רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11מֹדַעְתָּנוּ. קְרוֹבֵנוּ:
הִנֵּה הוּא זֹרֶה. הַמּוֹץ. וונטו"ר בְּלַעַ"ז:
הַלָּיְלָה. שֶׁהָיָה הַדּוֹר פָּרוּץ בִּגְנֵבָה וְגָזֵל, וְהָיָה יָשֵׁן בְּגָרְנוֹ לִשְׁמֹר גָּרְנוֹ:
רוּת ג׳ · ב׳
וְעַתָּ֗ה הֲלֹ֥א בֹ֙עַז֙ מֹֽדַעְתָּ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר הָיִ֖ית אֶת־נַעֲרוֹתָ֑יו הִנֵּה־ה֗וּא זֹרֶ֛ה אֶת־גֹּ֥רֶן הַשְּׂעֹרִ֖ים הַלָּֽיְלָה׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
נעמי מפרטת את התוכנית: הלא בועז מודעתנו אשר היית את נערותיו, הנה הוא זורה את גורן השעורים הלילה. רש״י מבאר ״מודעתנו״ - קרובנו, ומפרש ״זורה״ שהוא מפריד את המוץ מן הגרעינים, ומסביר מדוע דווקא בלילה: מפני שהיה הדור פרוץ בגזל, והיו שומרים על התבואה. המלבי״ם מוסיף פרט מציאותי: הגורן היה בסוף השדה, והזרייה עצמה לא נעשתה בגורן אלא בשדה שלפניו. שני הפרטים - הקרבה המשפחתית ומקום הימצאו באותו לילה - הם שני התנאים שמאפשרים את כל מה שיבוא.
מבוסס על רש״י, מלבי״ם · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
מלבי״ם
רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19ועתה הלא בועז מודעתנו, ר"ל כי הגורן היה בסוף השדה, והזריה שזרו את השעורים לא היה בגורן רק בשדה לפני הגורן שם ישב הרוח ובודאי נמצאו שם כל הפועלים הנערים והנערות העוסקים במלאכה וכבואה אל השדה א"א שלא יראוה, ע"ז אמרה לה שמה שיראו אותך בשדה לפני הגורן בזה אין שום חשש, כי הלא בועז מודעתנו וכולם יודעים שאת מקורב בבית הזה מצד הקורבה ויאמרו שבאת לראות את הדישה והזריה כדרך הקרוב השמח בשמחת קרובו, וגם אשר היית את נערותיו ויחשבו שבאת לבקר את הנערות שלא ראית אותן מאת כלות הקציר, והנה הוא זרה את גרן השעורים הלילה ויאמרו שלכן באת בלילה לראות את הזריה ואת הנערות חברותיך:
Malbim on Ruth--Wikisource