שְׁמוֹת י׳ · י״ז

וּכְעַן שְׁבוֹק כְּעַן לְחוֹבִי בְּרַם זִמְנָא הָדָא וְצַלוֹ קָדָם יְיָ אֱלָהֲכוֹן וְיַעְדֵי מִנִי לְחוֹד יָת מוֹתָא הָדֵין:

ועתה שׂא נא. מלת שא נא אפרשנה בפרשת כי תשא:

וטעם אך הפעם, כי לא אחטא עוד למרוד פי ד' ובעבור שהיה כעוס משה לא אמר לו שישלח העם, ויצא חוץ לעיר כמשפטו ויעתר:

וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי וְגוֹ׳. לְפִי שֶׁאָמַר פַּרְעֹה ״חָטָאתִי לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם״, הִקְדִּים הַחֵטְא לַה׳ לְפִי שֶׁהוּא גָּדוֹל מִנְּשׂוֹא יוֹתֵר מִן הַחֵטְא שֶׁחָטָא לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹשֵׂא עָוֹן וּמַרְבֶּה לִסְלֹחַ יוֹתֵר מִבָּשָׂר וָדָם, לְפִיכָךְ בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אָמַר שֶׁאִם מֹשֶׁה יִמְחוֹל לוֹ תְּחִלָּה אָז יִהְיֶה הוּא הַסַּרְסוּר בֵּינוֹ לְבֵין אֱלֹהִים, וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יֵרַע בְּעֵינֵי ה׳ עַל אֲשֶׁר אִחֵר לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ תְּחִלָּה, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַב חֶסֶד וְעִמּוֹ יִתְבָּרַךְ הַסְּלִיחָה, וְעוֹד שֶׁיּוֹדֵעַ ה׳ כִּי פַּרְעֹה צָרִיךְ לְסַרְסוּר. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי״, רוֹצֶה לוֹמַר עַתָּה תֵּכֶף ״שָׂא נָא חַטָּאתִי״, וְאַחַר כָּךְ ״הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי אֶל ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״. וּמַה שֶּׁאָמַר ״שָׂא נָא״ וְלֹא אָמַר ״שְׂאוּ נָא״, כִּי אוּלַי לְפִי שֶׁמֹּשֶׁה נִתְגַּדֵּל בְּבֵיתוֹ שֶׁל פַּרְעֹה יָדַע בּוֹ פַּרְעֹה כִּי הוּא אִישׁ עָנָו מְאֹד וְשָׁרֵי וּמָחִיל לְכָל מַאן דִּמְצַעֵר לֵיהּ, עַל כֵּן חָשַׁב שֶׁאֵין צֹרֶךְ לְבַקֵּשׁ מְחִילָה כִּי אִם מֵאַהֲרֹן שֶׁלֹּא יָדַע פַּרְעֹה מַה טִּיבוֹ.

וּמַה שֶּׁאָמַר ״וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה״, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבִּקֵּשׁ שֶׁלֹּא יָסִיר כִּי אִם הַחַיִּים, כִּי הֵמָּה מַזִּיקִים וּמְמִיתִים, אֲבָל לֹא הַמְּלוּחִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ, כִּי אֵינָן מְמִיתִים וּמַזִּיקִים. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא נֶעֱתַר לוֹ בָּזֶה וְשִׁלַּח אַף הַמְּלוּחִים.