שְׁמוֹת י״ט · כ״ד

וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו יְהֹוָה֙ לֶךְ־רֵ֔ד וְעָלִ֥יתָ אַתָּ֖ה וְאַהֲרֹ֣ן עִמָּ֑ךְ וְהַכֹּהֲנִ֣ים וְהָעָ֗ם אַל־יֶֽהֶרְס֛וּ לַעֲלֹ֥ת אֶל־יְהֹוָ֖ה פֶּן־יִפְרׇץ־בָּֽם׃

במילים פשוטות

ה׳ אומר למשה ״לך רד, ועלית אתה ואהרן עמך, והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה׳ פן יפרוץ בם״. רש״י מבאר ״לך רד״ - והעד בהם שנית, שמזרזים את האדם קודם מעשה וחוזרים ומזרזים אותו בשעת מעשה, ו״ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים״ - יכול אף הם עמך, תלמוד לומר ״ועלית אתה״, אמור מעתה: אתה מחיצה לעצמך ואהרן מחיצה לעצמו. אבן עזרא מבאר ״ועלית אתה ואהרן עמך״ - למעלה מעט מהגבול שלא ירחק מישראל. ה׳ מורה למשה לרדת ולהזהיר שוב, ולעלות עם אהרן בלבד, ואף להם נקבעות דרגות שונות. האזהרה הכפולה מלמדת על חשיבות שמירת הגבול, ועל המדרג הברור של הקִרבה אל ה׳ במעמד הקדוש.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

לך רד. וְהָעֵד בָּהֶם שֵׁנִית, שֶׁמְּזָרְזִין אֶת הָאָדָם קֹדֶם מַעֲשֶׂה וְחוֹזְרִין וּמְזָרְזִין אוֹתוֹ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה (מכילתא):

ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים. יָכוֹל אַף הֵם עִמְּךָ, תַּ"לֹ וְעָלִיתָ אַתָּה, אֱמֹר מֵעַתָּה, אַתָּה מְחִצָּה לְעַצְמְךָ, וְאַהֲרֹן מְחִצָּה לְעַצְמוֹ, וְהַכֹּהֲנִים מְחִצָּה לְעַצְמָם - מֹשֶׁה נִגַּשׁ יוֹתֵר מֵאַהֲרֹן, וְאַהֲרֹן יוֹתֵר מִן הַכֹּהֲנִים, וְהָעָם כָּל עִקָּר אַל יֶהֶרְסוּ אֶת מַצָּבָם לַעֲלוֹת אֶל ה' (שם):

פן יפרץ בם. אַעַ"פִּ שֶׁהוּא נָקוּד חֲטַף קָמָץ אֵינוֹ זָז מִגְּזֵרָתוֹ, כָּךְ דֶּרֶךְ כָּל תֵּבָה שֶׁנְּקֻדָּתָהּ מְלָאפוּם, כְּשֶׁהִיא סְמוּכָה בָאָה בְּמַקָּף, מִשְׁתַּנֶּה הַנִּקּוּד לַחֲטַף קָמָץ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר לֵהּ יְיָ אִזֵיל חוּת וְתִסַק אַתְּ וְאַהֲרֹן עִמָךְ וְכָהֲנַיָא וְעַמָא לָא יְפַגְרוּן לְמִסַק לִקֳדָם יְיָ דִילְמָא יִקְטוֹל בְּהוֹן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויאמר, ועלית אתה ואהרן עמך. למעלה מעט מהגבול שלא ירחק מישראל כי עתידים הם לומר לך ככלות השם לדבר עשרת הדברים דבר אתה עמנו ונשמעה (למטה כ טז), והנני משיב לו על שאלתו כי לא אמר לו שיזהירם שלא יראו אותו אך שלא יעברו הגבול, כי הם צריכים שיזהירם הוא בשעת מעשה שישמעו ושישמרו נפשם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

לֶךְ רֵד. עַתָּה בִּהְיוֹתִי מְדַבֵּר הָיָה עִמָּהֶם לְמַטָּה מִן הָהָר.

וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן. אַחַר תַּשְׁלוּם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת וּפָרָשַׁת מִשְׁפָּטִים, כְּאָמְרוֹ (שמות כד:א) "וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן וְכוּ'".

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ויאמר אליו ה׳‎ לך רד וא״‎ת שלש אזהרות למה אלא הוא אמר לא יוכל העם לעלות, לעיל קאי דאמר פן יהרסו לראות כלומר לא יוכלו לעלות שהרי מוזהרים הם ועומדים כדכתיב לעיל השמרו לכם עלות בהר, ושולטים הם ברגליהם, אבל על זה שאמרת פן יהרסו לראות, אינן שולטים בעיניהם ויהא להם פתחון פה לומר רצוננו לראות את מלכנו, אמר לו יפה אמרת לך רד וגו׳‎ כלומר אין אני מענישם רק על העליה היינו דכתיב אל יהרסו לעלת.

ואהרן עמך תוך הגבול ממש שהרי אתה עתיד לפרש להם מלא יהיה לך ואילך. ד״‎א לך רד שלא יאמרו הכהנים והעם, הרי אהרן בכלל כל האזהרות כשאר העם, עכשיו כשיראו אתה ואהרן עולים יאמרו שמותר לעלות בהר, לכך רד ואמור להם שלא נתן רשות רק לך ולאהרן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

רֵד וְעָלִיתָ וְגוֹ׳ עִמָּךְ. כָּפַל לוֹמַר לֶךְ רֵד, אַחַת לְגוּפָהּ וְאַחַת לוֹמַר לוֹ לְשׁוֹן יְרִידָה. וְאוּלַי שֶׁהַיְּרִידָה הִיא כִּי מִקּוֹדֶם לֹא הָיָה לְמֹשֶׁה מָקוֹם מוּגְבָּל בָּהָר וְהָיָה עוֹלֶה לְרֹאשׁ הָהָר, וּכְשֶׁסֵּרֵב אָמַר לוֹ רֵד וְעָלִיתָ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ כְּשֵׁם שֶׁאַהֲרֹן יֵשׁ לוֹ גְּבוּל גַּם אַתָּה יֵשׁ לְךָ גְּבוּל, וְהוּא אָמְרוֹ ״עִמָּךְ״, הֲרֵי הִשְׁוָה הָאַחִים בִּבְחִינַת הַגְּבוּל.

מקור: ספריא · נחלת הכלל