וַיָּבֹ֞א בֵּ֣ין ׀ מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֗יִם וּבֵין֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְהִ֤י הֶֽעָנָן֙ וְהַחֹ֔שֶׁךְ וַיָּ֖אֶר אֶת־הַלָּ֑יְלָה וְלֹא־קָרַ֥ב זֶ֛ה אֶל־זֶ֖ה כׇּל־הַלָּֽיְלָה׃

ויבא בין מחנה מצרים. מָשָׁל לִמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּבְנוֹ מְהַלֵּךְ לְפָנָיו, בָּאוּ לִסְטִים לִשְׁבּוֹתוֹ, נְטָלוֹ מִלְּפָנָיו וּנְתָנוֹ לְאַחֲרָיו, בָּא זְאֵב מֵאַחֲרָיו, נְתָנוֹ לְפָנָיו, בָּאוּ לִסְטִים לְפָנָיו וּזְאֵבִים מֵאַחֲרָיו, נְתָנוֹ עַל זְרוֹעוֹ וְנִלְחַם בָּהֶם, כָּךְ "וְאָנֹכִי תִרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם קָחָם עַל זְרוֹעֹתָיו" (הושע י"א) (מכילתא):

ויהי הענן והחשך. לְמִצְרַיִם:

ויאר עַמּוּד הָאֵשׁ את הלילה לְיִשְׂרָאֵל, וְהוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם כְּדַרְכּוֹ לָלֶכֶת כָּל הַלַּיְלָה וְהַחֹשֶׁךְ שֶׁל עֲרָפֶל לְצַד מִצְרַיִם:

ולא קרב זה אל זה. מַחֲנֶה אֶל מַחֲנֶה (שם):

וְעַל בֵּין מַשְׁרִיתָא דְמִצְרָאֵי וּבֵין מַשְׁרִיתָא דְיִשְׂרָאֵל וַהֲוָה עֲנָנָא וְקַבְלָא לְמִצְרָאֵי וּלְיִשְׂרָאֵל נְהַר כָּל לֵילְיָא וְלָא אִתְקְרִיבוּ דֵין לְוָת דֵין כָּל לֵילְיָא:

ויבא. המלאך:

ויהי הענן והחשך בין מחנה למחנה:

ויאר את הלילה. כמשפט כל הלילות לישראל לעבור הים, כי בלילה עברו, ואמר ר' מרינוס, כי פי' ויאר את הלילה ויחשיך, וכמוהו ולילה אור בעדני (תה' קלט יא), ובדברי חז"ל אור לארבעה עשר (פסחים ב א) והמפרש כזה השים חשך לאור, ואור לחשך, כי לא יתכן בכל לשון שיהי' פי' מלה אחת דבר והפכו, אם לא היה על דרך כנוי, כמו, ברך נבות אלהים (מ"א כא יג), ומלת אור בעדני פירשתיה שהיה אור בעצמו, גם חז"ל אמרו אור לארבעה עשר לישנא מעליא היא, והנה הוא כמו כנוי ומה טעם להזכיר ויחשיך את הלילה, כי כל לילה חשך הוא, רק ויאר את הלילה כאשר עשה מיום צאת ישראל ממצרים. כי עמוד האש בכל לילה היה, ואם אין להם אור איך יעברו את הים כי הנה פרעה בא בים, והשם השקיף עליו באשמורת הבקר, ורוב ישראל כבר עברו:

ויהי הענן והחשך - למצרים.

ויאר - עמוד האש לישראל

את הלילה ולא קרב זה אל זה - מצרים לא קרב לישראל כל הלילה.

וַיָּבֹא. הַמַּלְאָךְ בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, לְהַנְהִיג אֶת שְׁנֵי הָעַמּוּדִים.

וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ. חֹשֶׁךְ הַלַּיְלָה הָיָה יַחְדָּיו עִם הֶעָנָן מֵאֲחֹרֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְשֶׁל עַמּוּד הָאֵשׁ.

וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה. הַמַּלְאָךְ בְּעַמּוּד הָאֵשׁ, כִּי בוֹ הֵסִיר חֹשֶׁךְ הַלַּיְלָה וְלֹא הָיָה שָׁם עָנָן מַפְסִיק בֵּינָם לָאֵשׁ הַמֵּאִיר, כְּמוֹ שֶׁהָיָה לְצַד מִצְרַיִם.

וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה. כִּי הַהוֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ הוֹלְכִים לְאַט בְּהֶכְרֵחַ, כִּי לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ.

ויבא בין מחנה. ויבא הענן בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי שם הענן והחשך וכן כתיב ביהושע וישם מאפל ביניכם ובין המצרים. ויאר את הלילה פרש״‎י לשון אורה, וא״‎ת הרי בתהלים גבי ולילה אור בעדני פרש״‎י לשון חשך, אלא י״‎ל דלשון חשך קאי למצרים ולשון אורה קאי לישראל והתרגום מוכיח.

ויאר את הלילה עמוד האש ההולך לפניהם לילה לא שנה מנהגו ואם חזר לאחוריהם כמו עמוד הענן היה מאיר למצרים כמו לישראל, אבל הענן שעד עתה היה שוקע לעת ערב עכשיו עמד לו מאחריהם ודבר זה גרם שלא קרבו מצרים לישראל כל הלילה. ד״‎א ולא קרב זה אל זה לא קרב עמוד האש שלפני מחנה ישראל אל עמוד הענן שלפני מחנה מצרים, אבל בבקר קרבו ונתערבו יחד לפני מחנה מצרים והממום כמו שמפרש לקמן.

וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י מַחֲנֶה אֶל מַחֲנֶה. וְעַל צַד הָרֶמֶז יֵשׁ לְפָתְרוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי תענית ב ה) אַרְבַּע כִּתּוֹת נַעֲשׂוּ אֲבוֹתֵינוּ עַל הַיָּם כוּ׳, וְלֹא הָיוּ בְּהַסְכָּמָה אַחַת, זֶה אוֹמֵר בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה, עַל כֵּן ״לֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלַּיְלָה״ בְּדַעְתָּם. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (שמות רבה כג ז) שֶׁלֹּא אָמְרוּ הַמַּלְאָכִים שִׁירָה כָּל הַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (ישעיהו ו ג) ״וְקָרָא זֶה אֶל זֶה״, וּבְפִרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אַל תִּקְרֵי ״לֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה״ אֶלָּא ״לֹא קָרָא״. וְאֵין צֹרֶךְ לְהַגִּיהַּ, לְפִי שֶׁהַמַּלְאָכִים אֵינָם מִתְקָרְבִים זֶה לָזֶה בְּשׁוּם עֵסֶק בָּעוֹלָם כִּי אִם בִּזְמַן שֶׁאוֹמְרִים שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, אֶחָד קוֹרֵא וְהַשֵּׁנִי עוֹנֶה לְעֻמָּתוֹ. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר ״לֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה״, וַדַּאי לֹא אָמְרוּ שִׁירָה, כִּי דֶּרֶךְ הַשִּׁיר אֶחָד קוֹרֵא וַחֲבֵרוֹ עוֹנֶה.

וְיֵשׁ לוֹמַר עוֹד ״וְלֹא קָרַב זֶה״ - הַיְינוּ הַמַּלְאָךְ שֶׁהִזְכִּיר לְמַעְלָה בַּפָּסוּק ״וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים״ (שמות יד:יט), אֶל ״זֶה״ - הַיְינוּ אֶל הַשִּׁירָה הָרְמוּזָה בְּ״זֶה״ שֶׁנֶּאֱמַר ״זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ״ (שמות טו:ב), כִּי הוּא עִקַּר הַשִּׁירָה שֶׁזָּכוּ לִרְאוֹת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה עַד שֶׁהָיוּ מַרְאִין עָלָיו בְּאֶצְבַּע וְאָמְרוּ ״זֶה אֵלִי״, כִּי רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם מַה שֶּׁלֹּא רָאָה יְחֶזְקֵאל, וְהוּא רֶמֶז אֶל הַמַּלְאָכִים גַּם כֵּן, כִּי אֶצְלָם מְצוּיָה קֵרוּב הַהַשָּׂגָה יוֹתֵר מִבַּתַּחְתּוֹנִים.

וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וְגוֹ׳. אוּלַי כִּי כָּל מְקוֹם הֶחָלָל שֶׁבֵּין שְׁנֵי הַמַּחֲנוֹת מִלֵּא אוֹתָם הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ, וְהוּא אָמְרוֹ וַיָּבֹא בֵּין וְגוֹ׳, שֶׁאִם לֹא כֵן לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״וַיָּבֹא בֵּין״ וְגוֹ׳ אַחַר שֶׁכְּבָר אָמַר ״וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם״?