שְׁמוֹת י׳ · כ״ז

וְאַתְקֵיף יְיָ יָת לִבָּא דְפַרְעֹה וְלָא אָבָה לְשַׁלָחוּתְהוֹן:

ויחזק. כדרך כי הקשה ד' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו (דברי' ב ל):

וַיְחַזֵּק ה׳ וְגוֹ׳ וְלֹא אָבָה וְגוֹ׳. יָעִיד הַכָּתוּב כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת הֶחְלִיט בְּדַעְתּוֹ שְׁלִילַת שְׁלִיחוּת יִשְׂרָאֵל, וְלֹא נִשְׁאַר בְּדַעְתּוֹ לַחְשֹׁב מַחְשָׁבוֹת אִם יָחוּשׁ לַמַּכּוֹת אוֹ אִם יִסְבֹּל מַכּוֹת הַגְּדוֹלוֹת, אֶלָּא חָתַם הַדָּבָר יַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי ה׳ הֲגַם שֶׁיֵּהָרֵג.

אוֹ יִרְצֶה שֶׁנִּתְחַכֵּם לַעֲשׂוֹת אֹפֶן שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ עָלָיו עוֹד מַכּוֹת, וּבָזֶה אֵין הֶכְרֵחַ לְשַׁלְּחָם. וְהוּא מַה שֶׁאָמַר סָמוּךְ לְאָמְרוֹ ״וְלֹא אָבָה״, וַיֹּאמֶר לוֹ פַּרְעֹה לֵךְ מֵעָלָי וְגוֹ׳. הַכַּוָּנָה בָּזֶה כִּי לְצַד שֶׁהִשְׂכִּיל בְּתֵשַׁע מַכּוֹת שֶׁבָּאוּ עָלָיו, שֶׁכֻּלָּן הָיוּ עַל זֶה הָאֹפֶן: שְׁתַּיִם בְּהַתְרָאָה וְאֶחָד בְּלֹא הַתְרָאָה, לְמַאן דְּאָמַר שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת הָיָה מַתְרֶה עַל כָּל מַכָּה וּמַכָּה, וּלְמַאן דְּאָמַר שָׁבוּעַ אֶחָד, אָמַר מֵעַתָּה בְּמַכָּה זוֹ הַבָּאָה תִּתְחַיֵּב לִהְיוֹת הַהַתְרָאָה, וְאִם אֵין הַתְרָאָה אֵין מַכָּה. לָזֶה נִתְחַכֵּם וְאָמַר ״הִשָּׁמֶר לְךָ אַל תּוֹסֶף רְאוֹת פָּנַי״, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן אֵין הַתְרָאָה, וְכֵיוָן שֶׁאֵין הַתְרָאָה אֵין מַכָּה. וְהִנֵּה לֹא הִקְשָׁה ה׳ אֶת לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן אֶלָּא עַד כְּלוֹת תֵּשַׁע מַכּוֹת וְלֹא נִשְׁאֲרָה אֶלָּא מַכַּת בְּכוֹרוֹת. וְלָזֶה אָמַר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּרְתָּ לֹא אוֹסִיף עוֹד וְגוֹ׳. וּפֵרוּשׁ דִּבְרֵי מֹשֶׁה כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי אוֹתָם בְּפָרָשַׁת וָאֵרָא בְּפָסוּק (שמות ז:ג) ״וַאֲנִי אַקְשֶׁה וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה״ וְגוֹ׳.

וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ כֵּן דִּבַּרְתָּ תְּשׁוּבָה לְמַה שֶׁאָמַר לוֹ ״בְּיוֹם רְאוֹתְךָ פָנַי תָּמוּת״, הֵשִׁיבוֹ כִּי אֵינוֹ יָכוֹל לְהָמִית וְאֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא כֹּחַ הַדִּבּוּר, וְהוּא אָמְרוֹ ״כֵּן דִּבַּרְתָּ״ וְלֹא ״כֵּן תַּעֲשֶׂה״. אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, כְּבָר דִּבַּרְתָּ כֵּן פַּעַם אַחֶרֶת, וְהַמְכֻוָּן הוּא רְאֵה מַה עָלְתָה בְּיָדְךָ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה א,לא) בְּפָסוּק (שמות ב:טו) ״וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה״ וְלֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ, גַּם אָמְרוּ (ילקוט שמעוני קע״ה) שֶׁהָרַג כָּל שׁוֹעֲרָיו שֶׁהִנִּיחוּ לְמֹשֶׁה לִכָּנֵס וְהֵשִׁיבוּ כִּי אֵין לָהֶם שְׁלִיטָה עָלָיו, וְאִם כֵּן הַבָּזוּי אֵיךְ מַחְלִיט לוֹמַר ״בְּיוֹם וְגוֹ׳ תָּמוּת״. וּכְנֶגֶד הָעִנְיָן מִצַּד עַצְמוֹ שֶׁאֵין אַתָּה חָפֵץ לִרְאוֹת פָּנַי גַּם אֲנִי אֵין אֲנִי חָפֵץ לְהִסְתַּכֵּל בִּדְמוּתְךָ, ״לֹא אוֹסִיף״ וְגוֹ׳: