שְׁמוֹת ב׳ · כ״ה

וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֖דַע אֱלֹהִֽים׃ {ס}

במילים פשוטות

אלוהים רואה את בני ישראל ויודע. רש״י מבאר ש״וידע אלהים״ פירושו שנתן עליהם לב ולא העלים עיניו. אבן עזרא מבאר ש״וירא״ מוסב על החמס שעשו המצרים בגלוי, ו״וידע״ על העשוי בסתר. אונקלוס מתרגם שגלוי לפני ה׳ שעבוד בני ישראל ואמר במאמרו לפדותם. הפסוק חותם את הפרק בהבעת ההשגחה האלוהית המלאה על מצב ישראל: ה׳ רואה את הדיכוי הגלוי ויודע גם את הסבל הסמוי, ונותן דעתו על העם. בכך נסללת הדרך לגאולה, שתחל בגילוי ה׳ אל משה בסנה בפרק הבא ובשליחותו להוציא את ישראל ממצרים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וידע אלהים. נָתַן עֲלֵיהֶם לֵב וְלֹא הֶעֱלִים עֵינָיו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּגְלִי קְדָם יְיָ שִׁעְבּוּדָא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַר בְּמֵימְרֵהּ לְמִפְרַקְהוֹן יְיָ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וירא. החמס שהיו המצרים עושים בגלוי:

וידע. העשוי בסתר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. הִשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם וְלֹא הִסְתִּיר עוֹד פָּנָיו מֵהֶם, כְּעִנְיַן "כִּי רָאִיתִי אֶת עַמִּי, כִּי בָאָה צַעֲקָתוֹ אֵלָי" (שמואל א ט:טז), כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד אַחַר כָּךְ בְּאָמְרוֹ "רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם" (שמות ג:ז).

וַיֵּדַע אֱלֹהִים. יָדַע נִגְעֵי לְבָבָם וְשֶׁהָיְתָה תְּפִלָּתָם וְצַעֲקָתָם בְּכָל לֵב, כְּמוֹ שֶׁסִּפֵּר אַחַר כָּךְ בְּאָמְרוֹ (שמות ג:ז) "כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו", עַל הֵפֶךְ (תהלים עח:לו-לז) "וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ".

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

וירא אלוקים את בנ״‎י נתן לב להסתכל בצרת שעבודם דוגמא ראה אתה אומר אלי וראיתי את הדם.

וידע אלוקים לשון ״‎ידע תדע פני צאנך״‎ (משלי כז,כג),הכין לבו ורחמיו לדעת צרתם. ד״‎א וירא אלקים את בנ״‎י מה שהיו עושים להם בגלוי. וידע אלקים. מה שהיו עושים להם בסתר. וכן אמרו רבותינו ״‎וירא את ענינו״‎ - זו פרישות ד״‎א כמה שנאמר וידע אלקים שדבר זה לא ידע איש בחבירו רק הקב״‎ה שהנסתרות שלו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיַּרְא וְגוֹ׳ וַיֵּדַע וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, אַחַר שֶׁצָּעֲקוּ וְעָלְתָה צַעֲקָתָם זָכַר ה׳ בְּרִית הָאָבוֹת, וְזֶה הָיָה סִבָּה לִפְנוֹת לָהֶם וְלִרְאוֹת אוֹתָם, כִּי רְאִיַּת ה׳ בַּמִּצְטַעֵר תּוֹעִיל לַהֲסָרַת הַצַּעַר, כִּי הוּא רַחְמָן מָלֵא רַחֲמִים וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו, וְהוּא אָמְרוֹ ״וַיֵּדַע״ וְגוֹ׳ בְּלַעַ״ז אפיאד״ו. וְתִמְצָא כִּי בְּעֵת כַּעֲסוֹ יַסְתִּיר פָּנָיו, וְהוּא אָמְרוֹ (דברים לא:יח) ״וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר״ וְגוֹ׳. עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ וַיֵּדַע דְּבָרִים נִסְתָּרִים שֶׁהֵרֵעוּ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל