רוּת ג׳ · א׳

נעמי פותחת ביוזמה חדשה: בתי הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך. אבן עזרא מבאר את המילה ״מנוח״ ומסביר שאין לאישה מנוחה עד שתינשא, ומעיר על צורת המילה ״מודעתנו״ שבפסוק הבא. המלבי״ם מסביר את התזמון: כבר כלו שלושת חודשי ההבחנה שנזכרו בסוף הפרק הקודם, ועתה מוטל על נעמי לבקש לרות מנוח, כלומר שיהיה לה בעל, בדיוק כלשון הברכה שברכה אותה בפרק הראשון ״ומצאן מנוחה אשה בית אישה״. מי שביקשה מרות לשוב למואב היא זו שדואגת עכשיו לעתידה בארץ.