וַתֹּ֧אמֶר לָ֣הּ בַּת־פַּרְעֹ֗ה הֵילִ֜יכִי אֶת־הַיֶּ֤לֶד הַזֶּה֙ וְהֵינִקִ֣הוּ לִ֔י וַאֲנִ֖י אֶתֵּ֣ן אֶת־שְׂכָרֵ֑ךְ וַתִּקַּ֧ח הָאִשָּׁ֛ה הַיֶּ֖לֶד וַתְּנִיקֵֽהוּ׃

היליכי. נִתְנַבְּאָה וְלֹא יָדְעָה מַה נִּתְנַבְּאָה - הֵי שֶׁלִּיכִי:

וַאֲמֶרֶת לַהּ בַּת פַּרְעֹה אוֹבִילִי יָת רַבְיָא הָדֵין וְאוֹנְקִיהִי לִי וַאֲנָא אֶתֵּן יָת אַגְרָךְ וּנְסֵיבַת אִתְּתָא יָת רַבְיָא וְאוֹנִקְתֵּהּ:

היליכי. כמו היניקי כי שנים שרשים הם, ילך, גם הלך, והטעם אחד, כי אין הה"א מאותיות המשך על כן ה"א אחרת כמוה ועוד כי האל"ף גם היו"ד הוי"ו ימצאו בתוך המלה, פעם נכתבים, ופעם נחים נמצאים במבטא לא במכתב, ופעם נעדרים והה"א לעולם באמצע היא נראית ומלת בלטיהם (למטה ז כב) איננה כמו בלהטיהם (שם שם יא) כאשר אפרש:

ותאמר. אמר הגאון כי היליכי הם שתי מלות ולא דבר נכונה, רק היא מלה אחת על משקל והיניקהו לי, כמו שאמרתי, והוא מהבנין הכבד הנוסף, גם אמר שהוא כמו "הא לך", והנה הא, כמו וגם אני הא (יחז' טז מג), ואנחנו לא מצאנו בכל המקרא לנקבה ליכי כ"א לך רק היא מלה אחת:

ותניקהו. מעלומי העי"ן מן הפעלים השניים הנראים, והנה בפ' אחד שנים שרשים והטעם אחד, וככה היטיבי נגן (ישעי' כג טז) צווי, כמו הליכי, אך הטיבו כל אשר דברו (דבר' ה כד) כמו "והם הביאו אליו" (שמות לו ג) מעלומי העי"ן:

ותניקהו - אין צריך לומר שהוא שתי אותיות כמו. בא. שב. קם. שיאמר בלשון מפעיל ותשיבהו ותביאהו ותקימהו. אלא מגזרת ינק הוא. ולקצר את התיבה הוא אומר: ותניקהו במקום ותיניקהו.

היליכי י״‎מ לשון הולכה על משקל הטיבי הניקי.

והניקיהו לי הקו״‎ף בחיריק.