שְׁמוֹת ט״ז · י״ד

וַתַּ֖עַל שִׁכְבַ֣ת הַטָּ֑ל וְהִנֵּ֞ה עַל־פְּנֵ֤י הַמִּדְבָּר֙ דַּ֣ק מְחֻסְפָּ֔ס דַּ֥ק כַּכְּפֹ֖ר עַל־הָאָֽרֶץ׃

במילים פשוטות

עולה שכבת הטל, והנה על פני המדבר דבר דק ומחוספס, דק כַּכְּפוֹר על הארץ. רש״י מבאר שכאשר החמה זורחת, עולה הטל שעל המן לקראת החמה כדרך שהטל עולה, ובכך נחשף המן שהיה מונח תחתיו. אבן עזרא מבאר ש״ותעל״ פירושו שנפסקה ונסתלקה שכבת הטל, שהרי הטל היה יורד תחילה כדי לטהר את הארץ, ובהסתלקו יורד המן ומתגלה. תיאור המן כדבר ״דק מחוספס״ ו״דק כַּכְּפוֹר״ מלמד על מראהו העדין והלבן, שהיה מכוסה בטל עד שנחשף, וכך זכו ישראל למזון פלאי היורד להם מן השמים מדי בוקר.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ותעל שכבת הטל וגו'. כְּשֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת, עוֹלֶה הַטַּל שֶׁעַל הַמָּן לִקְרַאת הַחַמָּה, כְּדֶרֶךְ טַל עוֹלֶה לִקְרַאת הַחַמָּה; אַף אִם תְּמַלֵּא שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה טַל וְתִסְתֹּם אֶת פִּיהָ וְתַנִּיחָהּ בַחַמָּה הִיא עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ בָּאֲוִיר. וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ, שֶׁהַטַּל עוֹלֶה מִן הָאָרֶץ בָּאֲוִיר, וְכַעֲלוֹת שִׁכְבַת הַטָּל נִתְגַלָּה הַמָּן וְרָאוּ והנה על פני המדבר וגו':

דק - דָּבָר דַּק:

מחספס. מְגֻלֶּה, וְאֵין דּוֹמֶה לוֹ בַּמִּקְרָא. וְיֵשׁ לוֹמַר מְחֻסְפָּס לְשׁוֹן חֲפִיסָה וּדְלוּסְקְמָא שֶׁבִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה, כְּשֶׁנִּתְגַּלָּה מִשִּׁכְבַת הַטָּל רָאוּ שֶׁהָיָה דָּבָר דַּק מְחֻסְפָּס בְּתוֹכוֹ בֵּין שְׁתֵּי שִׁכְבוֹת הַטָּל. וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "מְקַלַּף", לְשׁוֹן מַחְשֹׂף הַלָּבָן:

ככפר. כְּפוֹר יילי"דא בְלַעַז, דַּעֲדַק כְּגִיר, "כְּאַבְנֵי גִר" (ישעיהו כ"ז), וְהוּא מִין צֶבַע שָׁחֹר, כִּדְאָמְרִינַן גַּבֵּי כִּסּוּי הַדָּם "הַגִּיר וְהַזַּרְנִיךְ" (חולין פ"ח). "דַעְדַק כְּגִיר כִּגְלִידָא עַל אַרְעָא" - דַּק הָיָה כְּגִיר וְשׁוֹכֵב מֻגְלָד כְּקֶרַח עַל הָאָרֶץ, וְכֵן פֵּרוּשׁוֹ: דַּק כַּכְּפֹר - שָׁטוּחַ, קָלוּשׁ וּמְחֻבָּר כִּגְלִיד. דַּק טינב"ש בְּלַעַז, שֶׁהָיָה מַגְלִיד גֶּלֶד דַּק מִלְמַעְלָה; "וּכְגִיר" שֶׁתִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס תּוֹסֶפֶת הוּא עַל לְשׁוֹן הָעִבְרִית וְאֵין לוֹ תֵבָה בַּפָּסוּק:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּסְלֵיקַת נְחָתַת טַלָא וְהָא עַל אַפֵּי מַדְבְּרָא דַעְדַק מְקַלַף דַעְדַק כְּגִיר כִּגְלִידָא עַל אַרְעָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ותעל. הטעם שנפסקה כמו, אז חללת יצועי עלה (ברא' מט ד) כי הטעם מעת שחללת, יצועי נסתלק מעלי ונפסק וכמוהו "אֹמַר אלי אל תעלי בחצי ימי" (תה' קב כד) והטל היה יורד בתחלה לטהר הארץ ובהסתלק הטל יורד המן וכן כתוב, וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו (במד' יא ט):

דק מחוספס. כמו עגול ואין לו חבר, והאומר שהוא כמו מחשוף (ברא' ל לז) שהוא בשי"ן אינו נכון כי משפט הלשון שיכפלו הפ"א והעי"ן כמו יפיפית (תה' מה ג) או העי"ן והלמ"ד, כמו, ירקרק (ויקרא יג מט) או הלמ"ד לבדה כמו סגריר (משלי כז טו) רק העי"ן לבדו לא מצאנו כי אם בעלומי הה"א, כמו הגיגי (תה' ה ב) כי אחר שחסר הה"א נראה הגימ"ל כלמ"ד פעל, על כן כפלוהו רק באותיות נראות לא מצאנו העי"ן כפול:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ותעל שכב הטל - שהיה מצפה את המן ומכסהו ודרך טל לעלות.

מחספס - אין לו חבר ופתרונו [לפי] עניינו מפוזר.

ככפור - שקורין גרישל"א.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק. דָּבָר שֶׁהַגַּרְגִּיר שֶׁלּוֹ הָיָה דַּק, כַּאֲמָרוֹ (במדבר יא:ז) "כִּזְרַע גַּד הוּא".

דַּק כַּכְּפֹר. גַּם בְּהַנָּחָתוֹ הָיָה דַק, שֶׁלֹּא הָיָה מֻנָּח גַּרְגִּיר עַל גַּרְגִּיר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ותעל שכבת הטל ותפסוק, כמו אל תעלני בחצי ימי.

שכבת הטל ירידת הטל כמו ונבלי שמים מי ישכיב.

מקור: ספריא · נחלת הכלל