שְׁמוֹת י׳ · ו׳

וּמָלְא֨וּ בָתֶּ֜יךָ וּבָתֵּ֣י כׇל־עֲבָדֶ֘יךָ֮ וּבָתֵּ֣י כׇל־מִצְרַ֒יִם֒ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־רָא֤וּ אֲבֹתֶ֙יךָ֙ וַאֲב֣וֹת אֲבֹתֶ֔יךָ מִיּ֗וֹם הֱיוֹתָם֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּ֥פֶן וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֥ם פַּרְעֹֽה׃

במילים פשוטות

המשך ההתראה: הארבה ימלא את בתי פרעה ועבדיו וכל מצרים, ״אשר לא ראו אבֹתיך ואבות אבֹתיך״, ומשה פונה ויוצא. כלי יקר מדייק בסדר הבתים: בית המלך פנימי יותר מבתי עבדיו, ובתי העבדים פנימיים מבתי כל מצרים - ותמה כיצד ייכנס הארבה אל המקומות הפנימיים ביותר. אבן עזרא מבאר את צורת ״ומלאו״ ומעיר על ״ויפן ויצא״. הפסוק מדגיש את היקף הפלישה חסר התקדים - שכמותו לא ראו אבותיהם מעולם - וחודר אף אל הבתים הפנימיים ביותר. יציאתו הפתאומית של משה, בלא להמתין לתשובה, מבטאת את חומרת האזהרה ואת נחישותו.
מבוסס על כלי יקר, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְיִמְלוּן בָּתָּיךְ וּבָתֵּי כָל עַבְדָיךְ וּבָתֵּי כָל מִצְרַיִם דִי לָא חֲזוֹ אֲבָהָתָךְ וַאֲבָהַת אֲבָהָתָךְ מִיוֹמָא דְמֶהֱוֵיהוֹן עַל אַרְעָא עַד יוֹמָא הָדֵין וְאִתְפְּנִי וּנְפַק מִן קֳדָם פַּרְעֹה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ומלאו. זו המלה משונה בלשון הקדש כי טעם ומלאו, שהבתים היו מלאים מהן והנה מצאנו "מלאו ארבעה כדים מים" (מ"א יח לד) שהוא פועל יוצא כאילו הוא כתוב בפתחות המ"ם ודגשות הלמד מהבנין הדגוש:

ויפן. אמר ר' ישועה, כי ויפן הוא שב אל משה, שהיה חולק כבוד למלכות, שפונה אל המלך בצאתו והוא הולך אחורנית ויפת אמר כשהשלים צרכו וככה, ופנית בבקר (דבר' טז ז) והנה מה יעשה במלת ויפן כה וכה (למעלה ב יב), והנה טעם ויפן מגזרת פנים, כאילו הוא וירא והנה משה יצא מאת פרעה בלא רשותו, והזכיר הכתוב זה בעבור שכעס פרעה וצוה לגרשם אחר שהושבו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל עֲבָדֶיךָ וּבָתֵּי כָל מִצְרָיִם. בְּלִי סָפֵק שֶׁבֵּית הַמֶּלֶךְ יוֹתֵר פְּנִימִי מִבָּתֵּי כָּל עֲבָדָיו, וּבָתֵּי כָּל עֲבָדָיו יוֹתֵר פְּנִימִיִּים מִבָּתֵּי כָּל מִצְרַיִם, וְאֵיךְ יִכָּנֵס הָאַרְבֶּה תְּחִלָּה לִפְנַי וְלִפְנִים וְאַחַר כָּךְ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁבְּדֶרֶךְ נֵס נַעֲשָׂה זֶה, כִּי כְּדֶרֶךְ הַחֵטְא כָּךְ הָעֹנֶשׁ, כִּי הוּא הִתְחִיל בַּקַּלְקָלָה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ עֲבָדָיו, כִּי בְּלִי סָפֵק שֶׁתָּלָה הַחֵטְא יוֹתֵר בּוֹ מִבַּעֲבָדָיו, וְיוֹתֵר בַּעֲבָדָיו מִכָּל עַמּוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י בַּצְפַרְדְּעִים (שמות ז:כח) שֶׁנֶּאֱמַר ״וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וְגוֹ׳ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ״. וְאוּלַי שֶׁעַל הִפּוּךְ סֵדֶר זֶה נֶאֱמַר ״לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ״, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהָיָה אַרְבֶּה כָּמֹהוּ, אֲבָל כֵּן לֹא יִהְיֶה עַל זֶה הַסֵּדֶר הֶהָפוּךְ שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הָעוֹלָם.

וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה. יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ שֶׁלֹּא יָצָא עֲדַיִן, אֶלָּא פָּנָה פָּנָיו מִמֶּנּוּ לָצֵאת, וְלֹא יָצָא כִּי אִם מֵעִם פַּרְעֹה, אֲבָל הָיָה עֲדַיִן בְּתוֹךְ עֲבָדָיו. וּבְתוֹךְ כָּךְ ״וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ״ (שמות י:ז), הָיוּ מַרְאִים עַל מֹשֶׁה בְּאֶצְבַּע לֵאמֹר: כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ, לֹא יָדַעְנוּ עַד מָתַי יִהְיֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ. וּמִדְּאָמְרוּ ״זֶה״ שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁהָיָה עֲדַיִן בֵּינֵיהֶם. לְפִיכָךְ ״וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן״ (שמות י:ח) - מִמֵּילָא הוּשְׁבוּ, כִּי לֹא שָׁלַח אַחֲרֵיהֶם, שֶׁהָיוּ עֲדַיִן בֵּינוֹתָם וְשָׁמְעוּ דִּבְרֵי עֲבָדָיו, וְעַל יְדֵי כֵן הוּשְׁבוּ וְחָזְרוּ אֶל פַּרְעֹה, ״וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ״ וְגוֹ׳ (שמות י:ח).

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיִּפֶן וַיֵּצֵא. זִלְזְלוֹ בְּעֵינָיו, שֶׁאַחַר שֶׁהִתְוַדָּה וְאָמַר ״ה׳ הַצַּדִּיק״ וְגוֹ׳ וְחָזַר לְסִרְחוֹנוֹ, לָזֶה פָּנָה וְיָצָא כְּדֶרֶךְ הַנָּהוּג עִם שְׁאָר בְּנֵי אָדָם. וְתִמְצָא כִּי גַּם פַּרְעֹה הָרָשָׁע שִׁלֵּם לוֹ כֵּן, דִּכְתִיב ״וַיּוּשַׁב וְגוֹ׳ וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה״ (שמות י:ח,יא). וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁאַחַר כָּךְ כְּשֶׁקָּרָא לוֹ לְהִתְפַּלֵּל עַל הֲסָרַת מַכַּת הָאַרְבֶּה, אָמַר אֲלֵיהֶם ״חָטָאתִי לַה׳ וְלָכֶם״ (שמות י:טז), מַה שֶׁלֹּא הָיָה רָגִיל לוֹמַר קוֹדֶם, שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהִתְוַדּוֹת עַל שֶׁנָּהַג בָּם מִנְהַג פְּחִיתוּת וַיְגָרֶשׁ אוֹתָם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל