שְׁמוֹת ט״ו · ד׳

ירה בים. "שְׁדִי בְיַמָּא", שְׁדִי לְשׁוֹן יְרִיָּה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה" (שמות י"ט) - אוֹ אִשְׁתְּדָאָה יִשְׁתְּדִי, וְהַתָּי"ו מְשַׁמֵּשׁ בְּאֵלּוּ בִּמְקוֹם יִתְפַּעֵל:

ומבחר. שֵׁם דָּבָר. כְּמוֹ מֶרְכָּב, מִשְׁכָּב, מִקְרָא קֹדֶשׁ:

טבעו. אֵין טְבִיעָה אֶלָּא בִּמְקוֹם טִיט, כְּמוֹ "טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה" (תהילים ס"ט), "וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט" (ירמיהו ל"ח), מְלַמֵּד, שֶׁנַּעֲשָׂה הַיָּם טִיט, לִגְמֹל לָהֶם כְּמִדָּתָם שֶׁשִׁעְבְּדוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים (מכילתא):

רְתִכֵּי פַּרְעֹה וּמַשִׁרְיָתֵהּ שְׁדִי בְיַמָא וּשְׁפַר גִבָּרוֹהִי אִטְבָּעוּ בְּיַמָא דְסוּף:

מרכבות פרעה. שהיו כבדות ועמהם חילו, כאילו ירה אותם כמו חץ שהוא קל:

בעבור שהזכיר חילו הזכיר שלישיו שהיו על כלו:

ואמר יפת כי ים סוף כמו קנה וסוף קמלו (ישעי' יט ו), ותשם בסוף (למעלה ב) כי ים סוף קנה וסוף סביביו ולא סביבות שאר הימים, ור' ישועה אמר, שם עיר כמו ים כנרת (יהושע יג כז):

ירה בים - כמו: ויורו המורים דרך והשליך.

מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה וְכוּ'. אַחַר שֶׁסִּפְּרוּ אָבְדַן סוּס וְרֹכְבוֹ, שֶׁהוּא פַּרְעֹה וְסוּסוֹ, וְנָתְנוּ עָלָיו הוֹדָאָה לָאֵל יִתְבָּרַךְ, סִפְּרוּ מִלְחַמְתּוֹ בְּחֵיל פַּרְעֹה וּמִבְחַר שָׁלִישָׁיו, שֶׁהֵם הָיוּ עִקַּר כָּל הַצָּבָא:

[ירה בים השליך בים].

מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם. הַדָּבָר צָרִיךְ בֵּאוּר, לָמָּה הִזְכִּיר בְּפַרְעֹה וְחֵילוֹ הַסְּמוּכִים אֵלָיו ״יָרָה בַיָּם״, וּבְמִבְחַר שָׁלִישָׁיו אָמַר ״טֻבְּעוּ בְיַם סוּף״ (שמות טו, ד). וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ, לְפִי שֶׁפַּרְעֹה הִקְדִּים אֶת עַצְמוֹ וְהָלַךְ קֹדֶם לְכָל חֲיָלוֹתָיו, וּלְפִי זֶה כְּשֶׁהָיָה פַּרְעֹה עִם חֵילוֹ הַסְּמוּכִים לְמֶרְכַּבְתּוֹ בְּתוֹךְ הַיָּם מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ בְּאֶמְצָעִיתוֹ שֶׁאֵין שָׁם קָנֶה וָסוּף, הָיוּ עֲדַיִן עֲבָדָיו וּמִבְחַר שָׁלִישָׁיו סָמוּךְ לִשְׂפַת הַיָּם, מָקוֹם שֶׁשָּׁם גְּדֵלִים קָנֶה וָסוּף, וְגַם רֶפֶשׁ וָטִיט מָצוּי שָׁם. וְשָׁם טָבְעוּ בְּטִיט הַיָּוֵן הַמָּצוּי בְּמָקוֹם שֶׁהַקָּנִים גְּדֵלִים, כִּי אֵין הַמַּיִם עֲמֻקִּים כָּל כָּךְ שָׁמָּה. וּבְאוֹתוֹ זְמַן הָיָה פַּרְעֹה בַּיָּם עַצְמוֹ, וְשָׁם אֵין שַׁיָּךְ לְשׁוֹן טְבִיעָה, כִּי אֵין שָׁם טִיט וָרֶפֶשׁ. וּרְאָיָה לָזֶה מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר ״רָמָה בַיָּם״ וְאֶחָד אוֹמֵר ״יָרָה בַיָּם״, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ עוֹלִים לָרוּם וְיוֹרְדִין לַתְּהוֹם וְכוּ׳, וְזֶה לֹא יִתָּכֵן כִּי אִם בְּמָקוֹם שֶׁהַמַּיִם עֲמֻקִּים, וְשָׁם אֵין מָקוֹם לְקָנֶה וָסוּף כַּנּוֹדָע.