התחילו ללמודמקרא קדש. מקרא שֵׁם דָּבָר; קְרָא אוֹתוֹ קדש לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּכְסוּת (מכילתא):
לא יעשה בהם. אֲפִלּוּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים (שם):
הוא לבדו. "הוּא" וְלֹא מַכְשִׁירָיו שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב (ביצה כ"ח):
לכל נפש. אֲפִלּוּ לִבְהֵמָה; יָכוֹל אַף לַגּוֹיִם, תַּלְמוּד לוֹמַר לָכֶם (מכילתא):
וּבְיוֹמָא קַדְמָאָה מְעָרַע קַדִישׁ וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה מְעָרַע קַדִישׁ יְהֵי לְכוֹן כָּל עִיבִידָא לָא יִתְעֲבֵד בְּהוֹן בְּרַם דִי מִתְאֲכֵל לְכָל נְפַשׁ הוּא בִלְחוֹדוֹהִי יִתְעֲבֵד לְכוֹן:
וביום הראשון. הוא יום יציאת מצרים, והיום השביעי הוא יום טביעת פרעה כאשר אפרש:
כל מלאכה. בכל המועדים חוץ מיום השבת ויום הכפורים אין כתוב בהם כל מלאכה רק בפסח לבדו אמר, והתנה להוציא אוכל נפש, ובכל מקום בין בפסח בין בעצרת בין ביום הזכרון וחג הסוכות היה אוחז דרך קצרה לומר כל מלאכה לא תעשו, רק במקום אחד בפסח לא תעשו כל מלאכה על דרך שהזכיר תחלה:
אך אשרי יאכל לכל נפש וגו' - ולכך כתיב בכל ימים טובים: מלאכת עבודה לא תעשו - למעוטי אוכל נפש אבל בשבת ויוה"כ כתיב: כל מלאכה.
מקרא קדש כתרגומו מערע קדיש, בו יארע קדוש י״ט. כל מלאכה לא יעשה בהם פרש״י אפילו ע״י אחרים חז״ק אם כן מצינו אמירה לא״י מן התורה, ואמרינן בעלמא דאמירה לא״י שבות.
בהם בשני הימים ראשון ושביעי.
אך אשר יאכל לכל נפש על שם שכתב כאן כל מלאכה, הוציא מכללה הדבר הנאכל ולכך כתיב בכל החגים במקום אחר כל מלאכת עבודה לא תעשו למעוטי הכנת אוכל נפש שאינה עבודה. אבל בשבת וביום הכפורים שאפילו הכנת אוכל נפש אסורה כתיב בהן כל מלאכה לא תעשו.
לכל נפש פרש״י אף לבהמה. והא דאמרינן לכם ולא לכלבים היינו משום שיכול לחזר אחר מזונותיו, יכול לאחרים ת״ל אך. ואע״ג דכתיב לכם ואמרינן לכם ולא לאחרים תרוייהו צריכי דאי לא כתיב אלא חדא הוה אמינא בשביל האחר עצמו לא יכין אבל להרבות בשבילו מותר להכי איצטריך אך.