שְׁמוֹת כ׳ · ט״ז

וַאֲמָרוּ לְמשֶׁה מַלֵל אַתְּ עִמָנָא וּנְקַבֵּל וְלָא יִתְמַלֵל עִמָנָא מִן קֳדָם יְיָ דִילְּמָא נְמוּת:

ויאמרו. הכהנים וראשי המטות שהיו קרובים אליו הם דברו עמו, אחר שנשלמו עשרת הדברים כי כל כך היו יריאים, כי פחדו שהשם ידבר עוד עמהם וימותו, ובעבור זה אמר משה להם "אל תיראו":

ויאמרו אל משה - לאחר ששמעו עשרת הדברים.

דבר עתה עמנו - ואלמלא שאמרו כך, יש לומר שהיה אומר להם הקב"ה כל המצות מפיו.

דבר אתה עמנו ונשמעה נתייראו מן הקולות והברקים.

דַּבֵּר וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, וְאִם לְצַד כִּי כְּשֶׁיְּדַבֵּר ה׳ עִמָּנוּ נְקַבֵּל גְּזֵרוֹתָיו, מֵעַתָּה הֲרֵי אָנוּ מְקַבְּלִין מִמְּךָ, וְאִם כֵּן אֵין צוֹרֶךְ בַּדָּבָר, וְלָמָּה נִסְתַּכֵּן? וְהוּא אָמְרוֹ פֶּן נָמוּת. עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה, פֵּרוּשׁ, יִהְיֶה כֹּחַ בָּנוּ לִשְׁמוֹעַ, אֲבָל אִם יְדַבֵּר ה׳ עִמָּנוּ - פֶּן נָמוּת וְלֹא נִשְׁמַע: