שְׁמוֹת י״ג · כ״א

וַֽיהֹוָ֡ה הֹלֵךְ֩ לִפְנֵיהֶ֨ם יוֹמָ֜ם בְּעַמּ֤וּד עָנָן֙ לַנְחֹתָ֣ם הַדֶּ֔רֶךְ וְלַ֛יְלָה בְּעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ לְהָאִ֣יר לָהֶ֑ם לָלֶ֖כֶת יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה׃

במילים פשוטות

ה׳ הולך לפני ישראל יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם, ללכת יומם ולילה. רש״י מבאר ש״לנחתם הדרך״ הוא כמו ״להנחותם״, ומסביר שה׳ מנחה על ידי שליח, והוא עמוד הענן, ושה׳ בכבודו הכין לפניהם את שני העמודים. אבן עזרא מדגיש שה׳ שוכן עד וקדוש שמו, והכתוב מדבר כלשון בני אדם, ומבאר שכוח ה׳ הולך עם ישראל, וכי עמוד הענן לא היה כדמות העבים אלא כדמות מיוחדת. הפסוק מתאר את ההשגחה הגלויה על ישראל במדבר - עמודי הענן והאש שהנחו והאירו את דרכם יומם ולילה, ביטוי מוחשי לליווי האלוהי במסע.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

לנחתם הדרך. נָקוּד פַּתָּח שֶׁהוּא כְּמוֹ לְהַנְחוֹתָם, "לַרְאוֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ" (דברים א') שֶׁהוּא כְמוֹ לְהַרְאוֹתְכֶם, אַף כָּאן לְהַנְחֹתָם עַ"יְ שָׁלִיחַ, וּמִי הוּא הַשָּׁלִיחַ? עַמּוּד הֶעָנָן; וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ מוֹלִיכוֹ לִפְנֵיהֶם, וּמִכָּל מָקוֹם אֶת עַמּוּד הֶעָנָן הֵכִין לְהַנְחוֹתָם עַל יָדוֹ, שֶׁהֲרֵי עַ"יְ עַמּוּד הֶעָנָן הֵם הוֹלְכִים; עַמּוּד הֶעָנָן אֵינוֹ לְאוֹרָה אֶלָּא לְהוֹרוֹתָם הַדֶּרֶךְ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַיְיָ מְדַבַּר קָדָמֵיהוֹן בִּימָמָא בְּעַמוּדָא דַעֲנָנָא לְדַבָּרוּתְהוֹן בְּאוֹרְחָא וְלֵילְיָא בְּעַמוּדָא דְאֶשָׁתָא לְאַנְהָרָא לְהוֹן לְמֵיזַל בִּימָמָא וּבְלֵילְיָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וה' הולך לפניהם יומם. ידענו כי השם שוכן עד וקדוש שמו (ישעי' נז טו) וישב קדם סלה (תה' נה כ), והכתוב ידבר כלשון בני אדם, בעבור כי כח השם הולך עם ישראל כדרך מוליך לימין משה זרוע תפארתו (ישעי' סג יב):

וטעם בעמוד ענן, שלא היה כדמות העבים, רק כדמות עמוד נטוי מן השמים על הארץ ונקרא העמוד כן, בעבור שמעמד הבית עליו:

וטעם ללכת יומם ולילה, בעבור כי המחנה היה גדול, ולא יכלו ללכת רק מסע מעט, על כן היו הולכים מקצת יום גם מקצת לילה, ואלה השנים עמודים היו לפניהם עד שבאו אל הים כאשר אפרש:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

וה' הולך - מלאך שהיה מוליך לפני ישראל, עמוד האש ועמוד הענן.

יומם ולילה - שכשישמע פרעה יאמר: בורחים הם וירדפו אחריהם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַה' הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם. מֵאָז שֶׁהָיוּ בְּסֻכּוֹת שֶׁהוּא חוּץ לִגְבוּל מִצְרַיִם וְנִכְנְסוּ לַמִּדְבָּר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

וה' הוא ומלאכיו. ד״‎א מלאך כמו שאמרנו בפ׳‎ וירא וה׳‎ זה גבריאל.

ללכת יומם ולילה ויהא פרעה סבור בורחים הם ורדף אחריהם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַה׳ הוֹלֵךְ וְגוֹ׳. אָמְרוֹ לַנְחֹתָם פֵּרוּשׁ - לִהְיוֹת לָהֶם נֹחַ הַדֶּרֶךְ, כִּי לְצַד שֶׁהָיוּ יְמֵי הַחֹם חוֹפֵף ה׳ עֲלֵיהֶם בְּעַמּוּד עָנָן לְבַל יַכֵּם הַשֶּׁמֶשׁ. וְלָזֶה לֹא הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עַמּוּד הֶעָנָן אֶלָּא בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה, וְעָנָן זֶה הוּא לְבַד מֵעָנָן הַקּוֹדֵם לָהֶם לְיַשֵּׁר הַמַּעֲקַשִּׁים לְהַשְׁפִּיל הַגָּבוֹהַּ וּלְהַגְבִּיהַּ הַנָּמוּךְ וּלְהַרְאוֹתָם הַדֶּרֶךְ. וְיֵשׁ רְאָיָה לָזֶה מִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּפָרָשַׁת דְּבָרִים (דברים א:לג) ״הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם בָּאֵשׁ לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם״, וְהִנֵּה הִזְכִּיר הַכָּתוּב שְׁלֹשָׁה: הָאֶחָד - לָתוּר לָכֶם מָקוֹם, זֶה הָיָה מְשַׁמֵּשׁ תָּמִיד לִפְנֵיהֶם, פֵּרוּשׁ מַקְדִּים לָלֶכֶת קוֹדֵם לָהֶם. הַשֵּׁנִי - עַמּוּד הָאֵשׁ לַרְאוֹתְכֶם וְגוֹ׳, הַשְּׁלִישִׁי - וּבֶעָנָן יוֹמָם, וְהֵם דְּבָרֵינוּ עַצְמָם, שֶׁעָנָן זֶה לֹא הָיָה אֶלָּא חוֹפֵף מֵהַכּוֹתָם שֶׁמֶשׁ. וְלֹא כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י ״לַנְחֹתָם״ וְחָסֵר ה״א וְהֵבִיא חָבֵר ״לַרְאֹתְכֶם״, כִּי לְפִי דְּבָרֵינוּ גַּם כָּאן גַּם שָׁם אֵינָהּ חֲסֵרָה ה״א, וְעַיֵּן בַּפָּסוּק שֶׁאַחַר זֶה.

וְלַיְלָה וְגוֹ׳ לְהָאִיר וְגוֹ׳. קָשֶׁה לְפִי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת כב:) שֶׁאָמְרוּ שֶׁכָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ בַמִּדְבָּר לֹא הָלְכוּ אֶלָּא לְאוֹרוֹ, שֶׁהָיוּ רוֹאִים אֲפִלּוּ מַה שֶׁבְּתוֹךְ הַטָּפִיחַ. וְאֵין לוֹמַר כִּי עַל זְמַן הַלַּיְלָה הוּא אוֹמֵר, שֶׁאֵין זֶה פְּשַׁט אָמְרָם ״לֹא הָלְכוּ אֶלָּא לְאוֹרוֹ״, כִּי מַה בָּא לְמַעֵט אִם לֹא שֶׁנֹּאמַר אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בַּיּוֹם? וְאִם כֵּן הַלַּיְלָה לָמָּה לֹא יָאִיר כַּיּוֹם שֶׁלֹּא הָיוּ צְרִיכִין לַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהֻצְרַךְ לְעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם? וּלְהָבִין הָעִנְיָן יֵשׁ לְדַקְדֵּק עוֹד אָמְרוֹ לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה, לָמָּה לֹא הִסְפִּיק טַעַם ״לְהָאִיר לָהֶם״ שֶׁהֻצְרַךְ לוֹמַר ״לָלֶכֶת״ וְגוֹ׳?

אָכֵן כַּוָּנַת הַדְּבָרִים הִיא לְעוֹלָם שֶׁלֹּא זָז אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ מִמַּחֲנֵה יִשְׂרָאֵל תָּמִיד, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁכָּתַבְנוּ בְּסָמוּךְ, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָדַעַת כִּי הָאוֹר הַקָּדוֹשׁ הַלָּזֶה לֹא הָיָה מִתְפַּשֵּׁט חוּץ מִמַּחֲנֵה יִשְׂרָאֵל אֶלָּא דַּוְקָא בְּמוֹשְׁבוֹתָם. וְיֵשׁ טַעַם בַּדָּבָר, וּמַה גַּם בַּמִּדְבָּר הָרַע שֶׁהוּא מָדוֹר שֶׁל מַחֲנֵה טֻמְאָה, כִּי שָׁם הִרְגִּיעָה הַקְּלִפָּה כַּיָּדוּעַ בְּדִבְרֵי הַקְּדוֹשִׁים (זהר חלק א׳ קכו.), וְכֵיוָן שֶׁכֵּן לֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל יְכוֹלִים לֵיהָנוֹת מֵהָאוֹר הָעֶלְיוֹן אֶלָּא בְּמַחֲנֵיהֶם, אֲבָל חוּץ לְמַחֲנֵיהֶם לַיְלָה יַחְשִׁיךְ כְּסֵדֶר הָעוֹלָם. וְהִנֵּה אִם לֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל הוֹלְכִים בַּלַּיְלָה כְּשֶׁיַּחְפֹּץ ה׳ לָלֶכֶת, לֹא הָיוּ צְרִיכִין לְאוֹר עַמּוּד הָאֵשׁ כִּי לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר ה׳ בְּמוֹשְׁבוֹתָם, אֶלָּא לְסִבַּת הֲלִיכָתָם בַּלַּיְלָה הֻצְרְכוּ לָעַמּוּד לְהָאִיר לְמֵרָחוֹק חוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְהַכִּיר מָקוֹם שֶׁיֵּלְכוּ בּוֹ חוּץ לְמַחֲנֵיהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ לְהָאִיר לָהֶם, וְטַעַם אוֹר זֶה הוּא לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה, פֵּרוּשׁ בְּשָׁוֶה, כְּשֵׁם שֶׁבַּיּוֹם מִלְּבַד אוֹר ה׳ הַנּוֹצֵץ עֲלֵיהֶם הָיוּ רוֹאִים אוֹר לְמֵרָחוֹק בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הַמֵּאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ, כְּמוֹ כֵן הָיוּ רוֹאִים בַּלַּיְלָה בְּאֶמְצָעוּת עַמּוּד הָאֵשׁ. וּבָזֶה יִטְעַם בֵּאוּר מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּפָרָשַׁת דְּבָרִים (דברים א:לג) ״בָּאֵשׁ לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ״, פֵּרוּשׁ לַרְאוֹתְכֶם - כְּדֵי לַרְאוֹתְכֶם, כְּדֵי שֶׁתִּרְאוּ אוֹתָם, לֹא כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י לְהַרְאוֹתְכֶם וְחָסֵר הֵ״א וְהֵבִיא מֵהַנְּבִיאִים וּמֵהַכְּתוּבִים חָבֵר לָהּ, כִּי אֵין אָנוּ צְרִיכִים לָזֶה, וּבֵאֵר הַכָּתוּב דְּבָרָיו כִּי דְבָרֵינוּ יַגִּיד בְּאָמְרוֹ ״לַרְאוֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ״, וְלִדְבָרָיו הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״הַדֶּרֶךְ״, אֶלָּא הַכַּוָּנָה הִיא לִהְיוֹת שֶׁהָיָה לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל אוֹר עוֹלָם בְּמוֹשְׁבוֹתָם וְלֹא בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר עֲדַיִן לֹא בָּאוּ שָׁמָּה, לָזֶה אָמַר כִּי עַמּוּד (עָנָן) [אֵשׁ] טַעְמוֹ הוּא כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ לְשׁוֹן עָתִיד, וְהָבֵן וְהֵם דְּבָרֵינוּ עַצְמָם. וּמֵעַתָּה אֵין הֶבְדֵּל בֵּין הַיּוֹם לַלַּיְלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא הָיוּ מַכִּירִים זְמַן יוֹם וּזְמַן לַיְלָה אֶלָּא עַל יְדֵי הִשְׁתַּנּוּת הָעֲנָנִים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל