וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־יָד֙ עַל־כֵּ֣ס יָ֔הּ מִלְחָמָ֥ה לַיהֹוָ֖ה בַּֽעֲמָלֵ֑ק מִדֹּ֖ר דֹּֽר׃ {פ}

ויאמר. מֹשֶׁה:

כי יד על כס יה. יָדוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה הוּרְמָה לִשָּׁבַע בְּכִסְאוֹ לִהְיוֹת לוֹ מִלְחָמָה וְאֵיבָה בַעֲמָלֵק עוֹלָמִית, וּמַהוּ כֵּס וְלֹא נֶאֱמַר כִּסֵּא? וְאַף הַשֵּׁם נֶחֱלַק לְחֶצְיוֹ? נִשְׁבַּע הַקָּבָּ"ה שֶׁאֵין שְׁמוֹ שָׁלֵם וְאֵין כִּסְאוֹ שָׁלֵם עַד שֶׁיִּמָּחֶה שְׁמוֹ שֶׁל עֲמָלֵק כֻּלּוֹ, וּכְשֶׁיִּמָּחֶה שְׁמוֹ יִהְיֶה הַשֵּׁם שָׁלֵם וְהַכִּסֵּא שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר "הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח" (תהלים ט'), זֶהוּ עֲמָלֵק שֶׁכָּתוּב בּוֹ "וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח" (עמוס א'), "וְעָרִים נָתַשְׁתָּ אָבַד זִכְרָם הֵמָּה" (תהלים שם), מַהוּ אוֹמֵר אַחֲרָיו? "וַה' לְעוֹלָם יֵשֵׁב" - הֲרֵי הַשֵּׁם שָׁלֵם, "כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ" - הֲרֵי כִּסְּאוֹ שָׁלֵם:

וַאֲמַר בִּשְׁבוּעָה אֲמִירָא דָא מִן קֳדָם דְחֵילָא דִשְׁכִנְתֵּהּ עַל כָּרְסֵהּ יְקָרֵהּ דְעָתִיד דְאִתָּגַח קְרָבָא קֳדָם יְיָ בִּדְבֵית עֲמָּ לֵק לְשֵׁצָיוּתְהוֹן מִדָרֵי עָלְמָא:

כי יד. כמו כי אשא אל שמים ידי (דבר' לב מ) והטעם כי השם שם ידו על כסאו וזאת היא שבועה, ור' ישועה אמר, כי יד חזקה תהיה ליושב בראשונה על כסא ישראל כאשר נאמר בשלמה על כסא ה' (דה"א כט כג) והטעם על שאול:

ויאמר כי יד על כס יה וגו' - לכך אני קורא שם המזבח ה' נסי. דוגמת שם אדם ששמו אליעזר או עמנו אל, שהרי הרים הקב"ה את ידו על כסאו וישבע כי מלחמה לו בעמלק מדר דר, דוגמת: כי אשא אל שמים ידי. זהו עיקר פשוטו. ויש מפרשים: כשתהיה ידי וחוזק על כסא יה שזהו כסא מלכי ישראל, אז תהיה מלחמה בעמלק. ואין נראה כלל בעיני שכי תהיה יד היה לו לומר, אבל למעלה הוא מוסב כמו שפירשתי ופירושו שהרי יד על כס יה.

וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ. אָמַר טַעַם תְּפִלָּתִי זֶה הוּא, מִפְּנֵי שֶׁהָאֵל יִתְבָּרַךְ נִשְׁבַּע שֶׁתִּהְיֶה לוֹ מִלְחָמָה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר, וְחַיָּבִים אָנוּ לְהִלָּחֵם מִלְחַמְתּוֹ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כְּאָמְרָם: "שָׁלֹשׁ מִצְווֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ, לְהַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ וּלְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, וְלִבְנוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ" (סנהדרין כ:), וְלָכֵן הִתְפַּלַּלְתִּי שֶׁיִּהְיֶה הוּא נִסִּי וְרוֹמְמוּתִי עַל הָאוֹיֵב.

כי יד על כס יה כשיהיה כח ביד ישראל להעמיד להם מלך שישב על כסא הקב״‎ה, דוגמא וישב שלמה על כסא ה׳‎ למלך אז תהיה מלחמה לה׳‎ בעמלק.

יד לשון כח וממשלה, כד״‎א בא שאול הכרמלה והנה מציב לו יד ואומר בלכתו להשיב ידו בנהר פרת. וכסא לשון מלכות כדכתיב ויגדל כסאו מכסאך. ד״‎א כי יד על כס יה ידו של עמלק על כסאו של הקב״‎ה זו ירושלים מלחמה לה׳‎ בעמלק עליו מוטלת המלחמה. ועל זה יסד הפייט נא זכור יום זבולך כששרף טיטוס ירושלים ולפיכך ישולם לו. כלומר עליך מוטל הדבר לעשותו, והיינו רמז כתיב מחה אמחה וכתיב תמחה אלא עד שלא פשט ידו בכס תמחה. משפשט ידו בכס אמחה, וזו היא ירושלים שלמעלה שנקראת כס דכתיב ביום ההוא יקראו לירושלים כסא ה'.שלימא סדרא דפרשת בשלח