וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה לֹא־יִשְׁמַ֥ע אֲלֵיכֶ֖ם פַּרְעֹ֑ה לְמַ֛עַן רְב֥וֹת מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

למען רבות מופתי. מַכַּת בְּכוֹרוֹת וּקְרִיעַת יַם סוּף וּלְנַעֵר אֶת מִצְרַיִם:

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה לָא יְקַבֵּל מִנְכוֹן פַּרְעֹה בְּדִיל לְאַסְגָאָה מוֹפְתַי בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם:

ויאמר. כמנהג העברים, כמשפט הלשון, וכבר אמר השם ורבים כמוהו:

לא ישמע אליכם פרעה - כלומר: אחר כל מכה ומכה היה אומר הקב"ה למשה ולאהרן: לא ישמע אליכם עד לבסוף.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֹא יִשְׁמַע אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה כוּ'. אָמַר שֶׁבִּהְיוֹת שֶׁהָאֵל יִתְבָּרַךְ אָמַר אֶל מֹשֶׁה שֶׁטַּעַם הַכְבָּדַת הַלֵּב שֶׁהָיְתָה לְפַרְעֹה כִּי הִקְשָׁה ה' אֶת רוּחוֹ, הָיָה כְּדֵי לְהַרְבּוֹת מוֹפְתָיו, כְּדֵי שֶׁבָּהֶם יַכִּירוּ הַמִּצְרִים וְיִשְׂרָאֵל אֶת גָּדְלוֹ וְטוּבוֹ, כַּאֲמָרוֹ "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'" (שמות י:ב). וְהִנֵּה לְהַשְׁלִים כַּוָּנָתוֹ זֹאת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן יַחְדָּיו הִתְעַסְּקוּ לַעֲשׂוֹת הַמּוֹפְתִים. לָכֵן עַתָּה כַּאֲשֶׁר גָּזַר הָאֵל יִתְבָּרַךְ לְהַעֲנִישׁ אֶת הַמִּצְרִים וּלְהַצִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאוֹתוֹ הָעֹנֶשׁ, עִם הֱיוֹת קְצָתָם רְאוּיִים לוֹ בְּצַד מָה, וּלְהַפִּיל אֶת אֱלֹהֵי מִצְרַיִם, כְּדֵי שֶׁיָּחוּל הָעֹנֶשׁ, וְכָל זֶה בְּזֶבַח הַפֶּסַח, כַּאֲמָרוֹ "וְעָבַרְתִּי וְהִכֵּיתִי", "אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים", "וּפָסַחְתִּי" (שמות יב:יב-יג), רָצָה שֶׁתִּהְיֶה מִצְוָתוֹ זֹאת לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן יַחְדָּיו, כְּמוֹ שֶׁהִשְׁתַּדְּלוּ יַחְדָּיו לְהָשִׁיב אֶת הַמִּצְרִים בִּתְשׁוּבָה וּלְהוֹרוֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד לְהוֹצִיא לְפֹעַל אֶת פְּרִי פְּעֻלַּת הִשְׁתַּדְּלוּתָם.

לא ישמע אליכם פרעה וא״‎ת הרי מצינו ששמע דכתיב ויקם פרעה לילה ויאמר להם קומו צאו וגו', אלא פי׳‎ הכי כבר מתחלת הענין במעשה הסנה ויאמר ה׳‎ אל משה לא ישמע אליכם פרעה למען רבות מופתי. ובלע״‎ז איאוגידי״‎ט אמש״‎ה.

לא ישמע אליכם פרעה . ד״‎א לא ישמע אליכם פרעה לא היה לו להמתין מכה זו והיה לו להבין שקשה מכולן ועליו לשלוח אתכם, שהרי בה התריתם בו מתחלה, פן יפגענו בדבר או בחרב. ומה שלא ישמע אליכם פרעה עכשו למען רבות מופתי, הוא מכת בכורים עם שאר מכות.

וַיֹּאמֶר ה׳ וְגוֹ׳ לֹא יִשְׁמַע. הַכַּוָּנָה בָּזֶה אוּלַי שֶׁחָשַׁב מֹשֶׁה כִּי פַּרְעֹה בִּרְאוֹתוֹ כָּל הַמּוֹפְתִים וְהַפְּלָאִים אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה בָּזֶה, הֲגַם שֶׁיִּרְאֶה כִּי הָלְכוּ יִשְׂרָאֵל וְלֹא חָזְרוּ, שֶׁמָּא תִּפּוֹל עָלָיו אֵימָתָה וָפַחַד וְלֹא יִרְדּוֹף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לָזֶה הוֹדִיעוֹ כִּי ״לֹא יִשְׁמַע״, פֵּרוּשׁ, לֹא יְקַבֵּל אֲלֵיכֶם, פֵּרוּשׁ, לְמַה שֶׁאַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁהֶחְלִיט דַּעְתּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. וְאָמַר לְשׁוֹן עָתִיד לוֹמַר אֲפִלּוּ אַחַר מַכַּת בְּכוֹרוֹת לֹא אַכְנִיעַ לִבּוֹ לַקָּצֶה הָאַחֲרוֹן לְקַבֵּל לְשַׁלֵּחַ בְּהֶחְלֵט, וְהַטַּעַם ״לְמַעַן רְבוֹת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם״ כְּשֶׁיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵיהֶם. וְאָמְרוֹ ״אֶרֶץ״ כְּבָר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא י״ד) בְּפָסוּק ״כִּי ה׳ נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרַיִם״ וְגוֹ׳, יְעֻיַּן שָׁם דְּבָרָיו.

עוֹד יִרְצֶה, לֶהֱיוֹת שֶׁאָמַר מֹשֶׁה וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ, וּפֵרוּשׁ ״בְּרַגְלֶיךָ״ הוּא בִּרְשׁוּתְךָ, הֲרֵי שֶׁהוֹצִיאָם לָעָם מֵרְשׁוּת פַּרְעֹה וּנְתָנָם בִּרְשׁוּת מֹשֶׁה רוֹעֵנוּ מַלְכֵּנוּ, וּבָזֶה גִּלָּה לוֹ כִּי יְצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם הָיְתָה בַּעֲקִירַת רְשׁוּת פַּרְעֹה מֵעֲלֵיהֶם. לָזֶה אָמַר ה׳ אֵלָיו לֹא יִשְׁמַע אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה, פֵּרוּשׁ, לֹא יָבִין דִּבְרֵיכֶם פַּרְעֹה, וְהַטַּעַם, ״לְמַעַן רְבוֹת מוֹפְתַי״, וְאִם יָבִין הַדָּבָר מֵעֵת שֶׁיֹּאמַר לָכֶם בַּלַּיְלָה (שמות יב:לא) ״קוּמוּ צְּאוּ״ יַחְלִיט הַדָּבָר וְאֵין לוֹ מָקוֹם לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם אַחַר כָּךְ, וְאֵין מָקוֹם לַמּוֹפְתִים שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְהַרְבּוֹת מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים מַכּוֹת יְסוֹבְבוּהוּ.