וְהָיָ֕ה כִּֽי־יֹאמְר֥וּ אֲלֵיכֶ֖ם בְּנֵיכֶ֑ם מָ֛ה הָעֲבֹדָ֥ה הַזֹּ֖את לָכֶֽם׃

וִיהֵי אֲרֵי יֵימְרוּן לְכוֹן בְּנֵיכוֹן מָא פָּלְחָנָא הָדֵין לְכוֹן:

והיה. מה העבודה הזאת. השנוי שהזכרתי:

מה העבודה הזאת - המשונה משאר הימים טובים בכמה דברים.

מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. שֶׁאֵינָהּ בְּיוֹם מִקְרָא קֹדֶשׁ כִּשְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת, וְלֹא תוֹךְ זְמַן שְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהוּא מִתָּמִיד שֶׁל שַׁחַר עַד תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְלָמָּה לֹא יַסְפִּיק קָרְבָּן אֶחָד לְכָל יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ בִּשְׁאָר קָרְבְּנוֹת צִבּוּר:

מה העבדה הזאת לכם שאר עבודות הולכות אחר העתים עומר בט״‎ז ניסן לפי שהוא עת קציר שעורים, שתי הלחם בששה בסיון לפי שהוא עת קציר חטים, ד׳‎ מינים שבלולב שהוא עת אסיפת פירות, אבל עבודה זו שבי״‎ד בניסן מה טיבה ואמרתם זבח פסח וגו'.

וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. בַּהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח מַסִּיק שֶׁבְּפָסוּק זֶה מְדַבֵּר בַּבֵּן הָרָשָׁע הָאוֹמֵר דֶּרֶךְ לַעַג ״מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת״, מִלְּשׁוֹן ״מָה אֱנוֹשׁ״ (תהלים ח:ה), וּמַסִּיק שָׁם ״אַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמוֹר לוֹ ׳בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה׳ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם׳ (שמות יג ח) - לִי וְלֹא לוֹ, אִלּוּ הָיָה שָׁם לֹא הָיָה נִגְאָל״. וּמַקְשִׁים עַל זֶה לָמָּה לֹא זָכַר תְּשׁוּבָתוֹ בְּצִדּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (שמות יב כז) ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה׳״ וְגוֹ׳? וְלָקַח לוֹ תְּשׁוּבָה מִן פָּסוּק שֶׁאֵינוֹ סָמוּךְ לוֹ בַּתּוֹרָה. וְעוֹד, שֶׁכְּבָר נִדְרַשׁ פָּסוּק זֶה עַל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל, וְאֶצְלוֹ לֹא דִיֵּק ״לִי וְלֹא לוֹ״, וְאֵיךְ יִדְרוֹשׁ מִן פָּסוּק אֶחָד שְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת הַפְכִּיּוֹת? וּמַהֲרִי״א נִתְעוֹרֵר עַל קֻשְׁיוֹת אֵלּוּ בְּסֵפֶר ״זֶבַח פֶּסַח״ שֶׁלּוֹ וְנִכְנַס בְּדוֹחָקִים גְּדוֹלִים וְתֵרוּצִים שֶׁאֵינָן מִתְיַשְּׁבִים עַל הַלֵּב. וְעַתָּה פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה, כִּי הִנְנִי מְפָרֵשׁ כָּל סִפּוּר שֶׁל הָאַרְבָּעָה בָּנִים אֲשֶׁר בָּהֶם דִּבְּרָה הַתּוֹרָה בְּאֹפֶן שֶׁיּוּתְרוּ כָּל הַסְּפֵקוֹת וְהַשְּׁאֵלוֹת אֲשֶׁר הִקְשָׁה מַהֲרִי״א, וְרָאִיתִי לְהַתִּיר סְפֵקוֹת הַנִּזְכָּרִים בִּתְשׁוּבַת בֵּן הָרָשָׁע בְּשָׁלֹשׁ דְּרָכִים שׁוֹנוֹת.

דֶּרֶךְ רִאשׁוֹן הוּא, שֶׁפָּסוּק ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח״ וְגוֹ׳ אֵינוֹ נִקְשָׁר עִם פָּסוּק שֶׁלְּמַעְלָה כְּלָל, וְהוּא מִלְּתָא בְּאַפֵּי נַפְשֵׁיהּ. וְהָרְאָיָה עַל זֶה, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵיהֶם זֶבַח פֶּסַח הוּא״, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִזְכִּיר בִּתְשׁוּבַת כָּל הַבָּנִים ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ״, ״וְאָמַרְתָּ אֵלָיו״. וְלָמָּה שִׁנָּה כָּאן וְכָתַב ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח״ וְלֹא פֵּרֵשׁ לְמִי יֹאמַר? וְעוֹד קָשֶׁה, לָמָּה אָמַר בְּכָל מָקוֹם עַל הַפֶּסַח ״וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה״ (שמות יג, ה), וְכָאן אָמַר ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה״? וְעוֹד קָשֶׁה, שֶׁבְּכָל מָקוֹם קָרָא הַבָּנִים בִּלְשׁוֹן יָחִיד, כִּי לְהַלָּן נֶאֱמַר (שמות יג, ח) ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ״, וּבַבֵּן הַתָּם אָמַר (שמות יג, יד) ״וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ לֵאמֹר מַה זֹּאת״, וּבַבֵּן הֶחָכָם נֶאֱמַר בְּפָרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן (דברים ו, כ) ״כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה״. וְכָאן אָמַר ״וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם״ לְשׁוֹן רַבִּים.

אֲבָל וַדַּאי שֶׁכָּאן מְדַבֵּר בִּזְמַן שֶׁיָּקוּמוּ הַרְבֵּה בָּנִים סוֹרְרִים וְיַחְשְׁבוּ לַהֲרוֹס פִּנַּת עֲבוֹדָה זוֹ וּלְהַשְׁבִּית אֶת הָעָם מִמְּלֶאכֶת עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּבַעֲבוּר אוֹתָם הַמְּהָרְסִים צְרִיכָה הָעֲבוֹדָה שִׁמּוּר בְּיוֹתֵר, וְעַל אוֹתוֹ דּוֹר סוֹרֵר אָמַר ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת״ (שמות יב:יז) - תִּשְׁמְרוּ אוֹתָהּ שֶׁלֹּא תֵּהָרֵס. וְאַחַר כָּךְ בֵּאֵר בְּאֵיזוֹ זְמַן צְרִיכָה הָעֲבוֹדָה שִׁמּוּר, עַל זֶה אָמַר ״וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם״ (שמות יב:כו), רוֹצֶה לוֹמַר וְהָיָה צֹרֶךְ זֶה הַשִּׁמּוּר בְּאוֹתוֹ זְמַן כִּי יָקוּמוּ בְנֵיכֶם בָּנִים מַשְׁחִיתִים וְיֹאמְרוּ דֶּרֶךְ לַעַג ״מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם״, כִּי ״בְּלַעֲגֵי שָׂפָה יְדַבְּרוּ אֶל הָעָם הַזֶּה״ (ישעיהו כח:יא) כְּדֵי לְהַשְׁבִּיתָם מִמְּלֶאכֶת עֲבוֹדַת ה׳, וְעַל אוֹתוֹ זְמַן אָמַר ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה״, כִּי אָז הִיא צְרִיכָה שִׁמּוּר בְּיוֹתֵר לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַמַּלְעִיגִים, וּלְכָךְ נָקַט ״בְּנֵיכֶם״ לְשׁוֹן רַבִּים, כִּי בַּעֲבוּר אֵיזֶה יָחִיד הַמַּלְעִיג אֵינָהּ צְרִיכָה שִׁמּוּר כָּל כָּךְ, כִּי בָּטְלָה דַּעְתּוֹ אֵצֶל כָּל אָדָם. וּלְפִי זֶה פָּסוּק רִאשׁוֹן אֵינוֹ נִקְשָׁר עִם הַפָּסוּק שֶׁאַחֲרָיו.

וּמַה שֶּנֶּאֱמַר אַחַר כָּךְ, ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה׳״ (שמות יב:כז) מִלְּתָא בְּאַפֵּי נַפְשֵׁיהּ הוּא, לְפִי שֶׁאָמַר רשב״ג: כָּל מִי שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָּה וּמָרוֹר. וּמְנָא לֵיהּ לְרשב״ג לוֹמַר כֵּן, שֶׁנּוֹסָף עַל עֲשִׂיַּת הַמִּצְוֹת בְּפוֹעַל חַיָּב הוּא לוֹמַר וּלְסַפֵּר בַּפֶּה מֵעִנְיָנָם? וַדַּאי לָמַד זֶה מִן פָּסוּק ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא״ וְגוֹ׳, שֶׁהוּא צִוּוּי עַל הָאֲמִירָה בַּפֶּה נוֹסָף עַל הָעֲשִׂיָּה. וַעֲדַיִן לֹא הֻזְכַּר שֶׁיִּהְיֶה חוֹב לְסַפֵּר בַּפֶּה עִנְיַן מַצָּה וּמָרוֹר, כִּי בְּפָסוּק זֶה לֹא נִזְכַּר כִּי אִם זֶבַח פֶּסַח. עַל כֵּן נֶאֱמַר אַחַר כָּךְ ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה׳ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם״ (שמות יג:ח), וְדָרַש בַּעַל הַהַגָּדָה ״בַּעֲבוּר זֶה״ - לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ מַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ. וְקָשֶׁה עַל זֶה, לָמָּה לֹא הִזְכִּיר גַּם הַפֶּסַח וְלוֹמַר ״בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ פֶּסַח, מַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ״? אֶלָּא וַדַּאי לְפִי שֶׁכְּבָר הִזְכִּיר חוֹב הָאֲמִירָה בַּפֶּה מֵעִנְיַן הַפֶּסַח בְּפָסוּק ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הִיא״, אֲבָל מֵעִנְיַן מַצָּה וּמָרוֹר לֹא הִזְכִּיר עֲדַיִן שֶׁחַיָּב לְסַפֵּר בַּפֶּה אַף אִם לֹא יִשְׁאַל שׁוּם אָדָם עֲלֵיהֶם. וְאִם כֵּן, פָּסוּק ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ״ מְדַבֵּר בְּמַצָּה וּמָרוֹר לְחוּד, שֶׁחַיָּב לְסַפְּרָם בַּפֶּה בִּפְנֵי בְּנֵי בֵּיתוֹ אַף אִם לֹא יִשְׁאָלוּהוּ כְּלוּם.

וּלְפִי זֶה, לֹא הוּזְכַּר בַּתּוֹרָה עֲדַיִן שׁוּם תְּשׁוּבָה לָרָשָׁע רָע הָאוֹמֵר בְּלַעֲגֵי שָׂפָה ״מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם״, וְדַעַת בַּעַל הַהַגָּדָה שֶׁפָּסוּק ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ״ הוּא תְּשׁוּבָה לַבֵּן הָרָשָׁע וְלַבֵּן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל. כִּי קָשֶׁה עַל דִּבְרֵי בַּעַל הַהַגָּדָה שֶׁדָּרַשׁ פָּסוּק זֶה עַל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל, מְנָא לֵיהּ לוֹמַר שֶׁהַבֵּן שׁוֹתֵק מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל? שֶׁמָּא הוּא שׁוֹתֵק מֵחֲמַת שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר וְאֵינוֹ רוֹצֶה אֲפִלּוּ לְדַבֵּר מִמִּצְוָה זוֹ, כִּי כָּל כָּךְ הִיא בְּזוּיָה בְּעֵינָיו. וְכָךְ הִקְשָׁה גַּם מַהֲרִי״א, אֲבָל לֹא תֵּרֵץ כְּלוּם, כִּי הַתְּשׁוּבָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בַּתּוֹרָה אֵינָהּ רְאָיָה כְּלָל עַל מַחֲשֶׁבֶת הַבֵּן, כִּי מִי יוֹדֵעַ מַחֲשַׁבְתּוֹ, אִם לַעֲקָל אִם לַעֲקַלְקַלּוֹת (סנהדרין כו). וְהַתּוֹרָה אֵין בְּיָדָהּ לְהַגִּיד לָנוּ נְבוּאָה כָּזוֹ לוֹמַר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גָּלוּי מַחֲשַׁבְתּוֹ, כִּי אַךְ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ גָּלוּי. מִכָּל מָקוֹם, אֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע, וּלְפָנֵינוּ מִי גָּלוּי? וְכִי מִלְּתָא דִּפְסִיקָא הוּא שֶׁכָּל שׁוֹתֵק הַיְינוּ לְפִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל?

עַל כֵּן לִבִּי אוֹמֵר שֶׁלֹּא זוֹ הַדֶּרֶךְ, אֶלָּא כָּךְ בֵּאוּר הָעִנְיָן: לְפִי שֶׁדִּיּוּק זֶה ״לִי וְלֹא לוֹ״ אֵינוֹ מוּבָן מִלְּשׁוֹן ״לִי״, וְהַדִּיּוּק תָּלוּי בְּדַעַת הַבֵּן הַיּוֹשֵׁב לְפָנָיו, כִּי אִם זֶה הַבֵּן הַשּׁוֹתֵק רָשָׁע הוּא וְהָעֲבוֹדָה אֵינָהּ נֶחְשֶׁבֶת לִכְלוּם בְּעֵינָיו, אָז שַׁפִּיר מְדֻיָּק ״לִי וְלֹא לוֹ״, לְפִי שֶׁאוֹמֵר לוֹ שֶׁבַּעֲבוּר עֲבוֹדָה זוֹ עָשָׂה ה׳ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם כָּל הַגְּדוֹלוֹת וְכָל הַנּוֹרָאוֹת, וּמַשְׁמָע מִזֶּה שֶׁאִלּוּ לֹא הָיִיתִי מִתְעַסֵּק בַּעֲבוֹדָה זוֹ עֲדַיִן לֹא הָיִיתִי נִגְאָל. וְכֵן בֵּן זֶה הָרָשָׁע, וַדַּאי אִלּוּ הָיָה שָׁם לֹא הָיָה רוֹצֶה לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זוֹ, וְאָז בְּהֶכְרֵחַ לֹא הָיָה נִגְאָל. אֲבָל אִם זֶה הַבֵּן הַשּׁוֹתֵק אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל וְאֵין הָעֲבוֹדָה בְּזוּיָה עָלָיו, אִם כֵּן מַאן יֵימַר שֶׁאִלּוּ הָיָה שָׁם לֹא הָיָה עוֹבֵד עֲבוֹדָה זוֹ? מִסְּתָמָא אִלּוּ הָיָה שָׁם הָיָה עוֹבֵד גַּם הוּא אוֹתָהּ עֲבוֹדָה, וּבְלִי סָפֵק הָיָה נִגְאָל גַּם הוּא. וְלֹא יְדֻיַּק כְּנֶגְדּוֹ ״לִי וְלֹא לוֹ״, כִּי לְשׁוֹן ״לִי״ אֵינוֹ דִּיּוּק כְּלָל מִצַּד עַצְמוֹ, כִּי הָאָב הֻצְרַךְ לוֹמַר אֶל הַבֵּן לְשׁוֹן ״לִי״, כִּי הַבֵּן לֹא הָיָה בְּאוֹתוֹ דּוֹר, וְאֵיךְ יֹאמַר ״עָשָׂה ה׳ לָנוּ״? אֲבָל הַדִּיּוּק בָּא מִדַּעַת הַבֵּן אִם הוּא מַאֲמִין בַּעֲבוֹדָה זוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַמָּשׁ אוֹ לֹא, כִּי אִם אֵינוֹ מַאֲמִין בָּהּ, אָז וַדַּאי לֹא הָיָה מִתְעַסֵּק בָּהּ אִלּוּ הָיָה שָׁם, וְאָז בְּהֶכְרֵחַ לֹא הָיָה נִגְאָל, שֶׁהֲרֵי בַּעֲבוֹדָה זוֹ עָשָׂה ה׳ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם הַיְּצִיאָה וּשְׁאָר גְּדוֹלוֹת, וּמִי שֶׁלֹּא הָיָה מִתְעַסֵּק בָּהּ לֹא הָיָה נִגְאָל. אֲבָל אִם הַבֵּן מַאֲמִין בָּעֲבוֹדָה, זוּלַת שֶׁאֵין בּוֹ דַעַת לִשְׁאוֹל, וַדַּאי אִלּוּ הָיָה שָׁם הָיָה מִתְעַסֵּק גַּם הוּא בַּעֲבוֹדָה זוֹ וְהָיָה נִגְאָל גַּם הוּא. וְאָמְרָה הַתּוֹרָה: אִם יִקְרֶה מִקְרֶה שֶׁבִּנְךָ יֵשֵׁב לְפָנֶיךָ וְיָשִׂים יָד לְפֶה וְלֹא יִשְׁאָלְךָ כְּלוּם, וְיִהְיֶה הַדָּבָר בְּסָפֵק אֶצְלְךָ אִם הוּא שׁוֹתֵק בַּעֲבוּר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל אוֹ בַּעֲבוּר שֶׁהוּא רָשָׁע רָע, הִנֵּה כְּדֵי לָצֵאת מִידֵי מְבוּכָה זוֹ, צֵא תֹּאמַר לוֹ ״בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה׳ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם״, וְאָז מִמַּה נַּפְשָׁךְ אַתָּה יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתְךָ, כִּי אִם הוּא רָשָׁע בַּלֵּב, אָז הִקְהֵיתָ אֶת שִׁנָּיו בְּאָמְרְךָ ״עָשָׂה ה׳ לִי״, כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָּעֲבוֹדָה, אָז יוּבַן ״לִי וְלֹא לוֹ״. וְאִם אֵינוֹ רָשָׁע אַךְ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל, אָז אֱמוֹר לוֹ פָּסוּק זֶה וְלֹא יוּבַן מִמֶּנּוּ ״לִי וְלֹא לוֹ״, שֶׁהֲרֵי אִלּוּ הָיָה שָׁם וַדַּאי הָיָה גַם הוּא עוֹסֵק בַּעֲבוֹדָה זוֹ.

וּמִטַּעַם זֶה שִׁנָּה כָּאן לוֹמַר ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ״. וְלֹא נֶאֱמַר ״וְאָמַרְתָּ״ אוֹ ״וְדִבַּרְתָּ״, אֶלָּא לְפִי שֶׁלְּשׁוֹן הַגָּדָה מְשַׁמֵּשׁ דָּבָר וְחִלּוּפוֹ, מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן דְּבָרִים קָשִׁים כְּגִידִין, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל״ (שמות יט ג), אַף עַל פִּי שֶׁבַּעֲבוּר הַיּוֹ״ד פֵּרֵשׁ כֵּן, מִכָּל מָקוֹם אַף בְּלֹא יוֹ״ד מַשְׁמָעוּתוֹ דְּבָרִים קָשִׁים כְּגִידִין; וּמְשַׁמֵּשׁ גַּם לְשׁוֹן רַכָּה, כִּדְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פֶּרֶק אֵין דּוֹרְשִׁין (חגיגה יד.): ״אַגָּדָה שֶׁמּוֹשְׁכִין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם כַּמַּיִם״, וְכֵן מַשְׁמָע פֶּרֶק רַבִּי עֲקִיבָא (שבת פז.), כִּי שָׁם דָּרְשׁוּ פָּסוּק ״וַיַּגֵּד מֹשֶׁה״ (שמות יט ט) שֶׁהוּא מַשְׁמָע לִתְרֵי אַפֵּי. עַל כֵּן נֶאֱמַר כָּאן לְשׁוֹן ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ״, שֶׁאִם הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל, אֲזַי תִּמְשֹׁךְ לִבּוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן״ (שמות יב כא), רוֹצֶה לוֹמַר: מִשְׁכוּ לֵב בְּנֵיכֶם לַעֲבוֹדַת ה׳. וְכֵן ״אַגָּדָה״ לְשׁוֹן מְשִׁיכָה, כָּאָמוּר, עַל יְדֵי דְּבָרִים רַכִּים. וְאִם הוּא רָשָׁע בַּלֵּב, אֲזַי בִּדְבָרִים אֵלֶּה תַּאֲכִילֵהוּ דְּבָרִים קָשִׁים כַּגִּידִין הַמַּקְהִים שִׁנֵּי הָאָדָם, לְפִי שֶׁיָּבִין מִדְּבָרֶיךָ ״לִי וְלֹא לוֹ״. וּמִכָּאן לָמַד בַּעַל הַהַגָּדָה לוֹמַר ״וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו״ כוּ׳, וְלָמַד תְּשׁוּבָה לַבֵּן הָרָשָׁע מִן פָּסוּק ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ״, שֶׁאִם אָמְרָה הַתּוֹרָה לְדַבֵּר כֵּן אֶל הַבֵּן הַשּׁוֹתֵק מִסָּפֵק שֶׁמָּא רָשָׁע הוּא, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁתָּשׁוּב כֵּן אֶל הַבֵּן הָרָשָׁע הָאוֹמֵר בְּפֶה מָלֵא דֶּרֶךְ לַעַג ״מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם״. וּפֵרוּשׁ זֶה יָקָר הוּא. וְהִנֵּה מָקוֹם אִתִּי לְבָאֵר זֶה עוֹד בִּדְרָכִים שׁוֹנוֹת, וְהַמְעַיֵּן יִבְחַר מֵהֶם הַטּוֹב בְּעֵינָיו.

דֶּרֶךְ שֵׁנִי הוּא, לְהָפִיס דַּעַת רֹב מְפָרְשֵׁי הַתּוֹרָה הַסּוֹבְרִים שֶׁהַפָּסוּק ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא״ נִקְשָׁר עִם פָּסוּק שֶׁלְּפָנָיו, וְהוּא תְּשׁוּבָה לַבֵּן הָרָשָׁע וְלַסּוֹרְרִים אֲשֶׁר יְבַקְשׁוּ לַהֲרֹס פִּנַּת הָעֲבוֹדָה בְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וְנוּכַל לוֹמַר שֶׁכַּוָּנַת הַמַּגִּיד לוֹמַר, שֶׁתָּשִׁיב לַבֵּן הָרָשָׁע תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁבְּצִדּוֹ, וְהוּא פָּסוּק ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה׳״, כִּי כָּל הַמּוּבָן מִן פָּסוּק ״בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה׳ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם״ מוּבָן גַּם מִן פָּסוּק זֶה, כִּי הָרָשָׁע אוֹמֵר ״מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם״ - ״לָכֶם״ וְלֹא לוֹ, כִּי הוּא סוֹבֵר שֶׁאֵין מַמָּשׁ בַּעֲבוֹדָה זוֹ וְאֵינָהּ כִּי אִם לָכֶם לַהֲנָאַתְכֶם, כִּי אַתֶּם הָאוֹכְלִים וְהַשּׁוֹתִים. וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו ״זֶבַח פֶּסַח הִיא לַה׳״ וְלֹא לָנוּ, וְהַמּוֹפֵת עַל זֶה - אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל, וְאֵיךְ תֹּאמַר שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, הֲרֵי כָּל מִי שֶׁהָיָה מִתְעַסֵּק בַּעֲבוֹדָה זוֹ נִצּוֹל מִן הַנֶּגֶף, וְהַמִּצְרִים שֶׁלֹּא עָסְקוּ בַּעֲבוֹדָה זוֹ נִגּוֹפוּ, וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל בַּעֲבוּר עֲבוֹדָה זוֹ. וּמִפָּסוּק זֶה הוֹצִיא דִּיּוּק ״לִי וְלֹא לוֹ״, לְפִי שֶׁהָרָשָׁע מוֹדֶה שֶׁאִלּוּ הָיָה שָׁם לֹא הָיָה עוֹבֵד עֲבוֹדָה זוֹ, וְאִם כֵּן וַדַּאי לֹא הָיָה נִגְאָל אֶלָּא הָיָה נִגּוֹף עִם הַמִּצְרִים שֶׁלֹּא הָיוּ עֲסוּקִים בַּעֲבוֹדָה זוֹ וְהָיוּ נִגּוֹפִים. וּמַה שֶּׁכָּתוּב וְאָמַרְתָּ לּוֹ ״בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה׳ לִי״, אֵין הַפֵּרוּשׁ שֶׁיֹּאמַר לוֹ אוֹתוֹ פָּסוּק הַנֶּאֱמָר עַל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל, אֶלָּא כַּוָּנָתוֹ לְהָשִׁיב לוֹ כְּצוּרָתוֹ פָּסוּק ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה׳״. וּמַה שֶּׁלֹּא הֵבִיא הַפָּסוּק כַּהֲוָיָתוֹ, לְפִי שֶׁהוֹסִיף לוֹמַר ״וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו״, וַעֲדַיִן לֹא פֵּרֵשׁ מַה הַדָּבָר הַמַּקְהֶה שִׁנָּיו, עַל כֵּן עָשָׂה פֵּרוּשׁ עַל פָּסוּק ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא״, וְאָמַר שֶׁמִּן פָּסוּק זֶה יוּבַן שֶׁבַּעֲבוּר זֶה הַפֶּסַח עָשָׂה ה׳ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם וְהִצִּילָנוּ מִן הַנֶּגֶף. וּמִמֵּילָא יָבִין הָרָשָׁע ״לִי וְלֹא לוֹ״, כִּי אִלּוּ הָיָה שָׁם וַדַּאי לֹא הָיָה עוֹבֵד הָעֲבוֹדָה, וְאָז לֹא הָיָה נִגְאָל אֶלָּא הָיָה נִגּוֹף עִם הַמִּצְרִים, וּבָזֶה יַקְהֶה אֶת שִׁנָּיו.

וּמַה שֶּׁכָּתוּב לְשׁוֹן ״אַף״, לוֹמַר ״וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו״. לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סדר עולם) שֶׁכַּאֲשֶׁר קָשְׁרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַטָּלֶה בְּכַרְעֵי הַמִּטָּה, הָיוּ שִׁנֵּי הַמִּצְרִים קֵהוֹת, לְפִי שֶׁגַּם הַמִּצְרִים הָיוּ מַלְעִיגִים עַל מִצְוָה זוֹ, כִּי חָשְׁבוּ שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בְּמַזַּל טָלֶה, וְזוֹ הִיא דַּעַת רָשָׁע זֶה. וּמִיָּד כַּאֲשֶׁר רָשָׁע זֶה רוֹאֶה אֶת יִשְׂרָאֵל עֲסוּקִים בְּמִצְוָה זוֹ, אָז שִׁנָּיו קֵהוֹת מֵעַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיב, י) ״רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס, שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס״. וְנוֹסָף עַל קְהִיַּת שִׁנָּיו שֶׁכְּבָר קָהוּ מֵעַצְמָם, אַף אַתָּה תּוֹסִיף לְהַקְהוֹת שִׁנָּיו, וֶאֱמוֹר לוֹ פֵּרוּשׁ עַל פָּסוּק ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה׳״ (שמות יב, כז), שֶׁיּוּבַן מִמֶּנּוּ ״בַּעֲבוּר זֶה עָשָה ה׳ לִי״ וְלֹא לוֹ כוּ׳. וְאִלּוּ הָיָה מֵבִיא לוֹ הַפָּסוּק כַּהֲוָיָתוֹ, אוּלַי לֹא הָיָה הָרָשָׁע מֵבִין מִמֶּנּוּ פֵּרוּשׁ זֶה הַמַּקְהֶה אֶת שִׁנָּיו. אֲבָל פָּסוּק הַנֶּאֱמָר בְּסָמוּךְ ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָה ה׳ לִי״ (שמות יג, ח) - אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁם נֶאֱמַר ״לִי״ בְּהֶדְיָא, מִכָּל מָקוֹם אֵין לְדַקְדֵּק מִמֶּנּוּ ״לִי וְלֹא לוֹ״, לְפִי שֶׁלְּשׁוֹן ״לִי״ אֵינוֹ דִּיּוּק כְּלָל, כִּי אֵיךְ יֹאמַר הָאָב אֶל הַבֵּן ״עָשָה ה׳ לָנוּ״, וְהַבֵּן לֹא הָיָה שָׁמָּה בִּשְׁעַת הַיְּצִיאָה מִמִּצְרַיִם? עַל כֵּן הֻצְרַךְ הָאָב לוֹמַר ״לִי״. וְגַם אֵין לְדַיֵּיק ״לִי וְלֹא לוֹ״, לְפִי שֶׁאִלּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה עוֹבֵד עֲבוֹדָה זוֹ? כִּי מַאן יֵימַר לָן שֶׁלֹּא הָיָה עוֹבֵד הָעֲבוֹדָה? מִסְּתָמָא הָיָה עוֹבְדָהּ גַּם הוּא, וְהָיָה נִגְאָל עִם כָּל אֶחָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בְּפָסוּק ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה׳״, מוּבָן שַׁפִּיר שֶׁפֵּרוּשׁ הַמִּקְרָא ״לִי וְלֹא לוֹ״, כִּי שָׁם בֵּאֵר בְּהֶדְיָא שֶׁהָעוֹסְקִים בָּעֲבוֹדָה נִצּוֹלוּ מִן הַנֶּגֶף, וְהַמִּצְרִים שֶׁלֹּא עָסְקוּ בָהּ נִגּוֹפוּ. וְאִם כֵּן, רָשָׁע זֶה אֲשֶׁר בְּלַעֲגֵי שָׂפָה מְדַבֵּר ״מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם״ וְלֹא לוֹ, וְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל - וַדַּאי אִלּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה עוֹבֵד עֲבוֹדָה זוֹ, וְאָז בְּהֶכְרֵחַ לֹא הָיָה נִגְאָל, אֶלָּא נִגּוֹף עִם הַמִּצְרִים. וְזֶה דִּקְדּוּק נָכוֹן וְיָקָר.

דֶּרֶךְ שְׁלִישִׁי הוּא, לְהָפִיס דַּעַת מְפָרְשֵׁי הַתּוֹרָה וְהָאַגָּדָה הַסּוֹבְרִים שֶׁדַּעַת בַּעַל הַהַגָּדָה לְהָשִׁיב לָרָשָׁע פָּסוּק ״בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה׳ לִי״ (שמות יג:ח), הַנִּדְרָשׁ עַל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל. וְדַעַת בַּעַל הַהַגָּדָה שֶׁכָּתְבָה הַתּוֹרָה שְׁנֵי תְּשׁוּבוֹת לַבֵּן הָרָשָׁע: תְּשׁוּבָה אַחַת הִיא הַנֶּאֱמֶרֶת בְּצִדּוֹ בְּפָסוּק ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה׳״ (שמות יב:כז). תְּשׁוּבָה שְׁנִיָּה הִיא הָרְמוּזָה בְּפָסוּק ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה׳ לִי״ וְגוֹ׳ (שמות יג:ח). וְדַעְתּוֹ לוֹמַר שֶׁבְּפָסוּק ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ״ תְּשׁוּבָה לַבֵּן הָרָשָׁע וּלְמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל, וּרְאָיָתוֹ מִמַּה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר ״וְאָמַרְתָּ״ אוֹ ״וְדִבַּרְתָּ״, לְפִי שֶׁאֲמִירָה רַכָּה וְכָל דִּבּוּר קָשֶׁה, וּלְשׁוֹן הַגָּדָה מְמֻצָּע וְכוֹלֵל לְשׁוֹן דְּבָרִים קָשִׁים כְּגִידִין הַמַּקְהִים שִׁנֵּי הָאָדָם, וּדְבָרִים רַכִּים הַמּוֹשְׁכִים לִבּוֹ שֶׁל אָדָם, כַּמְבֹאָר בְּדֶרֶךְ רִאשׁוֹן לְמַעְלָה. וְזֶה רֶמֶז שֶׁרָצָה הַכָּתוּב שֶׁהָאָב יֹאמַר פָּסוּק זֶה לִשְׁנֵי בָּנִים, הֵן לְבֵן זֶה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל לְהַגִּיד וְלִמְשׁוֹךְ לִבּוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״מִשְׁכוּ וּקְחוּ״ וְגוֹ׳ (שמות יב:כא), וְלוֹמַר לוֹ ״בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה׳ לִי״ וְגוֹ׳, וּכְבָר אָמַרְנוּ לְמַעְלָה שֶׁלְּבֵן זֶה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל אֵין דִּיּוּק כְּלָל מִלְּשׁוֹן ״לִי״ לוֹמַר ״לִי וְלֹא לוֹ״. רַק לְבֵן סוֹרֵר תַּגִּיד דְּבָרִים קָשִׁים כְּגִידִין, וְעַל יְדֵי שֶׁתַּאֲכִילֵהוּ דְּבָרִים קָשִׁים כְּגִידִין תַּקְהֶה אֶת שִׁנָּיו וְתֹאמַר לוֹ גַּם כֵּן פָּסוּק זֶה ״בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה׳ לִי״, וּמְדֻיָּק שַׁפִּיר אֶצְלוֹ ״לִי וְלֹא לוֹ״, לְפִי שֶׁאִלּוּ הָיָה שָׁם לֹא הָיָה עוֹבֵד עֲבוֹדָה זוֹ, וְאָז וַדַּאי לֹא הָיָה נִגְאָל, שֶׁהֲרֵי גַּם לִי לֹא עָשָׂה ה׳ כִּי אִם בַּעֲבוּר זֶה. וְאִלּוּ נִכְתַּב פָּסוּק זֶה לַבֵּן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל לְבַד, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְאָמַרְתָּ״ אֲמִירָה רַכָּה. וְאִלּוּ לֹא נִכְתַּב כִּי אִם לַבֵּן הָרָשָׁע לְבַד, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְדִבַּרְתָּ״ דִּבּוּר קָשֶׁה. וְעוֹד שֶׁלֹּא נִסְמַךְ פָּסוּק זֶה לְלַעֲגוֹ וּבוּזוֹ שֶׁל דִּבְרֵי הָרָשָׁע, אֶלָּא כָּתַב ״וְהִגַּדְתָּ״ שֶׁשְּׁנֵיהֶם בְּמַשְׁמָע כָּאָמוּר.

וְדַעַת הַתּוֹרָה, לְנַסּוֹת תְּחִלָּה אֶת הָרָשָׁע אִם הוּא אֶפְשָׁרִי לִמְשׁוֹךְ אוֹתוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּדְבָרִים רַכִּים, וְזוֹ הִיא הַתְּשׁוּבָה שֶׁבְּצִדּוֹ ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה׳״ (שמות יב:כז), וּמִלַּת ״וַאֲמַרְתֶּם״ הַיְינוּ אֲמִירָה רַכָּה, כִּי בְּפָסוּק זֶה לֹא מַשְׁמַע ״לִי״ וְלֹא ״לוֹ״, שֶׁהֲרֵי לֹא נִכְתַּב בְּפָסוּק זֶה לְשׁוֹן ״לִי״ בְּהֶדְיָא. וְאִם יַקְשֶׁה עָרְפּוֹ וְלֹא יִשְׁמַע לְקוֹל מְלַחֲשִׁים, אָז ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ״ (שמות יג:ח) לְהַאֲכִילוֹ דְּבָרִים קָשִׁים כְּגִידִים לְהַקְהוֹת בָּהֶם שִׁנָּיו, וְלוֹמַר לוֹ ״בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה׳ לִי״ - ״לִי״ וְלֹא ״לוֹ״. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״מִשְׁכוּ וּקְחוּ״ (שמות יב:כא), ״מִשְׁכוּ״ לְשׁוֹן אַגָּדָה, שֶׁתִּמְשְׁכוּ בַּתְּחִלָּה בִּדְבָרִים רַכִּים אֶת יִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹדַת הַפֶּסַח, וְאִם לֹא יִשְׁמְעוּ אָז ״וּקְחוּ״ קִיחָה בַּיָּדַיִם בְּעַל כָּרְחָם, וּדְבָרִים קָשִׁים דּוֹמִים לִכְפִיָּה בַּיָּדַיִם מַמָּשׁ, דְּהַיְינוּ קִיחָה.

וּמַה שֶׁלֹּא הִזְכִּיר בַּעַל הַהַגָּדָה הַתְּשׁוּבָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּצִדּוֹ ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא״, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁרְמָזָהּ בְּמַה שֶׁאָמַר ״וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו״. מַהוּ לְשׁוֹן ״אַף״? אֶלָּא שֶׁרָצָה לוֹמַר כִּי זֶה אֵין אֲנִי צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁתָּשִׁיב לוֹ תְּשׁוּבָה שֶׁבְּצִדּוֹ, כִּי פָּשׁוּט הוּא שֶׁוַּדַּאי תָּשִׁיב לוֹ אוֹתָהּ תְּשׁוּבָה. אֶלָּא ״אַף״ זוֹ, רָצָה לוֹמַר אַף תְּשׁוּבָה שְׁנִיָּה הַמְדַבֶּרֶת מֵעִנְיַן קֵהוּי שִׁנֵּי הָרָשָׁע, אַף אוֹתָהּ תְּשׁוּבָה תָּשִׁיב לוֹ אִם לֹא יִוָּסֵר בִּתְשׁוּבָה רִאשׁוֹנָה. וְאִם כֵּן, רָמַז בְּמִלַּת ״אַף״ גַּם הַתְּשׁוּבָה שֶׁבְּצִדּוֹ, בְּדֶרֶךְ ״לֹא זוֹ אַף זוֹ״. כִּי לְכָךְ כָּתְבָה הַתּוֹרָה שְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת לַבֵּן הָרָשָׁע, אַחַת רַכָּה וְאַחַת קָשָׁה. וְאָמַר בַּעַל הַהַגָּדָה: לֹא תָּגוּר מִפְּנֵי הָרָשָׁע, וְנוֹסָף עַל תְּשׁוּבָה הָרַכָּה הָרִאשׁוֹנָה, תָּשִׁיב לוֹ אַף תְּשׁוּבָה שְׁנִיָּה זוֹ לְהַקְהוֹת בָּהּ שִׁנָּיו. וְאַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ שֶׁפָּסוּק אֶחָד יִהְיֶה נִדְרָשׁ בִּשְׁנֵי אֳפָנִים סוֹתְרִים, כִּי כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁאֵין הַדִּיּוּק בָּא מִמִּלַּת ״לִי״, וְעִקַּר הַדִּיּוּק תָּלוּי ״בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ״ (מלאכי ג:יח). עַל כֵּן לְרָשָׁע רָע שֶׁלֹּא עֲבָדוֹ, מְדֻיָּק ״לִי וְלֹא לוֹ״. אֲבָל הַבֵּן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל, אִלּוּ הָיָה שָׁם הָיָה עוֹבְדוֹ, עַל כֵּן אֵין דִּיּוּק ״לִי וְלֹא לוֹ״ שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ, וְאִלּוּ הָיָה שָׁם הָיָה נִגְאָל גַּם הוּא.