שְׁמוֹת י׳ · כ״א

וימש חשך. וְיַחֲשִׁיךְ עֲלֵיהֶם חֹשֶׁךְ יוֹתֵר מֵחֶשְׁכּוֹ שֶׁל לַיְלָה, חֹשֶׁךְ שֶׁל לַיְלָה יַאֲמִישׁ וְיַחֲשִׁיךְ עוֹד:

וימש. כְּמוֹ וְיַאֲמֵשׁ; יֵשׁ לָנוּ תֵבוֹת הַרְבֵּה חֲסֵרוֹת אָלֶ"ף, לְפִי שֶׁאֵין הֲבָרַת הָאָלֶ"ף נִכֶּרֶת כָּל כָּךְ, אֵין הַכָּתוּב מַקְפִּיד עַל חֶסְרוֹנָהּ, כְּגוֹן "וְלֹא יַהֵל שָׁם עֲרָבִי" (ישעיהו י"ג), כְּמוֹ לֹא יַאֲהֵל - לֹא יַטֶּה אָהֳלוֹ, וְכֵן "וַתַּזְרֵנִי חַיִל" (שמואל ב' כ"ב), כְּמוֹ וַתְּאַזְּרֵנִי; וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם לְשׁוֹן הֲסָרָה, כְּמוֹ לֹא יָמוּשׁ; "בָּתַר דְּיֶעְדֵּי קְבַל לֵילְיָא" - כְּשֶׁיַּגִּיעַ סָמוּךְ לְאוֹר הַיּוֹם; אֲבָל אֵין הַדִּבּוּר מְיֻשָּׁב עַל הַוָּי"ו שֶׁל וְיָמֵשׁ, לְפִי שֶׁהוּא כָתוּב אַחַר וִיהִי חֹשֶׁךְ. וּמִ"אַ פּוֹתְרוֹ לְשׁוֹן "מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם" (דברים כ"ח), שֶׁהָיָה כָפוּל וּמְכֻפָּל וְעָב עַד שֶׁהָיָה בוֹ מַמָּשׁ:

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה אֲרֵים יְדָךְ עַל צֵית שְׁמַיָא וִיהֵי חֲשׁוֹכָא עַל אַרְעָא דְמִצְרָיִם בָּתַר דְיַעְדֵי קְבֵל לֵילְיָא:

ויאמר. מדרך הסברא כי המטה היה בידו, אף על פי שאיננו כתוב:

וימש חשך. אמר יפת כי וימש חשך, כמו וימיש, והטעם כי ימיש כל חשך שהיה להם וידע ויבא אחר עב ממנו, וי"א כי הוא חסר אל"ף ומלת אמש בלה"ק הלילה שעבר כמו, אמש אמר אלי (בראשית לא כט) ובלשון ערבי "אמס" כי השי"ן יתחלף בסמ"ך ברוב המלות, כמו שמש שמס, והנה אין טעם לפירושם, ולפי דעתי כי וימש מגזרת ימשש (דבר' כח) ואין טענה בעבור שהוא מפעלי הכפל כי כמוהו בזה הענין ידיהם ולא ימישון (תה' קטו ז) ושב על מצרים כי מצרים לשון יחיד כמו, ויאמר מצרים אנוסה (למטה יד כה), והנה הטעם שימששו בידם החשך שכל כך יהיה עב כי האור של אש לא ידלק, ולא הנר, והעד, לא ראו איש את אחיו, לא באור היום ולא באור הנרות:

וימש חשך - כמו: ולא יהל שם ערבי כמו: לא יאהל. כלומר החשך של לילה יאמיש ויאפיל זמן מרובה, שלא האירה לילה עד ג' ימים.

נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם. עַל אוֹתוֹ הַחֵלֶק מֵהָאֲוִיר הַנִּקְרָא שָׁמַיִם, כִּמְבֹאָר בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (בראשית א:ז).

וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ. וְיָסִיר אֶת הַחֹשֶׁךְ הַטִּבְעִי שֶׁל לַיְלָה. כִּי אָמְנָם חֹשֶׁךְ הַלַּיְלָה הוּא אֲוִיר מוּכָן לְקַבֵּל הָאוֹר, וְהוּא חָשׁוּךְ בְּהֶעְדֵּר הָאוֹר בִּלְבַד. אֲמָנָּם זֶה הַחֹשֶׁךְ יִהְיֶה אֲוִיר בִּלְתִּי מוּכָן לְקַבֵּל הָאוֹר לְרֹב עָבְיוֹ, וְלֹא יִפּוֹל עָלָיו הֶעְדֵּר הָאוֹר בִּהְיוֹתוֹ בִּלְתִּי מוּכָן אֵלָיו, וּלְפִיכָךְ.

[נטה ידך על השמים אויר נקרא שמים]

ויהי חשך מכה זו אירעה והיתה כשלא היה צריך התראה, כדי שלא יטמינו את שלהם.

וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ. לְשׁוֹן הֲסָרָה, יַעַן כִּי מִטֶּבַע הַבְּרִיאָה שֶׁכָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ יוֹם אַף לַיְלָה, מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הֵסִיר חֶשְׁכַת סְתָם לַיְלָה מִגְּבוּל יִשְׂרָאֵל וְנָתַן אוֹתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְעַל כֵּן הָיָה לְמִצְרַיִם חֹשֶׁךְ כָּפוּל. וּבְסִבָּה זוֹ גַּם בַּיּוֹם ״רְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ״ (שמואל א ב:ט), כִּי לֹא הָיָה לוֹ זְמַן לַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם בַּיּוֹם, שֶׁהֲרֵי הַלַּיְלָה בְּלָאו הָכֵי אֲפֵלָה. וּבְסִבָּה זוֹ הָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם גַּם בַּלַּיְלָה. רֶמֶז לַדָּבָר: ״וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה״ (שמות י:כג) - אַרְבַּע תֵּיבוֹת אֵלּוּ סוֹפָם אוֹתִיּוֹת לַיְלָה, וְאַחַר כָּךְ כְּתִיב ״אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם״, כְּאִלּוּ אָמַר שֶׁגַּם לַיְלָה הָיָה אוֹר לְיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קלט יא) ״וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי״. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַשִׁ״י שֶׁהַחֹשֶׁךְ הָיָה כָּפוּל, הַיְינוּ כְּמִדַּת יוֹם וְלַיְלָה.

וּמַה שֶּׁמַּקְשֶׁה רַשִׁ״י לָמָּה הֵבִיא עֲלֵיהֶם חֹשֶׁךְ, וְלֹא הִקְשָׁה רַשִׁ״י כֵּן בְּכָל הַמַּכּוֹת, לְפִי שֶׁבְּכָל הַמַּכּוֹת אִלּוּ הָיָה פַּרְעֹה רוֹצֶה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה בְּעוֹד הַמַּכָּה מְשַׁמֶּשֶׁת הָיָה יָכוֹל, אֲבָל כָּאן ״לֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו״ (שמות י:כג) כָּל שְׁלֹשֶׁת יָמִים, וְאַף אִם הָיָה רוֹצֶה לָשׁוּב תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים לֹא הָיָה יָכוֹל, וְלָמָּה תֵּצֵא כָּזֹאת מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ? כִּי אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הִקְשָׁה ה׳ אֶת לִבּוֹ, הַיְינוּ לְפִי שֶׁהוּא מֵעַצְמוֹ הִקְשָׁה לְבָבוֹ בְּעוֹד שֶׁהָיְתָה הַמַּכָּה מְשַׁמֶּשֶׁת, עַל כֵּן דִּין הוּא לְהַקְשׁוֹת לְבָבוֹ אַחַר סוּר הַמַּכָּה. אֲבָל בְּמַכַּת הַחֹשֶׁךְ, אַף אִם הָיָה רוֹצֶה לָשׁוּב בְּעוֹד שֶׁהַמַּכָּה מְשַׁמֶּשֶׁת לֹא הָיָה יָכוֹל, וְלָמָּה הֵבִיא ה׳ מַכָּה זוֹ לִמְנוֹעַ מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה? אֶלָּא מִשּׁוּם רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְכוּ׳.