעוּת הוֹרֵג בְּשׁוֹגֵג, אֶלָּא לְצַד שֶׁקָּדַם אֵלָיו עֲוֹן מֵזִיד [שׁוֹגֵג] שֶׁאֵין עָלָיו חִיּוּב אֶלָּא גָּלוּת וְאִנָּה ה׳ לְיָדוֹ דָּבָר זֶה. וְהִנֵּה אָדָם זֶה אֵינוֹ גּוֹלֶה עַל הַהֲרִיגָה אֶלָּא עַל מַה שֶׁקָּדַם לָהּ שֶׁסִּבֵּב הֲרִיגָה, וּכְפִי זֶה אֲפִלּוּ הָרַג עֲשָׂרָה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא גָּלוּת אַחַת כִּי סִבַּת הַגָּלוּת אַחַת הִיא, וְאַחַר שֶׁיְּשַׁלֵּם עֲוֹנוֹ לֹא יַזְמִין ה׳ לְיָדוֹ רְצִיחָה אַחֶרֶת. וְתִמְצָא שֶׁלֹּא הִגְבִּיל ה׳ שִׁעוּר הַגָּלוּת לְכָל הָרַצְחָנִים שִׁעוּר אֶחָד, אֶלָּא כָּל אֶחָד כְּפִי שִׁעוּר חֵטְא הַקָּדוּם לוֹ. וּכְפִי זֶה טַעַם שֶׁאָמַר הַשַּׁ״ס שֶׁעֲוֹן זֶה הַהוֹרֵג בְּשׁוֹגֵג הוּא עַל אֲשֶׁר הָרַג בְּשׁוֹגֵג, וּכְפִי דְּבָרֵינוּ הוּא חֵטְא נֶעְלָם קָדוּם לַהֲרִיגַת הָרִאשׁוֹן, אוּלַי שֶׁנָּקְטוּ הַמְצָאָה שָׁוָה בְּעֹנֶשׁ שְׁנֵיהֶם שֶׁהוּא עַל הַהֲרִיגָה, וְהַמַּשְׂכִּיל עַל דָּבָר לְבָבוֹ יָבִין יְסוֹדָן שֶׁל דְּבָרִים.

אוֹ אֶפְשָׁר כִּי לְצַד שֶׁרָמְזוּהוּ מִן הַשָּׁמַיִם דְּהַמִּתְגַּלְגֵּל עַל יָדוֹ שֶׁהָרַג הַנֶּפֶשׁ, וְהָיָה לוֹ לְהִכָּנַע וּלְקַבֵּל עָלָיו הַגָּלוּת מֵעַצְמוֹ, הֲרֵי זֶה הוֹסִיף עַל חַטָּאתוֹ פֶּשַׁע, וְלָזֶה הִזְמִין לוֹ עוֹד שׁוֹגֵג אַחֵר מִלְּבַד הָרִאשׁוֹן, וְצָרִיךְ לִגְלוֹת פִּי שְׁנַיִם כַּשִּׁעוּר הַצָּרִיךְ לְמִסְפַּר רִשְׁעוּיוֹתָיו. וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁנִּתְחַכֵּם ה׳ וְלֹא גָבַל שִׁעוּר גָּלוּת הָרוֹצֵחַ אֶלָּא עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְדָבָר זֶה הִנֵּה הוּא מָסוּר לַאֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ וְהוּא יִשְׁפּוֹט בְּצֶדֶק כַּמָּה שִׁעוּר הַצָּרִיךְ לוֹ אִם לְאַחַת אִם לִשְׁתַּיִם. וּלְפִי דֶּרֶךְ זֶה יִתְיַשֵּׁב כַּוָּנַת אָמְרוֹ הָעִנְיָן, אֲבָל עֲדַיִן אֵין כְּדֵי לְיַשֵּׁב אָמְרוֹ וְהָאֱלֹהִים בְּתוֹסֶפֶת ו׳.

וְנִרְאֶה כִּי יְכַוֵּן הַכָּתוּב לְדַקְדֵּק דִּין הַגּוֹלֶה אֹפֶן שֶׁנִּתְחַיֵּב בּוֹ עַל פִּי מַה שֶׁכָּתַב רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ו׳ מֵהִלְכוֹת רוֹצֵחַ, שֶׁאֵין גּוֹלֶה אֶלָּא שׁוֹגֵג שֶׁאֵינוֹ אוֹנֶס, פֵּרוּשׁ, שֶׁהַמַּעֲשֶׂה הוּא דָּבָר הָרָגִיל, גַּם שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ צַד הֲזָדָה כָּל עִקָּר, אֲבָל אִם הָיָה הַשּׁוֹגֵג דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי, אוֹ שֶׁהָיָה בּוֹ צַד הֲזָדָה כְּגוֹן שׂוֹנֵא שֶׁחֶזְקָתוֹ לְמֵזִיד וְכַדּוֹמֶה לוֹ אֵינוֹ גּוֹלֶה. וּכְנֶגֶד שְׁנֵיהֶם דִּקְדֵּק הַכָּתוּב לוֹמַר שְׁנֵי דְּבָרִים: וַאֲשֶׁר וְגוֹ׳ וְהָאֱלֹהִים וְגוֹ׳, כְּנֶגֶד שׁוֹגֵג בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי אָמַר לֹא צָדָה, פֵּרוּשׁ לֹא צָדָה לְהָרְגוֹ, גַּם לֹא צִדֵּד שֶׁלֹּא לְהָרְגוֹ, כִּי כָל שׁוֹגֵג צַד חִיּוּבָא הוּא, שֶׁהָיָה לוֹ לְהַעֲלוֹת עַל דַּעְתּוֹ לְבַל תָּבֹא תַּקָּלָה עַל יָדוֹ, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁהֲגַם שֶׁיְּצַדֵּד הוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָגִיל - אָנוּס הוּא וּפָטוּר. וּכְנֶגֶד בְּחִינַת מֵזִיד שֶׁל הַשּׂוֹנֵא אָמַר וְהָאֱלֹהִים וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, לְמַעֵט בָּא שֶׁלֹּא בָּא הַדָּבָר אֶלָּא מֵה׳ וְלֹא מִמֶּנּוּ, כִּי לֹא חָפֵץ הוּא הֲמִיתוֹ כִּי לֹא שׂוֹנֵא לוֹ אֶלָּא מֵה׳ יָצָא הַדָּבָר, אֲבָל אִם גַּם יֵשׁ צַד שִׂנְאָה מִמֶּנּוּ שֶׁהָיָה שׂוֹנֵא, אֵינוֹ גּוֹלֶה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל