וְלָֽקְחוּ֙ מִן־הַדָּ֔ם וְנָ֥תְנ֛וּ עַל־שְׁתֵּ֥י הַמְּזוּזֹ֖ת וְעַל־הַמַּשְׁק֑וֹף עַ֚ל הַבָּ֣תִּ֔ים אֲשֶׁר־יֹאכְל֥וּ אֹת֖וֹ בָּהֶֽם׃

ולקחו מן הדם. זוֹ קַבָּלַת הַדָּם, יָכוֹל בַּיָּד? תַּ"לֹ אשר בסף (מכילתא):

המזוזת. הֵם הַזְּקוּפוֹת אַחַת מִכָּאן לַפֶּתַח וְאַחַת מִכָּאן:

המשקוף. הָעֶלְיוֹן שֶׁהַדֶּלֶת שׁוֹקֵף עָלָיו כְּשֶׁסּוֹגְרִין אוֹתוֹ, לינטי"ל בְּלַעַז; וּלְשׁוֹן שְׁקִיפָה חֲבָטָה, כְּמוֹ "קוֹל עָלֶה נִדָּף" (ויקרא כ"ו) - דְשָׁקִיף, חַבּוּרָה - מַשְׁקוֹפֵי:

על הבתים אשר יאכלו אתו בהם. וְלֹא עַל מַשְׁקוֹף וּמְזוּזוֹת שֶׁבְּבֵית הַתֶּבֶן וּבֵית הַבָּקָר, שֶׁאֵין דָּרִין בְּתוֹכוֹ (ע' מכילתא):

וְיִסְבוּן מִן דְמָא וְיִתְּנוּן עַל תְּרֵין סִפַּיָא וְעַל שַׁקְפָא עַל בָּתַּיָא דְיֵכְלוּן יָתֵהּ בְּהוֹן:

על שתי המזוזות. של פתח הבית ועוד יפרש משה איך יקחו את הדם:

ומלת משקוף, מגזרת חלון (ברא' ח ו) וישקף (שם כו ה), וזה המשקוף הוא על פתח הבית, וככה מנהג כל ארץ ישמעאל כי מנהג הערלים לא היה כמנהג המצריים ואפילו במאכליהן, כמו "פתות אותה פתים" (ויקרא ב ו), וככה תכשיטי הנשים לשום נזם באף ובאזן, וכל אשר הזכיר ישעיה על בנות ציון, וככה אין בית להם כי אם בחצר, האחת יקרא פתח הבית, והחיצון שער החצר, ורבים אמרו כי נתינת הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות, להראות שישחטו תועבת מצרים בפרהסיא, כי כבר נפל פחדם עליהם, ולא יפחדו שיסקלום, ואילו היה כן, היה זה בשער החצר, והנה לא הושם הדם כי אם בסתר, שסגרו שער החצר, והם שחטו בין הערבים שלא יראה אדם שהוא סמוך ללילה, ואיש לא יצא מפתח ביתו עד בקר, שהלכו לדרכם, וסגרו כל אחד שער חצרו, כי המצריים חשבו שישובו, רק הטעם להיות הדם על המשקוף, להיות כופר בעד כל האוכל בבית ויהיה סימן למשחית שיראנו כדרך, והתוית תו (יחז' ט ד):

ומלת בָּתִּים משונה בדקדוק כי יש דגש אחר קמץ גדול, ואין זה משפט הלשון, רק אם היה הקמץ חטף, כמו רָנּוּ שמים (ישעי' מד כג) אולי היה כן בעבור חסרון יו"ד בית, שלא תתערב זאת הגזרה עם גזרת עשרת הַבַּתִּים חומר (יחז' מה יד) שהוא פתח לשון רבים, מן האיפה והבת (שם שם יא), ומלת "על הבתים" יורנו כי הוא מלעיל הפך המנהג:

המשקוף - מפתן העליון הנראה לעין כל בכניסת הבית, כמו: וישקף אבימלך. והמפרש לשון שקיפה וחבטת הדלת עליו צריך למצוא לו חבר בלשון תורה ונביאים בלשון העברי.

ולקחו מן הדם ונתנו על ידי טבילת אזוב כמו שפירש משה לישראל ומה שקצרה פרשה זו פירשה שנייה.

על שתי המזוזת משני צדדי הפתח.

ועל המשקוף לשון וישקף הוא עבר הפתח הנשקף למעלה וכל זאת שמא לא יוכלו כולם לבא בשעת שחיטה עכשיו יראו כולם דם יראתם נתון שם לבזיון. ד״‎א כדי שיהיה הדם כמין ח׳‎ להגין על הפתח לבלתי נתון בה את המשחית לבא ואות חיים הוא.

על הבתים בבתים דוגמת על צבאותם על חרבך תחיה.

וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף. וּמֹשֶׁה הָפַךְ הַסֵּדֶר וְאָמַר ״וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת״. וְעַל דֶּרֶךְ הַמִּדְרָשׁ (איכה רבה ה כא) נוּכַל לוֹמַר, כִּי אָמְרוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְיִשְׂרָאֵל (מלאכי ג ז) ״שׁוּבוּ אֵלַי תְּחִלָּה״, וְאַחַר כָּךְ ״וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם״. וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מְשִׁיבָה: ״אֵין בִּי כֹחַ לָשׁוּב תְּחִלָּה, אֶלָּא אַתָּה תִּהְיֶה הַמַּתְחִיל״, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ה כא) ״הֲשִׁיבֵנוּ ה׳ אֵלֶיךָ״, וְאַחַר כָּךְ ״וְנָשׁוּבָה״. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה יְפֹרַשׁ הַמַּשְׁקוֹף כְּלַפֵּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֶלְיוֹן עַל כֹּל, כִּדְאִיתָא (תהלים קב כ) ״כִּי הִשְׁקִיף מִמְּרוֹם קָדְשׁוֹ״. וּשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת הַמַּחֲזִיקִים הַמַּשְׁקוֹף, הַיְינוּ זְכוּת אָבוֹת וְאִמָּהוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים לג כז) ״מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם״, כִּי הָאָבוֹת מִתַּחַת לַמֶּרְכָּבָה וְהֵם זְרוֹעוֹת עוֹלָם. לְכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּחוֹלֵק כָּבוֹד לִירֵאָיו, ״וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת״ תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ ״וְעַל הַמַּשְׁקוֹף״, לוֹמַר שֶׁהַצַּדִּיקִים בְּנֵי אָבוֹת וְאִמָּהוֹת יִהְיוּ הַמַּתְחִילִים. וּמֹשֶׁה אָמַר ״וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף״ תְּחִלָּה, כִּי אֵין בָּנוּ כֹּחַ לְהַתְחִיל.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁהוּא עַל דֶּרֶךְ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י בְּשִׁיר הַשִּׁירִים (ז ב) שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְקַלְּסִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹנֶה קִלּוּסָם מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה. עַל כֵּן הִקְדִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמְּזוּזוֹת לַמַּשְׁקוֹף, לוֹמַר שֶׁהַשֶּׁפַע עוֹלֶה מִלְּמַטָּה, כִּי הַצַּדִּיקִים מוֹסִיפִין כֹּחַ בִּגְבוּרָה שֶׁל מַעְלָה. אָמְנָם מִפְּנֵי הַכָּבוֹד הִקְדִּים מֹשֶׁה הַמַּשְׁקוֹף לַמְּזוּזוֹת, לוֹמַר שֶׁהַשֶּׁפַע יוֹרֵד מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, כִּי זֶה דֶּרֶךְ כָּבוֹד אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר שֶׁשְּׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת כְּנֶגֶד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, יָבֹא גַּם כֵּן אֶל נָכוֹן, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָלַק לָהֶם כָּבוֹד, וְהֵם חָלְקוּ כָּבוֹד אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.