שֵׁ֤֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖֣יתָ כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒׃

ועשית כל מלאכתך. כְּשֶׁתָּבֹא שַׁבָּת יְהֵא בְעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ כָּל מְלַאכְתְּךָ עֲשׂוּיָה, שֶׁלֹּא תְהַרְהֵר אַחַר מְלָאכָה (שם):

שִׁתָּא יוֹמִין תִּפְלָח וְתַעְבֵּד כָּל עִבִדְתָּךְ:

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד. בְּעִסְקֵי חַיֵּי שָׁעָה, שֶׁהֵם עֲבוֹדַת עֶבֶד בְּלִי סָפֵק, שֶׁרֹב עִנְיָנָם הוּא הֱיוֹת מִצְטַעֵר הָאָדָם עַל עוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.

וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. הַהֶכְרֵחִית לְמִסְתַּפֵּק.

ועשית כל מלאכתך הרבה ממלאכתך, דוגמא את כל מגפותי.

וְאָמַר ״שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ״. פָּסוּק זֶה כֻּלּוֹ מְיוּתָּר, וְעוֹד שֶׁהִתְחִיל בַּעֲבוֹדָה וְסִיֵּם בִּמְלָאכָה, וְעוֹד שֶׁלְּשׁוֹן עֲבוֹדָה צָרִיךְ בֵּאוּר, כִּי אֵין עֶבֶד כִּי אִם בְּצֵרוּף אָדוֹן, וְהָעוֹבֵד לְעַצְמוֹ מִי אָדוֹן לוֹ? וּבְחִבּוּרֵנוּ ״עוֹלְלוֹת אֶפְרַיִם״ מַאֲמָר רס״ט פֵּרַשְׁנוּ שֶׁ״תַּעֲבֹד״ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא מְדַבֵּר, וְאָמַר שֶׁכָּל שִׁשָּׁה יָמִים תַּעֲבֹד עֲבוֹדַת הַשֵּׁם תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ תַּעֲשֶׂה גַּם כָּל מְלַאכְתֶּךָ, כִּי טוֹבָה תּוֹרָה שֶׁעִמָּהּ מְלָאכָה. אֲבָל יוֹם הַשְּׁבִיעִי כֻּלּוֹ לַה׳ אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַּעֲשֶׂה בּוֹ כָּל מְלָאכָה שֶׁלְּךָ, אֲבָל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תַּעֲבֹד גַּם בְּשַׁבָּת. וְאָמַר ״שֵׁשֶׁת״ וְלֹא אָמַר ״שִׁשָּׁה״, לְהוֹרוֹת שֶׁלֹּא שִׁשָּׁה יָמִים שְׁלֵמִים תַּעֲשֶׂה מְלַאכְתְּךָ, שֶׁהֲרֵי צָרִיךְ לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ, וְ״שֵׁשֶׁת״ כְּמוֹ ״שְׁלֹשֶׁת יָמִים״ שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שְׁלֹשָׁה שֶׁל יָמִים.

וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּדִּבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת, ״כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָה ה׳״ וְגוֹ׳, וּבַשְּׁנִיּוֹת כְּתִיב (דברים ה טו) ״וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ״ וְגוֹ׳, הַכֹּל טַעַם אֶחָד הוּא לְדַעַת הַמְפָרְשִׁים הָאוֹמְרִים שֶׁטַּעַם לְכָל מַכּוֹת שֶׁל מִצְרַיִם הָיְתָה כְּדֵי לְפַרְסֵם אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב מַהֲרִי״א ז״ל, וְכֵן כָּתַבְנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וָאֵרָא, כִּי מִתּוֹךְ אוֹתָן הַנִּסִּים יַאֲמִינוּ גַּם בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם. אִם כֵּן שְׁנֵי טְעָמִים אֵלּוּ הַכֹּל אֶחָד. וּבְסָמוּךְ יִתְבָּאֵר זֶה בְּדֶרֶךְ אַחֵר. וְעוֹד דִּבְּרוּ הַמְפָרְשִׁים בְּהֶתֵּר סָפֵק זֶה, לְשִׁכְנוֹ תִּדְרְשֶׁנּוּ וּמָצָאתָ.

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. רָאֹה רָאִינוּ לָתֵת טוּב טַעַם וָדַעַת עַל הַשִּׁנּוּיִים שֶׁנִּמְצְאוּ בְּדִבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת וְאַחֲרוֹנוֹת: א׳, בָּרִאשׁוֹנוֹת כְּתִיב ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת״ (שמות כ:ח) וּבָאַחֲרוֹנוֹת כְּתִיב ״שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת״ (דברים ה:יב). ב׳, בָּרִאשׁוֹנוֹת לֹא כְּתִיב ״כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, וּבָאַחֲרוֹנוֹת כְּתִיב בְּשַׁבָּת וּבְכִבּוּד אָב וָאֵם ״כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ (דברים ה:יב, טז). ג׳, בָּרִאשׁוֹנוֹת נָתַן טַעַם לִשְׁמִירַת הַשַּׁבָּת ״כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה׳״ וְגוֹ׳ (שמות כ:יא), וּבָאַחֲרוֹנוֹת נָתַן טַעַם אַחֵר ״וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ״ וְגוֹ׳ (דברים ה:טו). ד׳, בָּרִאשׁוֹנוֹת לֹא הִזְכִּיר בְּשַׁבָּת שׁוֹר וַחֲמוֹר, וּבָאַחֲרוֹנוֹת אָמַר ״וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ״ (דברים ה:יד). ה׳, בָּרִאשׁוֹנוֹת כְּתִיב ״לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ״ (שמות כ:יב), וּבָאַחֲרוֹנוֹת הוֹסִיף ״לְמַעַן יִיטַב לָךְ״ (דברים ה:טז). ו׳, בָּרִאשׁוֹנוֹת כְּתִיב ״לֹא תַחְמֹד״ (שמות כ:יד), וּבָאַחֲרוֹנוֹת הוֹסִיף ״לֹא תִתְאַוֶּה״ (דברים ה:יח). ז׳, בָּרִאשׁוֹנוֹת לֹא הִזְכִּיר ״שָׂדֵהוּ״, וּבָאַחֲרוֹנוֹת הוֹסִיף ״שָׂדֵהוּ״ (דברים ה:יח). ח׳, בָּרִאשׁוֹנוֹת הִקְדִּים ״בֵּית רֵעֶךָ״ לְ״אֵשֶׁת רֵעֶךָ״ (שמות כ:יד), וּבָאַחֲרוֹנוֹת הִקְדִּים ״אֵשֶׁת רֵעֶךָ״ לְ״בֵית רֵעֶךָ״ (דברים ה:יח). ט׳, בָּרִאשׁוֹנוֹת כְּתִיב ״עֵד שֶׁקֶר״ (שמות כ:יג), וּבָאַחֲרוֹנוֹת אָמַר ״עֵד שָׁוְא״ (דברים ה:יז). י׳, בָּרִאשׁוֹנוֹת ״לֹא תִנְאָף, לֹא תִגְנֹב״ (שמות כ:יג) כֻּלָּם בְּלֹא וָי״ו, וּבָאַחֲרוֹנוֹת כֻּלָּם בְּוָי״ו (דברים ה:יז).

בְּשֶׁכְּבָר יָצְאוּ מְפָרְשֵׁי הַתּוֹרָה לִלְקוֹט טְעָמִים מְפֻזָּרִים, וְלֹא מָצְאוּ דֶּרֶךְ אֶחָד אֲשֶׁר יַסְפִּיק לְכָל הַסְּפֵקוֹת הַנִּזְכָּרִים, הֲלֹא קָרוֹב לִשְׁמֹעַ הַצָּעָה אַחַת קְצָרָה לְקוּחָה מִדִּבְרֵי רז״ל (ילקוט דברים לג תתקנא) שֶׁחָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל הָאֻמּוֹת אִם יִרְצוּ לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, וְעֵשָׂו לֹא רָצָה לְקַבְּלָהּ בַּעֲבוּר ״לֹא תִּרְצָח״, וְיִשְׁמָעֵאל בַּעֲבוּר ״לֹא תִּגְנֹב״, וְעַמּוֹן וּמוֹאָב בַּעֲבוּר ״לֹא תִּנְאָף״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁשָּׁמְעוּ תְּחִלָּה כָּל הָאֻמּוֹת כָּל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וְכַאֲשֶׁר אָמְרָה כָּל אֻמָּה ״לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ״ מֵאָז מְסָרָהּ לְיִשְׂרָאֵל. וְעַל כֵּן נִמְצְאוּ כָּל הַשִּׁנּוּיִים הַלָּלוּ בֵּין דִּבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת לָאַחֲרוֹנוֹת, כִּי הַדִּבְּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת נֶאֶמְרוּ בַּלָּשׁוֹן אֲשֶׁר הִשְׁמִיעַ ה׳ לְכָל הָאֻמּוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּנוֹכֵחַ לְיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁמַּשְׁמָע מִן לְשׁוֹן ״אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״, מִכָּל מָקוֹם אִלּוּ הָיוּ הָאֻמּוֹת רוֹצִים הָיוּ מְקַבְּלִים גַּם הֵמָּה עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לְיִשְׂרָאֵל. דֶּרֶךְ מָשָׁל, יִצְחָק צִוָּה לְיַעֲקֹב שֶׁלֹּא לִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנַעַן, ״וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל״ וְגוֹ׳, אַף עַל פִּי שֶׁיִּצְחָק לֹא צִוָּה לְעֵשָׂו כְּלוּם, מִכָּל מָקוֹם אַחַר שֶׁרָאָה כִּי דַּעַת אָבִיו אֵינָהּ נוֹחָה מִן בְּנוֹת כְּנַעַן רָצָה גַּם הוּא לְמַלֹּאות רְצוֹן אָבִיו לִמְצֹא חֵן בְּעֵינָיו. כָּךְ כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁשָּׁמְעוּ כָּל הַדִּבְּרוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לְיִשְׂרָאֵל, וְרָאוּ כִּי רָצָה ה׳ בְּמִצְוֹת אֵלּוּ, מִן הַדִּין הָיָה שֶׁיְּקַבְּלוּ גַּם הֵמָּה לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לְיִשְׂרָאֵל, וְעַל כֵּן אָמַר הקב״ה דִּבְּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת בְּאוֹתוֹ עִנְיָן שֶׁלֹּא יִמְצְאוּ הָאֻמּוֹת שׁוּם פִּתְחוֹן פֶּה לִטְעוֹן וּלְעַרְעֵר עֲלֵיהֶם בְּשׁוּם צַד. וְעַל כֵּן נֶאֶמְרוּ דִּבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת וְהָיָה הַקּוֹל הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ כָּל הָאֻמּוֹת וִיקַבְּלוּ מֵהֶם כָּל דָּבָר הַנָּאוֹת לְכֻלָּם בְּשָׁוֶה. וּלְפִי שֶׁמֵּאֲנוּ לְקַבְּלָם מֵחֲמַת אוֹתָן מִצְוֹת פְּרָטִיּוֹת שֶׁהֵם כְּנֶגְדָּם, כְּמוֹ ״לֹא תִּרְצָח״ ״לֹא תִּנְאָף״, עַל כֵּן אָמַר אַחַר כָּךְ דִּבְּרוֹת שְׁנִיּוֹת בַּחֲשַׁאי לְיִשְׂרָאֵל לְבַד.

וּבְזֶה יְתוֹרְצוּ כָּל הַשִּׁנּוּיִים הַלָּלוּ, בָּרִאשׁוֹנוֹת אָמַר זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת. לֹא רָצָה לוֹמַר ״שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת״, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לָאֻמּוֹת לֵאמֹר: אֵיךְ הוּא מְצַוֶּה אוֹתָנוּ עַל הַשְּׁמִירָה מִכָּל מְלָאכָה, הֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר לִבְנֵי נֹחַ ״יוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ״ (בראשית ח כב), וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין נח:) לָמְדוּ מִכָּאן: גּוֹי שֶׁשָּׁבַת חַיָּב מִיתָה. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת״, לוֹמַר כִּי אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ בִּשְׁמִירָה, לְפָחוֹת יֶשְׁנוֹ בִּזְכִירָה, כִּי כָל הָאֻמּוֹת חַיָּבִים לִזְכֹּר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת כְּדֵי לִקְבֹּעַ בְּלִבָּם אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יִתֵּן עֵדוּת ה׳ נֶאֱמָנָה עַל מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי בִּכְלַל שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁל בְּנֵי נֹחַ הוּא שֶׁלֹּא יַעַבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָאֻמּוֹת לֹא יוּכְלוּ לְקַבֵּל צִוּוּי ״לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה״, מִכָּל מָקוֹם יְכוֹלִים הֵם לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם מִצְוַת הַזְּכִירָה, אֲשֶׁר גַּם הֵמָּה חַיָּבִים בָּהּ, לִהְיוֹת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם לְזִכָּרוֹן. וּמִטַּעַם זֶה הֻצְרַךְ לִתֵּן טַעַם בְּדִבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת ״כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה׳״ וְגוֹ׳, כִּי זֶה טַעַם לִזְכֹּר חִדּוּשׁ הָעוֹלָם. וְאִלּוּ הָיָה נוֹתֵן טַעַם ״וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ״ וְגוֹ׳, הָיוּ אוֹמְרִים הָאֻמּוֹת: אֲנַחְנוּ לֹא הָיִינוּ עֲבָדִים בְּמִצְרַיִם, עַל כֵּן אֵין אָנוּ צְרִיכִין לְקַבֵּל הַשַּׁבָּת. לְפִיכָךְ נָתַן לָהֶם טַעַם ״כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה׳״ וְגוֹ׳, כִּי טַעַם זֶה מַסְפִּיק לִשְׁנֵיהֶם, לְיִשְׂרָאֵל וְלָאֻמּוֹת. וְאַל תְּשִׁיבֵנִי מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״ (שמות כ ב), שֶׁמָּא יֹאמְרוּ הָאֻמּוֹת: אוֹתָנוּ לֹא הוֹצִיא מִמִּצְרַיִם, וְעַל כֵּן אֵין אָנוּ חַיָּבִים לְקַבְּלוֹ לֵאלֹהוּת. תְּשׁוּבָה לַדָּבָר: אֵין הַפֵּרוּשׁ שֶׁבַּעֲבוּר אוֹתָהּ הַהוֹצָאָה חַיָּבִים לְקַבְּלוֹ, שֶׁהֲרֵי בְּלָאו הָכֵי חַיָּבִים לְקַבְּלוֹ מִצַּד כִּי הוּא בָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם. וּמַה שֶּׁתָּלָה הַדָּבָר בְּהוֹצָאָה זוֹ, לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ הוֹצָאָה זוֹ לְבַד תַּסְפִּיק לְשַׁעְבֵּד אוֹתְךָ לִי. וְזֶהוּ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י: ״כְּדַאי הִיא הַהוֹצָאָה שֶׁתִּהְיוּ מְשֻׁעְבָּדִים לִי״. מִדְּקָאָמַר ״כְּדַאי הִיא הַהוֹצָאָה״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁאֵין זֶה עִקַּר הַטַּעַם.

אֲבָל דִּבְּרוֹת שְׁנִיּוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ לְיִשְׂרָאֵל לְבַד, נֶאֶמְרוּ בִּלְשׁוֹן שָׁמוֹר. כִּי הֵמָּה חַיָּבִים בִּזְכִירָה וּבִשְׁמִירָה מִכָּל מְלָאכָה, עַל כֵּן נָתַן הַטַּעַם ״וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ״ וְגוֹ׳ (דברים ה:טו), כִּי זֶהוּ טַעַם עַל הַשְּׁבִיתָה מִמְּלָאכָה.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים, כִּי הַנֶּעְלָם מִן זָכוֹר כְּשֶׁתִּכְתּוֹב זַיִ״ן כַּ״ף רֵישׁ סוֹף תֵּיבוֹת נֶפֶשׁ, וְהַנֶּעְלָם מִן שָׁמוֹר כְּשֶׁתִּכְתּוֹב שִׁי״ן מֵ״ם רֵי״שׁ סוֹף תֵּיבוֹת נְשָׁמָה, רֶמֶז לְתוֹסֶפֶת נְשָׁמָה שֶׁיֵּשׁ לְכָל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וּלְפִי דַּרְכֵּנוּ רֶמֶז לִנְשָׁמָה יְתֵרָה דַּוְקָא בְּאוֹתוֹ צִוּוּי הַבָּא לְיִשְׂרָאֵל לְבַד, אֲבָל הָאֻמּוֹת אֵין בָּהֶם כִּי אִם הַנֶּפֶשׁ לְבַד, בְּסוֹד רוּחַ נֶפֶשׁ נְשָׁמָה כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי מַדָּע. עַל כֵּן בָּא הָרֶמֶז מִלַּת נֶפֶשׁ בְּתֵיבַת זָכוֹר הַמְשֻׁתָּף לִשְׁנֵיהֶם.

בָּאַחֲרוֹנוֹת נֶאֱמַר ״כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ בְּשַׁבָּת וּבְכִבּוּד אָב וָאֵם. כִּי בְּמָרָה נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם, אֲבָל לֹא הָאֻמּוֹת. וְאִלּוּ הָיָה אוֹמֵר כֵּן בַּדִּבְּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, הָיָה נוֹתֵן פִּתְחוֹן פֶּה לָאֻמּוֹת לוֹמַר: ״לָמָּה לֹא צִוָּה גַּם לָנוּ עַל שְׁנֵי מִצְווֹת אֵלּוּ קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה?״ וְיֹאמְרוּ: ״כַּאֲשֶׁר הִתְחִיל לְצַוּוֹת לְיִשְׂרָאֵל וְלֹא לָנוּ, גַּם עַתָּה אֵין רְצוֹנֵנוּ לְקַבֵּל, וְעִם מִי שֶׁהִתְחִיל יִגְמֹר״.

בָּרִאשׁוֹנוֹת לֹא אָמַר ״לְמַעַן יִיטַב לָךְ״. כִּי הָראב״ע פֵּרֵשׁ ״לְמַעַן יִיטַב לָךְ״ זֶהוּ לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב, וּ״לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ״ בָּעוֹלָם הַזֶּה. עַל כֵּן לֹא רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֵד בַּדִּבְּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם כִּי אִם שְׂכַר הָעוֹלָם הַזֶּה אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן יִרְאֶה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו, אֲבָל אִם הָיָה מְיַעֵד לָהֶם שְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאָתָה, וַדַּאי לֹא יִשְׁמְעוּ, כִּי יֹאמְרוּ ״הָרוֹצֶה לְשַׁקֵּר יַרְחִיק עֵדָיו״, וְיֹאמְרוּ ״מִדְּהָא לֵיתָא גַּם הָא לֵיתָא״, וְיִהְיוּ מְסֻפָּקִים גַּם בִּשְׂכַר שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה. אֲבָל דִּבְּרוֹת אַחֲרוֹנוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ לְיִשְׂרָאֵל לְבַד, יִעֵד שְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי הֵמָּה מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים וְאֵינָן מְהַרְהֲרִין אַחֲרֵי ה׳ וּמַאֲמִינִים בְּכָל יִעוּדָיו, בֵּין בָּזֶה בֵּין בַּבָּא.

בְּדִבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת לֹא הִזְכִּיר ״וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ״, כִּי הוּא בִּכְלַל ״בְּהֶמְתֶּךָ״, אֲבָל בְּדִבְּרוֹת אַחֲרוֹנוֹת נֶאֱמַר ״שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ״ לִדְרוֹשׁ מֵהֶם גְּזֵרָה שָׁוָה: ״שׁוֹר שׁוֹר״ לַחֲסִימָה, ״חֲמוֹר חֲמוֹר״ לִפְרִיקָה (בבא קמא נד:), כִּי כְּבָר קִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל כָּל הַדִּבְּרוֹת וּמִצְוֹת פְּרִיקָה וַחֲסִימָה שֶׁנֶּאֶמְרוּ אַחַר מַתַּן תּוֹרָה. אֲבָל הָאוּמּוֹת, קֹדֶם שֶׁשָּׁמְעוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנַסּוֹתָם תְּחִלָּה אִם יְקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם דִּבְּרוֹת אֵלּוּ, וְאִם הָיוּ מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם הַדִּבְּרוֹת, הָיָה מְצַוֶּה לָהֶם אַחַר כָּךְ גַּם שְׁאָר הַמִּצְווֹת וַחֲסִימָה וּפְרִיקָה גַּם כֵּן. וְעַל כֵּן לֹא הָיָה לוֹ לִכְתּוֹב כָּאן ״וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ״ לִגְזֵרָה שָׁוָה, כִּי עֲדַיִן כָּל הַמִּצְווֹת בְּסָפֵק אִם יְקַבְּלוּם. אֲבָל יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ ״כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״ (שמות כד:ז), הַיְינוּ מַה שֶּׁיְּצַוֶּה לָנוּ עוֹד.

בָּרִאשׁוֹנוֹת אָמַר ״עֵד שָׁקֶר״, וּבָאַחֲרוֹנוֹת הוֹסִיף ״עֵד שָׁוְא״. פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ״ן שֶׁלֹּא יָעִיד אֲפִלּוּ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא יִתְחַיֵּב בּוֹ כְּלוּם, כְּגוֹן שֶׁיָּעִיד ״אָמַר פְּלוֹנִי לִתֵּן לָזֶה מָנֶה״ וְלֹא קָנוּ מִיָּדוֹ, זֶה נִקְרָא שָׁוְא וְדָבָר בָּטֵל, וְזֶה הַרְחָקָה יְתֵרָה. וְצִוּוּי זֶה לֹא יִתָּכֵן כִּי אִם לְיִשְׂרָאֵל, כִּי ״שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב״ (צפניה ג:יג), אַף עַל פִּי שֶׁאוֹתוֹ דָּבָר כָּזָב אֵינוֹ מַזִּיק לַחֲבֵרוֹ כְּלוּם. וְאוּלַי לֹא הָיוּ הָאֻמּוֹת יְכוֹלִין לַעֲמוֹד בְּהַרְחָקָה יְתֵרָה זוֹ, עַל כֵּן נֶאֱמַר בָּרִאשׁוֹנוֹת ״עֵד שָׁקֶר״. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״עֵד״ לְשׁוֹן יָחִיד, נִרְאֶה לִי שֶׁלֹּא יָעִיד בּוֹ אֲפִלּוּ יְחִידִי, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁעֵד אֶחָד אֵינוֹ מְחַיְּבוֹ מָמוֹן, מִכָּל מָקוֹם קָם הוּא לִשְׁבוּעָה. אֲבָל כְּשֶׁמֵּעִיד עַל דְּבַר שָׁוְא וּבָטֵל, אֵינוֹ קָם אֲפִלּוּ לִשְׁבוּעָה.

בָּאַחֲרוֹנוֹת אָמַר ״לֹא תִתְאַוֶּה״, בִּמְקוֹם ״לֹא תַחְמֹד״. תֵּדַע שֶׁהָראב״ע כָּתַב שֶׁהַחֶמְדָּה תֵּאָמֵר גַּם כֵּן עַל גְּזֵלַת דָּבָר הַנֶּחְמָד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מיכה ב ב) ״וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ״. וּכְתִיב (יהושע ז כא) ״וָאֶחְמְדֵם וָאֶקָּחֵם״. וְהִסְכִּים הָרַמְבָּ״ם עַל יָדוֹ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר בְּ״לֹא תַחְמֹד״ עַד שֶׁיִּקַּח הַחֵפֶץ אֲשֶׁר חָמַד, אֲבָל הַתַּאֲוָה אֵינָהּ אֶלָּא בַּלֵּב בִּלְבַד. וְהִשְׁתַּדֵּל הָראב״ע לְבָאֵר שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּהֶרְגֵּל הָאָדָם לַעֲמוֹד עַל אַזְהָרַת הַחֶמְדָּה וְהַתַּאֲוָה אֲפִלּוּ בַּלֵּב, וְזֶה כְּשֶׁיַּרְגִּיל אָדָם עַצְמוֹ בְּמִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ. וּלְפִי דְּבָרָיו אָתֵי שַׁפִּיר מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״לֹא תִתְאַוֶּה״ דַּוְקָא בְּדִבְּרוֹת אַחֲרוֹנוֹת הַשַּׁיָּכִים לְיִשְׂרָאֵל לְבַד, כִּי הֵמָּה הֻרְגְּלוּ בְּמִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת בָּעֳנִי מִצְרַיִם, וְהָיָה בְּיָדָם לְקַבֵּל צִוּוּי זֶה לְקַיְּמוֹ. אֲבָל הָאֻמּוֹת שֶׁלֹּא הֻרְגְּלוּ בְּמִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת, אֵיךְ יְקַבְּלוּ מִצְוַת ״לֹא תִתְאַוֶּה״? כִּי דָּבָר זֶה אֵין בְּיַד הָאָדָם לְקַיְּמוֹ, כִּי אֵין לִבּוֹ מָסוּר בְּיָדוֹ, אֶלָּא הָרְשָׁעִים הֵם בִּרְשׁוּת לִבָּם. עַל כֵּן לֹא הִזְכִּיר כִּי אִם הַחֶמְדָּה שֶׁל גְּזֵלָה. וּמִזֶּה הַטַּעַם לֹא הִזְכִּיר בְּדִבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת ״שָׂדֵהוּ״, כִּי סְתָם קַרְקַע אֵינָהּ נִגְזֶלֶת וְתָמִיד בִּרְשׁוּת מָרָא קָיְמָא, אֲבָל בְּעִנְיַן הַתַּאֲוָה שֶׁבַּלֵּב הִזְכִּיר גַּם ״שָׂדֵהוּ״.

וּמַה שֶּהִזְהִיר בָּאַחֲרוֹנוֹת לְשׁוֹן חֶמְדָּה בְּאֵשֶׁת רֵעֶךָ וּלְשׁוֹן תַּאֲוָה בְּמָמוֹנוֹ, הַכֹּל לִרְבוּתָא, כִּי בְּמָמוֹנוֹ אָסַר אֲפִלּוּ הַתַּאֲוָה שֶׁבַּלֵּב, וְכָל שֶׁכֵּן חֶמְדָּה שֶׁל גְּזֵלָה, אֲבָל בְּאִשָּׁה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא כט.) הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה קָשִׁים מֵעֲבֵרָה, וּלְפִי זֶה נָקַט ״לֹא תַחְמֹד״ לִרְבוּתָא, וְכָל שֶׁכֵּן הִרְהוּר הַלֵּב. וְעִנְיַן חִמּוּד שֶׁל לְקִיחָה בְּאִשָּׁה, הַיְינוּ מִתּוֹךְ שֶׁהוּא חוֹמְדָהּ הוּא מְסַבֵּב סִבּוֹת וְגִלְגּוּלִים שֶׁבַּעְלָהּ יְגָרְשֶׁהָ וְהוּא יִקָּחֶהָ, וְזֶהוּ וַדַּאי אֵינוֹ רַע כָּל כָּךְ כְּמוֹ הַהִרְהוּר הַתְּמִידִי. בָּרִאשׁוֹנוֹת הִקְדִּים ״בַּיִת״ לְ״אִשָּׁה״, כִּי חֶמְדַת הַבַּיִת הַיְינוּ כְּדֵי לִקַּח אוֹתוֹ בִּגְזֵלָה, דְּהַיְינוּ לָאו שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשֶׂה. אֲבָל חֶמְדַת הָאִשָּׁה, אֵין הַפֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא יַחְמֹד לְגָזְלָהּ בְּעוֹדָהּ תַּחַת חֲבֵרוֹ, דְּאִם כֵּן הַיְינוּ ״לֹא תִנְאָף״, אֶלָּא שֶׁלֹּא יְסַבֵּב לַחֲבֵרוֹ לְגָרְשָׁהּ כְּדֵי שֶׁיִּקַּח אוֹתָהּ הוּא, וְזֶה אֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה כָּל כָּךְ. לְכָךְ אָמַר דֶּרֶךְ ״לֹא זוֹ אַף זוֹ״, לוֹמַר: לֹא זוֹ חֶמְדַת בַּיִת וָהוֹן לְגָזְלָם, פְּשִׁיטָא שֶׁאָסוּר, אֶלָּא אֲפִלּוּ חֶמְדַת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לָקַחַת אוֹתָהּ אַחַר שֶׁיְּגָרְשֶׁהָ, גַּם זֶה אָסוּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה כָּל כָּךְ. אֲבָל בָּאַחֲרוֹנוֹת שֶׁנָּקַט ״לֹא תִתְאַוֶּה״ לִרְבוּתָא, שֶׁבְּמָמוֹן אָסוּר אֲפִלּוּ תַּאֲוָה שֶׁבַּלֵּב, וּבְאִשָּׁה הִזְכִּיר ״לֹא תַחְמֹד״, אֵין כָּאן ״לֹא זוֹ אַף זוֹ״, כִּי הַחֶמְדָּה וְהַתַּאֲוָה שְׁנֵי עִנְיָנִים וּשְׁקוּלִים הֵמָּה.

וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּדִבְּרוֹת אַחֲרוֹנוֹת ״לֹא תִרְצָח וְלֹא תִנְאָף״. וָי״ו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן לֶאֱסוֹר לְיִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ נִאוּף בַּיָּד לְהוֹצִיא זֶרַע לְבַטָּלָה, כִּי נִאוּף זֶה יֵשׁ בּוֹ צַד רְצִיחָה וְהַיְינוּ דַּם זַרְעִיּוֹתָיו, וְכִדְמַסִּיק בְּמַסֶּכֶת נִדָּה (יג:) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב (ישעיה א טו) ״יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ״? אֵלּוּ הַמְנָאֲפִים בַּיָּד. וְכֵן דָּרְשׁוּ עַל זֶה פָּסוּק ״שֹׁחֲטֵי הַיְלָדִים בַּנְּחָלִים״ (ישעיה נז ה), אַף עַל פִּי שֶׁדָּרְשׁוּ (נִדָּה יג.) שֶׁאַל תִּקְרֵי ״שֹׁחֲטֵי״ אֶלָּא ״סֹחֲטֵי״, מִכָּל מָקוֹם קְרֵי בֵּיהּ נָמֵי ״שֹׁחֲטֵי״ מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר ״יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ״. וְזוֹ אַזְהָרָה לְיִשְׂרָאֵל דַּוְקָא, כִּי קְדוֹשִׁים הֵמָּה מִימוֹת אֲבוֹתֵיהֶם וְיוּכְלוּ לַעֲמוֹד בָּזֶה, אֲבָל דִּבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ גַּם לָאֻמּוֹת לֹא רָצָה לְהַחְמִיר עֲלֵיהֶם כָּל כָּךְ, כִּי אוּלַי לֹא יוּכְלוּ לַעֲמוֹד בָּזֶה.

וְלֹא תִּגְנֹב. רָמַז בְּוָא״ו הָעִטּוּף שֶׁלֹּא זוֹ נִיאוּף שֶׁל אֵשֶׁת אִישׁ, אֶלָּא אֲפִלּוּ נִיאוּף עִם הַפְּנוּיָה אָסוּר, כִּי הוּא נִקְרָא מַיִם גְּנוּבִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ט, יז) ״מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ״, וּפָסוּק זֶה מְדַבֵּר בְּנִיאוּף פְּנוּיָה.

וְלֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא. וָי״ו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן לוֹמַר, שֶׁלֹּא זוֹ גְּנֵבַת נְפָשׁוֹת אוֹ מָמוֹן שֶׁאָסוּר, אֶלָּא אֲפִלּוּ גְּנֵבַת דַּעַת אָסוּר, שֶׁלֹּא יַרְבֶּה אֵלָיו בְּתִקְרוֹבֶת מִנְחָה וְיוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְזֶה בִּכְלַל דִּבּוּר שָׁוְא וּבָטֵל וּבְחִנָּם, וְהוּא בִּכְלַל ״לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא״.

וְלֹא תַחְמֹד. וָי״ו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן, כִּי כָל גּוֹנֵב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת דַּרְכּוֹ לְהַחֲנִיף לוֹ מִצַּד שֶׁחוֹמֵד אֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ וּמְצַפֶּה לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ אֵיזוֹ הֲנָאָה בַּעֲבוּר זֶה, וְאִם לֹא יַחְמֹד לָמָּה יַחֲנִיף לוֹ בְּחִנָּם. וְכָל אֵלּוּ הַרְחָקוֹת יְתֵרוֹת שֶׁאֵין הָאֻמּוֹת הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמוֹד בָּהֶם, עַל כֵּן לֹא רָצָה ה׳ לְהַחְמִיר עֲלֵיהֶם כָּל כָּךְ וְכוּלֵּי הָאי, וְאוּלַי יִשְׁמְעוּ. וְכַאֲשֶׁר לֹא רָצוּ הָאֻמּוֹת לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם כְּלוּם אֲפִילוּ הַקַּלּוֹת, חָזַר וַאֲמָרָם לְיִשְׂרָאֵל עִם כָּל הַחֻמְרוֹת הַלָּלוּ, כִּי יָדַע בָּהֶם שֶׁחָמְרָם זַךְ וְנָקִי וִיכוֹלִין לַעֲמוֹד בָּהֶם. וּבְזֶה הוּתְּרוּ כָּל הַסְּפֵקוֹת וְהַשִּׁנּוּיִים.

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לְאֵיזֶה עִנְיָן יְצַו ה׳ לַעֲבֹד בְּשֵׁשֶׁת יָמִים. גַּם מַה הִיא כַּוָּנָתוֹ בְּאָמְרוֹ וְעָשִׂיתָ וְגוֹ׳. וְנִרְאֶה כִּי יְכַוֵּן עַל דֶּרֶךְ מַאֲמַר הַכָּתוּב בְּפָרָשַׁת בְּהַר סִינַי (ויקרא כה:כ) ״וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית וְגוֹ׳ וְצִוִּיתִי״ וְגוֹ׳, וְהֵם הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים כָּאן לְפִי מַה שֶׁקָּדַם לוֹמַר ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ״ שֶׁאֵין בּוֹ דִּבְרֵי חוֹל, אִם כֵּן הָעוֹשֶׂה וְאוֹכֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, מַה יֹאכַל בַּיּוֹם הַמְּקֻדָּשׁ, לָזֶה אָמַר שֵׁשֶׁת יָמִים לְבַד תַּעֲבֹד וּבָהֶם תַּעֲשֶׂה כָל מְלַאכְתֶּךָ, פֵּרוּשׁ, הַצְּרִיכָה לְךָ לְשִׁשִּׁי וְלִשְׁבִיעִי, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (שם) ״וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ״ וְגוֹ׳, כִּי מַבְטִיחַ ה׳ לְשׁוֹמְרֵי מִצְווֹתָיו.

עוֹד יִרְצֶה לְצַוּוֹת לְבַל יַחְשׁוֹב בִּמְלֶאכֶת חוֹל בְּשַׁבָּת, וְהוּא אָמְרוֹ שֵׁשֶׁת יָמִים וְגוֹ׳, וְיִהְיֶה בְּעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ עָשִׂיתָ כְּבָר כָּל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיֵּשׁ לְךָ לַעֲשׂוֹת, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא): שְׁבוֹת כְּאִלּוּ מְלַאכְתְּךָ עֲשׂוּיָה, שֶׁזּוּלַת זֶה יַחְשׁוֹב מַחֲשָׁבוֹת לְכוֹנֵן מְלַאכְתּוֹ וַאֲשֶׁר יֶחְסַר מֵהַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹתָהּ בַּחוֹל, וְצֵא וּלְמַד מִמַּעֲשֵׂה הֶחָסִיד (שבת קנ:) שֶׁקָּנַס עַצְמוֹ עַל אֲשֶׁר חָשַׁב לִגְדּוֹר גָּדֵר נִפְרָץ בְּשַׁבָּת לְבַל יִבְנֵהוּ עוֹד וְכוּ׳: