שְׁמוֹת כ״א · י״ב

מכה איש ומת. כַּמָּה כְתוּבִים נֶאֶמְרוּ בְּפָרָשַׁת רוֹצְחִין, וּמַה שֶּׁבְּיָדִי לְפָרֵשׁ לָמָּה בָאוּ כֻלָּם, אֲפָרֵשׁ:

מכה איש ומת. לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם (ויקרא כ"ד), שׁוֹמֵעַ אֲנִי הַכָּאָה בְלֹא מִיתָה, תַּלְמוּד לוֹמַר מַכֵּה אִישׁ וָמֵת - אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בְּהַכָּאָה שֶׁל מִיתָה; וְאִם נֶאֱמַר מַכֵּה אִישׁ וְלֹא נֶאֱמַר וְאִישׁ כִּי יַכֶּה, הָיִיתִי אוֹמֵר אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכֶּה אִישׁ, הִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַקָּטָן מִנַּיִן? תַּ"לֹ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם - אֲפִלּוּ קָטָן וַאֲפִלּוּ אִשָּׁה; וְעוֹד, אִלּוּ נֶאֱמַר מַכֵּה אִישׁ, שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִלּוּ קָטָן שֶׁהִכָּה וְהָרַג יְהֵא חַיָּב, תַּ"לֹ וְאִישׁ כִּי יַכֶּה, וְלֹא קָטָן שֶׁהִכָּה; וְעוֹד כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם אֲפִלּוּ נְפָלִים בְּמַשְׁמָע, תַּ"לֹ מַכֵּה אִישׁ, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכֶּה בֶן קַיָּמָא הָרָאוּי לִהְיוֹת אִישׁ (מכילתא):

דְיִמְחֵי לֶאֱנַשׁ וְיִקְטְלִנֵהּ אִתְקְטָלָא יִתְקְטֵל:

מכה איש. טעם להזכיר זה אחר זכר העבד והאמה כי צריך לפרש משפט מכה עבדו ואמתו, וזה האיש הוא מישראל:

מות יומת. כל מות יומת הדבר תלוי בב"ד חוץ מאחד כאשר תראה בסמוך:

מכה איש ומת פרש״‎י לפי שנאמר ואיש כי יכה כל נפש שומע אני בהכאה בלא מיתה. ואם תאמר היכן מצינו למימר דבהכאה בלא מיתה יהא נהרג הרי אף אם הפיל אבר אינו משלם רק דמי אברו. ויש דוחקים לתרץ כשעשהו טרפה. אי נמי כשהכהו בדבר שיש בו כדי להמית ולא מת סד״‎א ליחייב מיתה הואיל ולא כל כמיניה שנצול קמ״‎ל.

מכה איש ומת ופרשה זו נסמכה לפרשת עבד לפי שרגילות הוא שאדם מכה את עבדו ופעמים שהוא הורגו לכך הוא אומר מות יומת שאינו כמכה עבד כנעני.

מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת. רַבִּים הִשְׁתַּדְּלוּ לִתֵּן סֵדֶר לְכָל הַמִּצְווֹת שֶׁבְּפָרָשָׁה זוֹ, וְכֵן מָצָאתִי בְּתוֹלְדוֹת יִצְחָק וּבְמַהֲרִי״א, וְלֹא יָשְׁרוּ דִּבְרֵיהֶם בְּעֵינַי, עַל כֵּן לֹא רָאִיתִי לְהַאֲרִיךְ בְּזִכְרוֹנָם. וְאוֹמֵר אֲנִי, כְּשֵׁם שֶׁהִתְחִיל בְּ״כִי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי״ (שמות כא:ב) כִּי הוּא כְּנֶגֶד דִּבּוּר ״אָנֹכִי״, וְדִבּוּר ״אָנֹכִי״ וַדַּאי כּוֹלֵל כָּל הַדִּבְּרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם עַד ״לֹא תִּרְצָח״, כָּךְ הִתְחִיל כָּאן ״מַכֵּה אִישׁ״ שֶׁהוּא דִּבּוּר ״לֹא תִּרְצָח״, וְהוּא כְּנֶגֶד ״אָנֹכִי״ וְרֹאשׁ לַחֲמִשָּׁה דִּבְּרוֹת אַחֲרוֹנוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְ״לֹא תִּרְצָח״ כּוֹלֵל כֻּלָּם. כִּי גַּם הָעוֹשֶׂה עָוֶל בְּמָמוֹן נִקְרָא ״מַכֵּה אִישׁ״, כִּי נֶפֶשׁ הוּא חוֹבֵל. וּבְטוּב הַהַשְׁקָפָה הַצְּרוּפָה נִזְכְּרוּ בְּפָרָשָׁה זוֹ כָּל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. וְאִם אֹמַר לְהוֹסִיף טְעָמִים בְּכָל מִצְוָה, יַאֲרִיךְ הַסִּפּוּר, וּכְבָר הִסְכַּמְתִּי לְקַצֵּר חִבּוּר זֶה בְּכָל הַיְכֹלֶת, עַל כֵּן מָשַׁכְתִּי יָדִי מִמְּלָאכָה זוֹ, כִּי רַבָּה הִיא עָלַי. וּמִכֻּלָּם אָמַרְתִּי לְהוֹסִיף טְעָמִים בְּדִינֵי הַגַּנָּב, כִּי יֵשׁ בּוֹ כַּמָּה דִּינִים חֲלוּקִים, כִּי הַגּוֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ דּוֹמֶה כְּאִלּוּ מְסָרוֹ לְמִיתָה, כִּי הַקּוֹנֶה בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת בּוֹ כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה, כִּי הַשְּׁבִי כּוּלְּהוּ אִיתַנְהוּ בֵּיהּ (בבא בתרא ח:), עַל כֵּן דִּינוֹ לְמִיתָה. וְהַגּוֹנֵב מָמוֹן שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם, כִּי אֵין הָאָדָם נִפְטָר מִן הָעוֹלָם וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ, יֵשׁ בְּיָדוֹ מָנֶה מִתְאַוֶּה מָאתַיִם כוּ׳ (קהלת רבה א יג). כָּךְ גַּנָּב זֶה שֶׁלֹּא נִסְתַּפֵּק בְּמַה שֶּׁבְּיָדוֹ, וַדַּאי כָּל הַיּוֹם הוּא מִתְאַוֶּה תַּאֲוַת הַכֶּפֶל, עַל כֵּן דִּינוֹ לְשַׁלֵּם כֶּפֶל. וְרֶמֶז לַדָּבָר, ״מָמוֹן״ מִן הָאוֹתִיּוֹת הַכְּפוּלוֹת, כְּשֶׁתִּכְתּוֹב מ״ם ו״ו נוּ״ן. אֲבָל סְתָם גַּזְלָנִים פּוֹרְצִים וְאֵינָן מִתְאַוִּים אֶל הַכֶּפֶל. וְעוֹד שֶׁהַגַּנָּב גָּנַב שְׁנֵי גְּנֵבוֹת, מָמוֹן בְּעָלָיו וְדַעַת קוֹנוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּגַּזְלָן.

וּבְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה בְּגוֹנֵב שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ. לְפִי שֶׁדָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ, וְגַם לְרַבּוֹת דְּמֵי זַרְעִיּוֹתָיו, כִּי הַשּׁוֹר הַזָּכָר וְהַשֶּׂה הַזָּכָר הָיוּ רְאוּיִין לְהוֹלִיד. וּמָצִינוּ בַּתּוֹרָה שֶׁשָּׁלַח יַעֲקֹב פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה, כִּי כָל פַּר רָאוּי לְהוֹלִיד אַרְבַּע פָּרוֹת, עַל כֵּן יִתֵּן אַרְבַּע בָּקָר נְקֵבוֹת תַּחַת הַשּׁוֹר, וְעוֹד בָּקָר חֲמִישִׁי קְנָס בַּעֲבוּר הַכֶּפֶל. וּלְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה הָיָה לוֹ לִתֵּן אַחַת עֶשְׂרֵה צֹאן נְקֵבוֹת תַּחַת שֶׂה זָכָר, כִּי כָל אַיִל צָרִיךְ עֶשֶׂר נְקֵבוֹת, וְעוֹד אֶחָד בַּעֲבוּר הַקְּנָס, אֶלָּא שֶׁחָסָה עָלָיו הַתּוֹרָה בַּעֲבוּר בִּזְיוֹנוֹ שֶׁנָּשָׂא הַשֶּׂה עַל כְּתֵפוֹ, וְחִסְרָה מִמֶּנּוּ שִׁבְעָה בַּעֲבוּר הַבִּזָּיוֹן, כִּי גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת עַד שֶׁדּוֹחֶה שִׁבְעָה צֹאן. וְיֵשׁ סְמָךְ לָזֶה מִן פָּסוּק (משלי ו ל-לא) ״אַל יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב וגו׳, וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם״. פֵּרֵשׁ הָרַלְבַּ״ג שֶׁאִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב בְּבֵית בַּעַל הַגְּנֵבָה, כְּשֶׁיִּתֵּן לוֹ עַל אֶחָד שִׁבְעָה כוּ׳, נִמְצָא שֶׁזֶּה נוֹתֵן שִׁבְעָה בַּעֲבוּר בִּזְיוֹנוֹ, שֶׁהֲרֵי מִטַּעַם ״יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם״ אָמַר ״אַל יָבוּזוּ לַגַּנָּב״. וּמֵהֵיכָן לָמַד שְׁלֹמֹה לוֹמַר כֵּן שֶׁיִּתֵּן שִׁבְעָה בַּעֲבוּר בִּזְיוֹנוֹ, אֶלָּא מִן חֶסְרוֹן שִׁבְעָה צֹאן מִן אַחַת עֶשְׂרֵה כָּאָמוּר.

מַכֵּה אִישׁ וָמֵת. פֵּרוּשׁ, אֵין צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה הַמִּיתָה בִּשְׁעַת הַהַכָּאָה עַצְמָהּ, כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר שֶׁיִּשְׁחָטֶנּוּ אוֹ יִשְׂרְפֶנּוּ אוֹ יַחְנְקֶנּוּ שֶׁמּוֹצִיא נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנּוּ בְּיָדוֹ מַמָּשׁ, אֶלָּא אֲפִילוּ מֵת אַחַר כָּךְ בְּכֹחַ הַהַכָּאָה חַיָּיב, אֶלָּא אִם כֵּן עָמַד מֵחָלְיוֹ, דִּכְתִיב (שמות כא:יט) ״אִם יָקוּם״. וְחִדּוּשׁ מַשְׁמִיעֵנוּ מַה שֶׁאֵין הַדִּין כֵּן בְּהוֹרֵג בְּשׁוֹגֵג, שֶׁאֵינוֹ חַיָּיב לִגְלוֹת אֶלָּא דַּוְקָא אִם מֵת בְּיָדוֹ, כִּדְתַנְיָא בְּפֶרֶק מִי שֶׁאֲחָזוֹ (גיטין ע,א): שָׁחַט בּוֹ שְׁנַיִם אוֹ רוֹב שְׁנַיִם הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גוֹלֶה, מִשּׁוּם דְּחַיְישִׁינָן שֶׁמָּא הָרוּחַ בִּלְבְּלַתּוּ אוֹ הוּא פִּרְכֵּס וְקֵירַב מִיתָתוֹ וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת כִּי דַּוְקָא בְּהוֹרֵג בְּשׁוֹגֵג אָנוּ דָּנִים דִּין זֶה, דִּבְהָכִי תַּלְיָא, דִּכְתִיב ״וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת״ (במדבר לה:כג), מַשְׁמַע לֵיהּ לְאַלְתַּר, אַף עַל פִּי שֶׁבְּמֵזִיד חַיָּיב אֲפִילוּ לֹא מֵת לְאַלְתַּר, יֵשׁ חִלּוּק בֵּין מִיתָה לְגָלוּת, עַד כָּאן. וְהֵם דְּבָרֵינוּ שֶׁדִּיַּקְנוּ בְּאָמְרוֹ בְּמֵזִיד מַכֵּה אִישׁ וָמֵת וְלֹא אָמַר הוֹרֵג אִישׁ וְגוֹ׳, לוֹמַר אֲפִילוּ הֲרָגוֹ עַתָּה וּמֵת אַחַר כַּמָּה יָמִים. וּבְשׁוֹגֵג דִּקְדֵּק לוֹמַר אִנָּה לְיָדוֹ, פֵּרוּשׁ, שֶׁהֲרָגוֹ בְּיָדוֹ מַמָּשׁ. וְכֵן מַשְׁמַע מִדִּבְרֵי רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ה׳ מֵהִלְכוֹת רוֹצֵחַ, וְלֹא כֵן דַּעַת הָרַאֲבַ״ד שֶׁאֵינוֹ מְחַלֵּק, יְעוּיַּן שָׁם דִּבְרֵיהֶם, וְאֵין דְּבָרָיו נִרְאִים בְּשׁוּם אוֹפֶן בָּעוֹלָם, וְאֵין כָּאן מְקוֹם פִּלְפּוּל הַפּוֹסְקִים.

מוֹת יוּמָת. טַעַם הַכֶּפֶל בְּדִין זֶה וּבְדִין מַכֵּה וּמְקַלֵּל יוֹלְדָיו וּבִגְנֵבַת אִישׁ וּבְהַכָּאַת עַבְדּוֹ וְכַדּוֹמֶה. דַּע כִּי מִשְׁפְּטֵי ה׳ הוּא הַשּׁוֹפֵט כָּל הָעוֹלָם לְהָמִית לְעוֹשֵׂי רִשְׁעָה, אֶלָּא שֶׁבָּחַר לָתֵת קְצָת מֵהֶם לְשׁוֹפְטֵי אֶרֶץ לְהָמִית הָרְשׁוּמִים בְּתוֹרַת ה׳, לִטְעָמִים רַבִּים, מֵהֶם נִגְלוּ לָנוּ מֵהִתְבּוֹנְנוּת הַתּוֹרָה, וְכָהֵנָּה וְכָהֵנָּה יִשְׁפּוֹט הוּא הָאָדוֹן לְמַעְלָה כְּבוֹעֵל נִדָּה וּמְחַלֵּל יוֹם כִּפּוּר וּכְאוֹכֵל חֵלֶב וְכַדּוֹמֶה, הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לִפְגֹעַ בּוֹ. וְלָזֶה אָמַר הַכָּתוּב מוֹת יוּמָת, פֵּרוּשׁ אוֹתוֹ שֶׁהוּא בֶּן מָוֶת יוּמַת עַל יֶדְכֶם, כִּי בֶן מָוֶת הוּא הֲגַם שֶׁלֹּא יוּמַת מִכֶּם. וְלָזֶה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות ל,א) הֲגַם שֶׁיִּבְטְלוּ הַדַּיָּנִים, דִּינָם לֹא בָּטֵל וְיִשְׁפְּטֵהוּ הַשּׁוֹפֵט לְעוֹלָם. וְלָזֶה בְּדִין שׁוֹר שֶׁנָּגַח אָדָם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו אָמַר ״וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת״, כִּי שָׁם אֵין מִיתָה אֶלָּא בִּידֵי שָׁמַיִם וְלֹא מְסָרוֹ לְבֵית דִּין, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא) ״יוּמָת״ - בִּידֵי שָׁמַיִם. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא לא,ב) אָמְרוּ עוֹד בָּזֶה דָּבָר.