וַיֵּ֧רֶד מֹשֶׁ֛ה מִן־הָהָ֖ר אֶל־הָעָ֑ם וַיְקַדֵּשׁ֙ אֶת־הָעָ֔ם וַֽיְכַבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם׃

משה יורד מן ההר אל העם, מקדש את העם, והם מכבסים שמלותם. רש״י מבאר ״מן ההר אל העם״ - מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו אלא מן ההר אל העם, כלומר מיד פנה אל צורכי העם ולא התעכב בענייניו. אבן עזרא מבאר ״וירד ויקדש״ - כאשר פירשתי קודם, שהקידוש הוא הכנת העם ורחיצתו, כפי שמעיד ״ויכבסו שמלותם״. משה מבצע את ציווי ה׳ ומכין את העם למעמד: מקדשם ומורה להם לכבס בגדיהם. מסירותו של משה בולטת - הוא אינו מתעכב לענייניו הפרטיים אלא ניגש מיד למשימה. כך מתקדם תהליך ההכנה של העם לקראת היום השלישי, מתוך דבקות מלאה של משה בשליחותו להביא את העם אל מעמד קבלת התורה.