לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת. וְכִי דַרְכּוֹ שֶׁל בֹּעַז לִשְׁאֹל בְּנָשִׁים? אֶלָּא, דִּבְרֵי צְנִיעוּת וְחָכְמָה רָאָה בָהּ. שְׁתֵּי שִׁבֳּלִים לִקְּטָה, שְׁלשָׁה אֵינָהּ לִקְּטָה. וְהָיְתָה מְלַקֶּטֶת עוֹמְדוֹת מְעֻמָּד וְשׁוֹכְבוֹת מְיֻשָּׁב, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁחֶה:
למי הנערה הזאת. חשב שהיא אשת איש. אולי שאל את הנער כי ראה לבושה כלבוש ארצה, גם הצורות משתנות בעבור האוויר, ודרך הדרש ידוע.
ויאמר בועז לנערו, כאשר ראה בועז את רות מלקטת לבדה בשדה ולפניה עמרים הרבה (כי עד הערב לקטה כאיפה שעורים) חשב שהיא אחת מנשי או מבנות הקוצרים, וחשב שהקוצר אישה או אביה גרש יתר העניים שתלקט היא לבדה, והניחה לאסוף גם מן העמרים וע"כ שאל לנער הנצב על הקוצרים ומשגיח עליהם למי הנערה הזאת, ר"ל למי מן הקוצרים האלה:
