שְׁמוֹת י״ב · י״ח

עד יום האחד ועשרים. לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר "שִׁבְעַת יָמִים"? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר יָמִים, לֵילוֹת מִנַּיִן? תַּ"לֹ עד יום האחד ועשרים וגו' (מכילתא):

בְּנִיסָן בְּאַרְבְּעָא עַסְרָא יוֹמָא לְיַרְחָא בְּרַמְשָׁא תֵּיכְלוּן פַּטִירָא עַד יוֹמָא עֶסְרִין וְחַד לְיַרְחָא בְּרַמְשָׁא:

בראשון. אחז דרך קצרה, בעבור שהזכיר בתחלה, ראשון הוא לכם (פ' ב), והנה טעם בחדש הראשון, וכמוהו בעשירי באחד לחדש (ברא' ה):

עד יום האחד ועשרים פרש״‎י למה נאמר והלא כבר נאמר שבעת ימים לפי שנאמר ימים לילות מנין ת״‎ל וכו'. חז״‎ק היאך מצינו למימר לילות מנין הרי לעיל כתיב מיום הראשון עד יום השביעי ואפי׳‎ לילות משמע. אלא ע״‎י דוחק י״‎ל יש לך דברים שמקבלים שכר בעשייתם ולא עונש כשאין עושים אותם כגון מצה בלילה הראשון ויש לך דברים שאין מקבלים שכר בעשייתם ושכר כשאין עושים אותם כגון מצה מליל ראשון ואילך. ומ״‎מ מצות, שבעת ימים מצות תאכלו כתיב כלומר אם אכל מצה כל שבעת הימים קיים הפסוק זה של שבעת ימים מצות תאכלו. לילות מנין כלומר אם אכל כל שבעת הלילות מצה מנין שקיים את הפסוק ת״‎ל עד יום האחד ועשרים מכל מקום. מיום הראשון עד יום השביעי לא קאי אלא אכי כל אוכל חמץ. עד יום האחד ועשרים שלא תאמר שבעת הימים שצוה הקב״‎ה לאכול בהם מצה אין קפידא לעשותן בסוף החודש או סירוגין ת״‎ל בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות עד יום האחד ועשרים לחדש בערב.