שְׁמוֹת א׳ · ו׳

וּמִית יוֹסֵף וְכָל אַחוֹהִי וְכֹל דָרָא הַהוּא:

וימת יוסף. אב ובנו שתי דורות, והעד שחיה איוב אחרי שבותו מאה וארבעים שנה (איוב מב טז) והוא ראה ד' דורות, וקדמונינו ז"ל אמרו עשרה דורות מאדם ועד נח, ומנח עד אברהם עשרה, ואין מספר שנות אלה כאלה:

וטעם וימת יוסף כי מת בגדולתו, גם אחיו לא ראו את ימי הרעה:

וטעם וכל הדור ההוא על המצרים כי יזכיר אשר לא ידע את יוסף:

וכל הדור ההוא - שבעים נפש.

וְכָל הַדּוֹר הַהוּא. כָּל שִׁבְעִים נֶפֶשׁ, שֶׁלֹּא בָא הַדּוֹר לְקִלְקוּל גָּמוּר כָּל יְמֵיהֶם:

וכל הדור ההוא. בין ישראל בין גוים כדכתיב ״‎ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף״‎.

וַיָּמָת יוֹסֵף וְגוֹ׳ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳. צָרִיךְ לְדַקְדֵּק לְאֵיזֶה עִנְיָן חָזַר פַּעַם שְׁנִיָּה לְהוֹדִיעַ מִיתַת יוֹסֵף, וּכְבָר הִשְׁמִיעָנוּ (בראשית נ:כו) ״וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן״ וְגוֹ׳? עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת הוֹדָעַת הַכָּתוּב שֶׁמֵּתוּ הָאַחִים וְכָל הַדּוֹר. עוֹד מַה קֶשֶׁר יֵשׁ בֵּין מִיתַת הָאַחִים וְהַדּוֹר לְאָמְרוֹ ״וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל״. וְהִנֵּה הַמַּגִּיד שֶׁל מהרי״ק הִגִּיד לוֹ טַעַם סְמִיכוּת זֶה וְהוּא דֶּרֶךְ סוֹד. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת טַעַם אָמְרוֹ כְּסֵדֶר זֶה ״וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳, שֶׁאִם בָּא לְהוֹדִיעֵנוּ פְּרִיַּת וּרְבִיַּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה לוֹ לוֹמַר כְּסֵדֶר זֶה ״וַיִּפְרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וְגוֹ׳ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״.

אָכֵן שְׁנֵי כְּתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד לְהוֹדִיעַ הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַתְחָלַת הַשִּׁעְבּוּד וְסִבּוֹתָיו, וְהֵם בְּמִסְפָּר אַרְבָּעָה. הָא׳ - מִיתַת יוֹסֵף, שֶׁאִם הָיָה יוֹסֵף קַיָּם יַסְפִּיק שֶׁלֹּא יִמְשְׁלוּ בָּהֶם הַמִּצְרִיִּים, הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיּוֹסֵף קַיָּם הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁקֵטִים וּמְעֻנָּגִים.

ב׳ - מִיתַת הָאַחִים, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֶחָד מִן הָאַחִים קַיָּם הָיוּ הַמִּצְרִיִּים מְכַבְּדִים אוֹתָן, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה יג,א) בְּפָסוּק (בראשית נ:יד) ״וַיָּשָׁב יוֹסֵף וְגוֹ׳ וְאֶחָיו״ וְגוֹ׳ אַחַר קָבְרוֹ אֶת אָבִיו, יְעֻיַּן שָׁם דִּבְרֵיהֶם.

ג׳ - מִיתַת כָּל הַדּוֹר. פֵּרוּשׁ: כָּל הַשִּׁבְעִים נֶפֶשׁ, שֶׁכֻּלָּן הָיוּ חֲשׁוּבִין בְּעֵינֵיהֶם, וּבְאֶמְצָעוּתָם לֹא הָיָה לָהֶם פָּנִים לְהִשְׁתַּעְבֵּד בָּהֶם. אוֹ לְצַד שֶׁהָיוּ בְּנֵי דַעַת, וְאֵין מְצִיאוּת לַמִּצְרִיִּים לְהִתְחַכֵּם חָכְמָתָם שֶׁמַּתְחִיל בְּפֶה רַךְ, כִּי הָיוּ בְּנֵי הַדּוֹר הַהוּא חֲכָמִים וְיַכִּירוּ הַחָכְמָה וְלֹא יְקַבְּלוּ עֲשׂוֹת לָהֶם דָּבָר בְּשׁוּם אֹפֶן.

ד׳ - וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳, כִּי אִם לֹא הָיְתָה הַהַרְגָּשָׁה הַגְּדוֹלָה שֶׁ״פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וְגוֹ׳ בִּמְאֹד וְגוֹ׳ וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ״ וְגוֹ׳ - לֹא הָיוּ נוֹתְנִים לֵב לְבַקֵּשׁ תַּחְבּוּלוֹת, אֶלָּא הַהֶרְגֵּשׁ הַגָּדוֹל הוּא הַסּוֹבֵב בְּאֶמְצָעוּת הֶעְדֵּר הַמּוֹנֵעַ שֶׁהוּא יוֹסֵף וְאֶחָיו וְכָל הַדּוֹר. וּבָזֶה נִתְיַשֵּׁב אָמְרוֹ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אָמַר ״וַיִּפְרוּ״ וְגוֹ׳, כִּי לֹא בָּא לְהוֹדִיעַ עִנְיַן הָרִבּוּי אֶלָּא לְהוֹדִיעַ כִּי הוּא זֶה סוֹבֵב הַגָּלוּת.

וְעוֹד וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ וְגוֹ׳, וְזוּלַת אַחַת מִכָּל דְּבָרִים הַסְּדוּרִים לֹא הָיָה הַשִּׁעְבּוּד, וּלְמַאן דְּאָמַר (סוטה יא,א) ״חָדָשׁ״ שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ גְּזֵרוֹתָיו, הַסִּבּוֹת הַקּוֹדְמוֹת הֵם סִבְּבוּהוּ לְחַדֵּשׁ דַּעְתּוֹ מְשֻׁנָּה מִקֹּדֶם, וְהָבֵן.

וְהִנֵּה לְפִי פְּשָׁטָן שֶׁל דְּבָרִים יַגִּיד כִּי כָּל עוֹד שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהַדּוֹר הַהוּא קַיָּם הָיָה מוֹנֵעַ הַשִּׁעְבּוּד, וְקָשֶׁה אִם כֵּן לֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר הַכָּתוּב אֶלָּא ״וַיָּמָת כָּל הַדּוֹר הַהוּא״, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל יְמֵי אֶחָד מֵהַדּוֹר לֹא הָיָה שִׁעְבּוּד, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר לֹא מִיתַת יוֹסֵף וְלֹא מִיתַת אֶחָיו, דְּקַל וָחוֹמֶר שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַשִּׁעְבּוּד בִּימֵיהֶם. וַאֲפִלּוּ לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סדר עולם רבה ג) שֶׁאָמְרוּ כָּל זְמַן שֶׁאֶחָד מֵהַשְּׁבָטִים קַיָּם לֹא הָיָה הַשִּׁעְבּוּד, קָשֶׁה לָמָּה הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר מִיתַת יוֹסֵף, קַל וָחוֹמֶר הוּא מֵהָאַחִים.

וְאוּלַי כִּי יְכַוֵּן הַכָּתוּב לוֹמַר כִּי הָיוּ הַדְּרָגוֹת בַּדָּבָר, כִּי בְּמִיתַת יוֹסֵף יָרְדוּ מִגְּדֻלָּתָם שֶׁהָיוּ מְעֻלִּים יוֹתֵר מִמִּצְרִיִּים וְנַעֲשׂוּ שָׁוִים לָהֶם, וּבְמִיתַת הָאַחִים יָרְדוּ לְמַטָּה מִמַּדְרֵגָתָם שֶׁהָיוּ בְּעֵינֵיהֶם נִבְזִים אֲבָל לֹא הָיוּ מִשְׁתַּעְבְּדִים בָּהֶם, וּבְמִיתַת כָּל הַדּוֹר הִתְחִילוּ לְהִשְׁתַּעְבֵּד בְּאֶמְצָעוּת קִנְאָתָם אֲשֶׁר רָאוּ הַפְלָגַת רִבּוּיָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתְמַלֵּאת אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּהֶם.

וְאִם תֹּאמַר, וַהֲלֹא רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֹא אָמְרוּ אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁאֶחָד מִן הַשְּׁבָטִים וְכוּ׳, וְלִדְבָרֵינוּ אֲפִלּוּ מִן הַשִּׁבְעִים. דַּע כִּי דָּבָר זֶה לֹא הֻחְלַט לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְזֶה לְשׁוֹן רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסֵדֶר עוֹלָם (סדר עולם רבה ג): מִשֶּׁמֵּת לֵוִי עַד שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קט״ז שָׁנָה, אֵין שִׁעְבּוּד יָתֵר עָלָיו וְלֹא פָּחוֹת מִפ״ו, כִּשְׁנוֹתֶיהָ שֶׁל מִרְיָם שֶׁנִּקְרְאָה עַל שֵׁם הַמֵּרוּר, עַד כָּאן. הֲרֵי כִּי אֵין הַכְרָעַת דָּבָר שֶׁמִּשֶּׁמֵּת לֵוִי שֶׁהוּא אַחֲרוֹן שֶׁבַּשְּׁבָטִים הִתְחִיל הַשִּׁעְבּוּד. וּפְשַׁט הַכָּתוּב אֲנִי רוֹאֶה שֶׁלֹּא אָמְרוּ ״הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ״ אֶלָּא אַחַר מִיתַת כָּל הַדּוֹר הַהוּא, וְהִשְׁוָה הַכָּתוּב לְכָל אֶחָיו.