שְׁמוֹת א׳ · ד׳

דָּ֥ן וְנַפְתָּלִ֖י גָּ֥ד וְאָשֵֽׁר׃

במילים פשוטות

הפסוק חותם את מניין השבטים ומזכיר את דן ונפתלי, בני בלהה שפחת רחל, ואת גד ואשר, בני זלפה שפחת לאה. אבן עזרא עומד על דרכי חיבור השמות בכתוב ומונה כמה אופנים שבהם מצטרפים שמות זה לזה במקרא, שהצירוף שכאן הוא אחד מהם. מבחינת התוכן משלימה רשימה זו את מניין בני יעקב שירדו מצרימה, ובכך מסתיימת ההקדמה המחברת את סוף ספר בראשית לתחילת סיפור הגלות והשעבוד במצרים.
מבוסס על אבן עזרא, פשט · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

דָן וְנַפְתָּלִי גָד וְאָשֵׁר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

דן. בהתחבר השמות הם על ששה דרכים, נכונים, האחד כמו עילם ואשור וארפכשד (ברא' י כב) והשני בנפך ארגמן ורקמה ובוץ (יחז' כז טז) השלישי אודם פטדה וברקת (למטה כח יז) הרביעי דן ונפתלי גד ואשר החמישי מור ואהלות קציעות (תה' מה ט) הששי אדם שת אנוש (דה"א א א):

מקור: ספריא · נחלת הכלל