שְׁמוֹת י״ח · כ״ג

וצוך אלהים ויכלת עמד. הִמָּלֵךְ בַּגְּבוּרָה, אִם מְצַוֶּה אוֹתְךָ לַעֲשׂוֹת כֵּן, תּוּכַל עֲמֹד, וְאִם יְעַכֵּב עַל יָדְךָ לֹא תוּכַל לַעֲמֹד (מכילתא):

וגם כל העם הזה. אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים זְקֵנִים הַנִּלְוִים עַתָּה עִמְּךָ (שם):

אִם יָת פִּתְגָמָא הָדֵין תַּעְבֵּד וִיפַקְדִנָךְ יְיָ וְתִכּוֹל לְמֵיקָם וְאַף כָּל עַמָא הָדֵין עַל אַתְרֵהּ יְהַךְ בִּשְׁלָם:

וי"ו ויכלת. כפ"א רפה בלשון ישמעאל אם תעשה את הדבר הזה, ויתן לך השם רשות לעשותו אז תוכל לעמוד והנה מלת עמוד שם הפועל, כמו עמוד פתח האהל (שופ' ד כ) גם פשטה וערה וחגורה על חלצים (ישעי' לב יא):

וטעם וגם כל העם הזה, כי בעלי הריב שהיו נצבים לפניו, יש מהם שלא יוכל לדבר אליך לשפטם והנה בשובם לאהליהם תתחזק המריבה ביניהם, רק עתה יבא כל אחד על מקומו שהוא אהלו בשלום:

וצוך אלהים - כשיצוך אלוה לשפטם.

ויכלת עמוד - ע"י מסייעך.

וגם כל העם הזה - הנצב עליך מן הבקר ועד הערב יבא מהרה איש איש אל ביתו בשלום.

עַל מְקוֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם. אַחַר שֶׁיִּתְבָּרֵר הַדִּין בְּכָל כָּךְ בָּתֵּי דִינִין, יֵדַע כָּל בַּעַל דִּין שֶׁפְּסַק הַדִּין הָיָה אֲמִתִּי וְלֹא יוֹסִיף לָרִיב, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "דַּאֲזִיל מִבֵּי דַיָּין דִּינָא שְׁקִיל גְּלִימֵיהּ, לִיזִיל וְלִזְמַר בְּאַרְחָא":

על מקומו ביתו ואהלו.

יבא בשלום שלא יצטרכו לבא עדיך כי שכניהם יהיו להם דיינים.

אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים. וַדַּאי מֹשֶׁה לֹא יַעֲשֶׂה דָּבָר זֶה עַד אַחַר שֶׁיְּצַוֶּה לוֹ ה׳, וְצָרִיךְ הוּא לְהִמָּלֵךְ בַּגְּבוּרָה תְּחִלָּה, וְאִם כֵּן הָיָה לוֹ לַהֲפֹךְ הַסֵּדֶר וְלוֹמַר ״וְצִוְּךָ אֱלֹהִים״ קֹדֶם ״אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה״. וְנִרְאֶה שֶׁקָּאֵי עַל מַה שֶּׁכָּתוּב ״וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרוֹת״ וְגוֹ׳ (שמות יח, כ), וְאַחַר כָּךְ ״וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם״ וְגוֹ׳ (שמות יח, כא). כִּי צָרִיךְ אַתָּה לְלַמְּדָם תְּחִלָּה מִשְׁפְּטֵי ה׳, כִּי לָאו כָּל כְּמִנֵּיהּ לְמַנּוֹת דַּיָּין דְּלָא גְּמִיר וְלָא סְבִיר. וְעַל זֶה אָמַר ״אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה״ לְלַמְּדָם תְּחִלָּה חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְתוֹרוֹתָיו, אָז ״וְצִוְּךָ אֱלֹהִים״ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיַּסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יָדְךָ, אֲבָל קֹדֶם זֶה וַדַּאי לֹא יַסְכִּים.

וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְכָל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם״. נִרְאֶה שֶׁחָסֵר כָּאן תֵּבַת ״אִיש״, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״אִיש עַל מְקוֹמוֹ״ וְגוֹ׳, וּפֵרוּשׁוֹ שֶׁכָּל אִיש פְּרָטִי יֵשֵׁב בְּשָׁלוֹם תַּחַת גַּפְנוֹ וּתְאֵנָתוֹ, כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה וְשָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל. וּמִדְּלָא קָאָמַר ״אִיש״ שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁמְּדַבֵּר בְּמָקוֹם כְּלָלִי הַמְיוּחָד לְכָל הָעָם בִּכְלָל כְּאֶחָד, וְאֵין זֶה כִּי אִם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים טז כ) ״צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ״. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: ״כְּדַאי הוּא מִנּוּי הַדַּיָּנִים הַכְּשֵׁרִים לְהַחֲיוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל וּלְהוֹשִׁיבָן עַל אַדְמָתָם״. לְכָךְ לֹא נֶאֱמַר כָּאן ״יֵשֵׁב בְּשָׁלוֹם״ אֶלָּא ״יָבֹא בְשָׁלוֹם״, לוֹמַר שֶׁבִּזְכוּת מִנּוּי דַּיָּנִים כְּשֵׁרִים יָבֹא כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקוֹמוֹ הַמְיוּחָד לְכָל הָעָם, וְהוּא אַדְמַת יִשְׂרָאֵל. לְשָׁם יָבֹא כָל הָעָם בְּשָׁלוֹם שָׁמָּה, שֶׁהֲרֵי עֲדַיִן לֹא בָּאוּ שָׁמָּה. וְהוֹרָה שֶׁהֶחָמָס מְקַלְקֵל הָאָרֶץ, וְדוֹר הַמַּבּוּל יוֹכִיחַ. וְגָלוּ בַּעֲבוּר הֶעְדֵּר הַמִּשְׁפָּט, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו א כג) ״יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ״ וְגוֹ׳. וְלֶעָתִיד ״צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה״ (ישעיהו א כז). וְאָמַר עַל מֹשֶׁה ״וְיָכָלְתָּ עֲמֹד״ כָּאן, ״וְגַם כָּל הָעָם עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם״. הוֹצִיא אֶת מֹשֶׁה מִן הַכְּלָל, כִּי כְּבָר נִגְזַר עָלָיו בַּפָּסוּק ״עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה״ וְגוֹ׳ (שמות ו א), שֶׁמֹּשֶׁה לֹא יָבֹא שָׁמָּה עַל כָּל פָּנִים.

אִם אֶת הַדָּבָר וְגוֹ׳ וְצִוְּךָ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת אָמְרוֹ וְצִוְּךָ, אִם לְהִמָּלֵךְ בַּגְּבוּרָה הוּא אוֹמֵר, כְּבָר אָמַר לוֹ כֵּן פַּעַם אַחַת, דִּכְתִיב (שמות יח:יט) ״אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ״, וּמַה צֹרֶךְ בְּכֶפֶל הַדְּבָרִים. וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר לוֹ תְּשׁוּבָה עַל מַה שֶׁיִּטְעוֹן כִּי סוֹף כָּל סוֹף הוּא מוֹנֵעַ מֵעַצְמוֹ הַמִּצְווֹת, וְאֵין מִמִּדַּת הַצַּדִּיקִים לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם הַמִּצְווֹת, הֲגַם כִּי יִיעַף וְכִי יִגַע, כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד (איוב ה:ז) בַּעֲמָלָהּ שֶׁל מִצְוָה. לָזֶה אָמַר אֵלָיו וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ כִּי הִנֵּה יָדוּעַ הוּא עֹצֶם הַכֹּחַ אֲשֶׁר יִצְטָרֵךְ לְאִישׁ נָבִיא, וְצֵא וּלְמַד מִמַּאַמְרֵי דָנִיֵּאל (דניאל י:ז) בְּדַבֵּר אֵלָיו מַלְאָךְ, וּמִזֶּה תַּשְׂכִּיל לְדִבְּרוֹת אֵל. וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדרים לח,א) אֵין נְבוּאָה שׁוֹרָה אֶלָּא עַל גִּבּוֹר. וְהֵן אֱמֶת כִּי מֹשֶׁה זִכֵּךְ גּוּפוֹ וְלֹא יֶאֱרַע לוֹ הַתַּשּׁוּת כֹּחַ, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים לֹא יָכוֹל לְהִתְאַזֵּר כָּל כָּךְ כְּשֶׁיִּהְיֶה חַלָּשׁ בְּטִבְעוֹ. וְלָזֶה אָמַר אֵלָיו כִּי יוֹתֵר בְּמִצְוָה זוֹ שֶׁיְּכוֹלָה לְהִתְקַיֵּם עַל יְדֵי אֲחֵרִים כְּדֵי שֶׁיְּקַיֵּם מִצְוַת הַנְּבוּאָה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְקַיֵּם עַל יְדֵי זוּלָתוֹ. וְהוּא אָמְרוֹ אִם אֶת וְגוֹ׳ וְצִוְּךָ אֱלֹהִים, פֵּרוּשׁ כַּאֲשֶׁר יְצַוְּךָ אֱלֹהִים הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר הוּא מְצַוְּךָ בְּהוֹדָעַת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה תּוּכַל עֲמֹד בָּהֶם, פֵּרוּשׁ יִהְיֶה בְּךָ כֹּחַ לַעֲמֹד בָּהֶם. וְאוּלַי כִּי דִקְדֵּק לוֹמַר לְשׁוֹן עֲמִידָה לוֹמַר כִּי יִהְיֶה בּוֹ כֹּחַ לְקַבֵּל הַנְּבוּאָה מְעֻמָּד, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר ח״א קעא,א) כִּי שְׁאָר הַנְּבִיאִים הָיוּ נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם מַה שֶׁאֵין כֵּן מֹשֶׁה דִּכְתִיב ״וְנִצַּבְתָּ שָׁם״ וְגוֹ׳ (שמות לד:ב), ״פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי״ (דברים ה:כח). וְלָזֶה אִם לֹא יָקֵל מֵעָלָיו זֶה יִהְיֶה לוֹ סִבָּה שֶׁיִּגְרַע מִצַּדִּיק עֵינוֹ חָס וְשָׁלוֹם וְלֹא יוּכַל עֲמֹד.